המאמר של הרמח"ל הוא מענין ואופיני. אבל הכל נשאר במישור ההגותי, ולא תורם ולא כלום לתהיתו של האדם התוהה..
הנפש- עד כמה שהיא נשמעת חשובה, היא לא יכולה להתקיים בלי הגוף החומרי, ואין לה קיום , כל קיום, בעולם הזה שאנו חיים בה.
העיסוק בנפש ובכד' אין בה כל תוהלת, ואינה פותרת כלום, מהבעיות "הנפשיות" של הגוף החומרי.
באם העיסוק יתמקד יותר בעיקר, כלומר במציאת הסימביוזה, בין הגוף לנפש,ומציאת הפתרון של החיים המשותפים, בין החומר והרוח, כי הרי אחד לא יכול לחיות בלי השניה. וכששניהם ידעו להתחשב ולתת כבוד לזולתו, יגרמו לשלוה נפשית וגופנית כאחד.
ולכן כל הנסיונות להפרדה ביניהם, גורמים לתסכולים לשניהם.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/07/2008 20:57:11
מודה ועוזב
|
|
