| נשלח ב-17/2/2011 09:15 |
 |
| |
נדב,
ה"לו יצויר" הוא הוא הבעיה. לולא הלו יצויר אולי באמת אין הבדל (בפועל יש עוד הבדלים. בין היתר, מה שכתב שותפי).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 21:18 |
|
| |
נוכאיינר:
מה שאתה מציע, אם אני מבין נכון, הוא לחלק בין שני היבטים של קבלת מצוות: ההבנה שהצטרפות לעם היהודי מחייבת אותך במצוות, והכוונה לקיים אותן בפועל. יש מעין זה, לכאורה, בשו"ת רדב"ז שציטטתי לעיל כי אותן שפחות אולי הבינו שהן נכנסות למקום בו מקימים מצוות אבל ככל הנראה לא העלו על דעתן לקיים אותן.
לגוף העניין אינני יודע כמה זה משנה, כאשר מדובר באנשים שהם אתיאיסטים באופן כללי. אם באמת מישהו מאמין בעיקרי האמונה, למה שלא ינסה לפחות לקיים מצוות?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 21:22 |
|
| |
כיון שחזרתי לאשכול זה רציתי להעיר הערת אגב על נקודה שאיננה ממש ממין הענין:
מעיקר הדין גר נכנס לעם היהודי ע"י שלשה דברים: מילה טבילה וקרבן. מהסוגיה בכריתות ח: עולה להדיא שהקרבן מעכב, היינו שמי שלא הביא קרבן הוא עדיין גוי לכל דבר וענין. אבל מיום שחרב בית המקדש מקבלים גרים בלי קרבן כי אין אפשרות להביא קרבנות.
האם יש דוגמה אחרת לדבר כזה, היינו מעשה שיוצר "חלות" ובמקרה של אונס החלות חלה ללא המעשה? (החברותא שלי הציע את היתר חדש ע"י העומר).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 21:31 |
|
| |
שבוע טוב,
נדמה לי שהאבנ"ז עומד על כך באחד הסימנים שעוסקים בהל' גיור ומוכיח מכאן שגם בזמן הבית זה לא עיכב. אם אינני טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2011 23:03 |
|
| |
נדב,
כעין זה דין שליחותייהו. תוס' מעיר שגיור לא נכנס לגדרים של תקנת שליחותייהו (שכיח ויש הפסד) ובכל זאת מקבלים היום גרים. כלומר מעיקר הדין נדרש בי"ד סמוכים וזה גם מעכב, ותקנת שליחותייהו היא בד"כ על דברים שנדרשת הכרעה שיפוטית אבל הבי"ד לא נדרש כדי שחלות כלשהי תחול, ולכן זה קל יותר.
והנה כיום אין סמוכים ואין מינוי לשליחות, וחלות הגיור תלויה בבי"ד. ובכל זאת, מסברא שלא ייתכן שלא יהיה גיור תוס' מסיק שחייב להיות שדין שליחותייהו יועיל גם לגיור. שים לב, שכאן זה אפילו לא מדינא דגמרא אלא חידוש של תוס'.
ואולי ספציפית גיור שאני, וזאת מסברת הראי"ה קוק בביאור שיטת הרמב"ם על חידוש הסמיכה. הוא מסביר שכשבטלה הסמכות של חכמים וסנהדרין, היא חזרה לכלל הציבור, ולכן הוא יכול לחזור ולכונן אותה מחדש. ואולי גם בגיור, במקום בו כלל ישראל מחליט שאדם כלשהו מתקבל כגר, הוא יהיה גר גם בלי התנאים הפורמליים הדרושים לכך.
[אייקון מבוהל. אם ר' יואל בן נון ישמע זאת, אנחנו צפויים למעמדים המוניים של גיור על ידי ממשלת ישראל והרבנות הראשית]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2011 08:23 |
|
| |
כעת נזכרתי בהערתו של נדב על הקרבן בגרות. שבתי וראיתי בסוגיית כריתות, ושאלתו מופיעה להדיא בגמרא (אייקון נוזף לכולנו). הגמרא שם ט ע"א אומרת שלומדים שבזמה"ז מקבלים גרים בלי הרצאת דמים בגלל שכתוב 'לדורותיכם'. אמנם לגבי אכילה בקדשים זה מעכב, אבל זו לא שאלה כיום. והאחרונים נחלקו (ראה במפתח לפרנקל רפי"ג מאיסו"ב) האם הרצאת הדם מעכבת בעת שיש מקדש או לא (ואז זו רק חובה שנוצרת מהגרות ולא חלק מתהליך הגרות שמהווה תנאי לחלותה).
כיצד אפשר להסביר שהיא מעכבת ובכל זאת הגרות כיום חלה? התשובה היא שזה מעכב כל עוד יש אפשרות להביא קרבן. מה שלמדנו מ'לדורותיכם' אינו שגם כשחרב הבית יש גיור (כאילו נבואה על החורבן), אלא שהגרות חייבת להיות אפשרית בכל דור, גם אם לא מתקיימים התנאים ההכרחיים (!) לחלותה.
ומכאן הסבר נפלא למה שכתבתי למעלה לגבי דין שליחותייהו, שתוס' החליטו על דעתם שמועילה גרות בזמה"ז אף שאין סמוכים, ואף שגרות לא נכנסת לגדרי שליחותייהו הרגילים. ומקורם נאמן בסוגיית כריתות, שהרי שם מפורש שקבלת גרים נוהגת לעולם, ואינה מותנה בשום נסיבות. לו יצוייר שתיבטל המילה או הטבילה (אף אחד לא יודע איך למול או שנפסלו כל המקוואות בעולם), יהיה גיור בלי מילה ובלי טבילה.
ולענ"ד הרמז הזה של התורה פירושו שהגרות היא מצווה על הגר, או לפחות זכות שיש לו ומגיעה לו, ולכן יש לאפשר לו זאת בכל זמן ובכל תנאי. וכבר דנו ראשונים ואחרונים האם יש חובה/מצווה על הגר להתגייר.
וראו יבמות מח ע"ב:
תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. אמר ר' אבהו, ואיתימא ר' חנינא: מאי קראה? +רות ב'+ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות וגומר.
וכן ביצה טז ע"א:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל מצוה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ משבת שנתן להם בצנעא, שנאמר +שמות לא+ ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם. - אי הכי לא לענשו נכרים עלה? - שבת אודועי אודעינהו, מתן שכרה לא אודעינהו. ואי בעית אימא: מתן שכרה נמי אודעינהו, נשמה יתירה לא אודעינהו. דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר +שמות לא+ שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש.
ויש לפלפל לאור דברי הגר"א על "לדורותיכם" בציצית. שