נשים עם זקן (הלכה קבלית, פסקי האר"י)

היכן מצאנו שנשים אינן נזהרות בסעודה שלישית?

אני מציע אפשרות:

יתכן שדברי האדמור נאמרו במציאות היסטורית שבה כבר החלו חסידים להתכנס בבית הכנסת שלהם לסעודה שלישית.

בבית, הנשים כבר לא ישבו לסעודה שלישית כיון שהגברים לא היו בבית.

ממילא התעוררה השאלה מדוע לפטור אותן.

האדמור, לפי השערה זו, יישם את הדגם הקבלי של האר"י. הדגם הזה מעניק משמעות סמלית לכל מצוה ומעשה. אם באחד הדגמים האפשריים האלו תכוון סעודה שלישית כנגד "זקן", זו יכולה להיות סיבה לחייב במצוה זו רק בעלי זקן.

(האם ילדים יהיו פטורים, מפני שאין להם זקן, או שהם חייבים, הואיל וסופם שיהיה להם, מה שאין כן נשים שאין זה בטבען? אך איני רוצה לשאול אם אשה שיש לה זקן חייבת, סמיילי).

הדגם שאני מציע מבוסס על תיאוריה, לדעתי נכונה, לגבי התווספות הנהגות ופרשנויות על פי קבלת האר"י למנהגי קבוצות בעם ישראל.

וכן על השערה היסטורית כאמור לעיל.

אכן יש לבדוק את פירוש הזיהוי "סעודת שלישית=סעודת הזקן" ואת מקומו בקבלת האר"י. ובאיזו מן המסורות מדובר. הלא קבלת האר"י הגיעה לאירופה תחילה דרך תלמידו ר' ישראל סרוג ורק אחר כך דרך כתבי הרח"ו.

עקרונית, הדיון הזה מעורר לדעתי את האבחנות והשאלות הבאות:

א. באיזו מציאות היסטורית נכתבו הדברים?

ב. האם דברי האדמור הם המלצה לשינוי הנהגה (כפי שהנהגות רבות התווספו או נפסלו לפי דגמי קבלת האר"י) - או פרשנות שלאחר מעשה לתופעה מתפתחת?

ג. לפנינו המחשה כיצד הלכות משתנות, מתחדשות או נעקרות בהתאם לדגמים קבליים.

ניתן לפתח את האשכול, לדעתי, לעיסוק בהשפעת האר"י וקבלתו על ההלכה.

1. אילו שינויים חלו בהנהגות ובהלכה בעקבות חדירת קבלת האר"י?

2. מה היתה המודעות העצמית של מנהיגי ההנהגות לשינויים שהם הכניסו בהלכה? איך הם ביארו לעצמם את התוספות החדשות, להוסיף או לגרוע?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

האם באמת אין לנשים זקן?

ראה רמב"ם טומאת צרעת פ"ח ה"א

"האשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מיטמא בנתקים"  - הא קמן שזקן האשה שמו זקן.

לנדב,
בקידושין לה: "איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית אימא קרא..."
(כמובן, הכוונה שעפ"י הטבע הרגיל אין להן זקן, וה"נ אפ"ל בכוונת האדמו"ר הנ"ל).