מות תלמידי ר"ע.

נו באמת?

בין ההבדלים שבין הסיפורים שבכתובות ונדרים. שבכתובות הוא הגיע בפעם הראשונה לביתו לבדו וחזר בפעם השניה עם 24000 אלף תלמידים, ואילו בנדרים הוא חזר בפעם הראשונה עם 12000 תלמידים  ובשניה עם 24000 תלמידים.

שאילתי מה קרה עם 120 אלף התלמידים שחזרו עמו בפעם הראשונה?

האדמו"ר  מליובאוויטש, כותב באחד ממכתביו (אגרות קודש חלק ט סוף עמוד סד):

"ביאורו דל"ג בעומר תלוי במלחמת בר כוכבא, הנה זה היפך הש"ס, אף שנמצא בספרי המשכילים".

שאלתי פעם "הונגרי" משכיל בעיר בה אני גר:

ראיתי פעם שתלמידי ר"ע מתו במרד בר כוכבא אך איני זוכר היכן?

הוא ענה לי לי מיד:

במקור לא כשר, כי תיאוריה זו היתה נפצה בין המשכילים.

כששאלתי אותו:

 מי היה הרב יהוסף זכריה שטרן אב"ד שאוול?

הוא ענה לי:

גאון עצום שחיבר 40 ספרים.

אמרתי לו:

בא ואראה לך מה שהוא כותב בסוף ספרו "תהלוכת האגדות": שנדפס בסוף חלק ב' של ספרו שו"ת זכר יהוסף, עמ' מ עמ' ב' טור ב:

"וכידוע מהרוגי מלכות בעבור היותם מסבבי הקשר, ואמרם ביבמות ס"ב ע"ב בזה". שנהרגו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה,  והיינו שלא היו בעצה אחת בתכסיסי מלחמה בקנאתם זה".

אם לא ראית את זה שם אולי ראית זאת בספרו של הרב גורן ב"מועדי ישראל" בעמודים רצ+

מה שכתב מחבר "בין פסח לשבועות", (הלכות ומנהגים, (צבי כהן  (תשמה), עמ' פ הערה ב) שתלמידי רבי עקיבא נהרגו ב"שנת ג' אלפים תתמד או תתמה", היא פליטת הקולמוס, שבודאי לא היה כותב כן מדעת.

<"איגרת רב שרירא גאון, פסקה י"א, הוצאת קעסט ליבוביץ ע"פ הדפוס הראשון "והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה. והיה השמד על התלמידים של רבי עקיבא">

ואילו באגרת רב שרירא גאון (מהדורת היימן חלק א' פרק א עמוד 23):

"ומסר ר' עקיבא א"ע להריגה אחר שנפטר ר' יוסי בן קיסמא. ונהרג ר' חנינא בן תרדיון ונתמעטה החכמה אחריהם והעמיד ר"ע תלמידים הרבה והוות שמדא על התלמידים של ר"ע ...".

שמד או שמדא תלוי באם הוא בגירסה הספרדית או בגירסה הצרפתית של האיגרת.

שאלה נוספת:

" .... בן ארבעים שנה הלך לו לבית הספר. בן ארבעים שנה למד את הכל וארבעים שנה למד את ישראל. נמצאו לו י"ב אלף זוגות של תלמידים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות יושבים ושונים מאנטפטריס ולפנים". (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יב ד"ה ד"א והוי).

איך זה מסתדר עם סיפור הגמרא שכבר ב12 השנים הראשונות ללימודו כבר היו לו 12000 אלף תלמידים?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/05/2008 13:02:08

התלמידים יוצאין לתלמוד וכו'. ברשות כמה? כמה דבעי. אורחא דמילתא כמה? אמר רב: חדש כאן וחדש בבית, שנאמר: +דברי הימים א' כ"ז+ לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה...הספנים - אחת לששה חדשים, דברי ר' אליעזר. אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כר"א. אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייה...

רבי...אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל. ...אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב. עד דאתא איעקרא דביתהו...רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי, א"ל: איעכב לי עד דאתי בהדך, לא איעכבא ליה. אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב....רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא... ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי...אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב. כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי.

ניכר שהמספר שנים-עשר הוא טיפולוגי -  

שמא שנה כנגד חודש  (או כפלים מן הספנים ולא יותר).

(ראה שלעומת שנה התמידים יצאו שנתיים ושלוש – כלומר פי שניים או פי שלוש מאשר יציאות על מחזור של שנה – ובפשטות הכוונה למספרים השלמים הסמוכים הקטנים ביותר לעומת שנה.)

שתים-עשר זו הפרזה פי י"ב לעומת האופטימום של חודש חודש.

ויתכן שבנוסף יש להקבלה של י"ב אלף (=ריבוי) תלמידים, רמז גם לכל ישראל כנגד י"ב השבטים.

דורש

אתה כנראה צודק, שאיני מבין לבד את דבריך, וגם לא אחרי שאתה מתקן ומסביר את עצמך.

הגר"א אינו כותב את הדברים שאתה שם בפיו, והמשנ"ב אינו מביא דברים אלו בשם הגר"א.

בשולי הגליון:

אף שאני איני מבין לבד, אני מקוה שאתה  כן מבין את דברי.

_________________

אף שגזרות מסע הצלב החלו בשפייר בח' באייר, ייתכן שנהגו את מנהגי  האבילות כבר מפסח אולי בגלל תלמידי ר"ע.

בהודעה הקודמת ציטטתי את תלמיד הרוקח, שחי בסמוך מאוד לזמן מסע הצלב הראשון,  (אשתו של הרוקח נרצחה ע"י "מסומנים" בכ"ב בכסלו שנת תתנ"ז), ואני חושב שהוא ידע אם בגלל הגזירות שהיו במסע הצלב הראשון היה מנהג אבלות בכל ימי הספירה.

[הערה:

יש המפרשים "מסומנים" כצלבנים, מפני שבגדי הצלבנים  היו מסומנים בשתי וערב, אלא שמסיפור רציחת אשת  הרוקח המובא גם ע"י רבי יוזפא שמש בספרו "מעשה נסים" משמע, שהרוצחים לא היו צלבנים אלא סטדנטים במדים. (ראה בספרו של ישראל קאמלהאר: "רבנו אלעזר מגרמייזא". (רישא תר"צ), עמוד יז הערה ח).] 

<"ועוד הדגשתי, שאב הרחמים אומרים בש"מ סיון, אבל לא בש"מ אייר ולא בש"מ מנ"א">

כנראה שכתבת את מה שכתבת לפי מה שראית בסידור, אך אילו היית מעיין ברמ"א בהגהתו לשולחן ערוך אורח חיים סימן רפד סעיף ז היית מוצא שכתב:

<" ...  וג"כ נוהגין לומר: אב הרחמים, ובכל יום שא"א בו צו"צ אין אומרים אותו, וכן כשיש חתונה או מילה. ויש מקומות שא"א אותו כשמברכין החדש, מלבד בימי הספירה, והולכים בכל זה אחר המנהג">

וראה במשנה ברורה סימן רפד ס"ק יח:

"בימי הספירה : משום שהיו הגזרות באותו זמן, ואפילו חל מילה בשבתות ההם ,דאיכא תרתי לטיבותא, אפ"ה אומרים דהא אומרים אותו בימי חדש ניסן כשמברכין חדש אייר דאית ביה נמי תרתי לטיבותא [וה"ה אם יש מילה בניסן דאיכא ג' לטיבותא ג"כ אומרים אותו דאין חילוק בין תרתי לטיבותא ובין ג' לטיבותא] אבל כשחל ר"ח אייר בשבת אין אומרים אותו וכ"ש שאין מזכירים בו נשמות וכן בכל חודש ניסן אף בימים שלאחר הפסח דהוא תוך הספירה ג"כ אין מזכירין בו נשמות אבל אה"ר אומרים בו כיון שהוא בימי הספירה".

וראה מעשה רב להגר"א אות קלח: "... וכשמברכין החודש א"א רק כשמברכין ר"ח אב אומרין אותו".

ב"מחניים" ס' עמוד 151  כותב שלמה אשכנזי:

"תחילה נהגו בגרמניה לומר אב הרחמים פעמיים בשנה- בשבת לפני שבועות ובשבת שלפני תשעה באב, במקומות אחדים שבגרמניה אמרו תפילה זו בשבתות שבין פסח ושבועות, מכיוון שהשחיטות בשנת 1096 (תתנ"ו) התקיימו בין פסח ושבועות. (ההדגשות אינן במקור)  אחרי כן נתקבל אצל רוב יהודי התפוצות המנהג לומר "אב הרחמים" בכל שבתות השנה אחר קריאת התורה, (חוץ משבת מברכים, שבת ר"ח יו"ט חנוכה ופורים".

תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/05/2008 15:45:59

עולם הפוך אני רואה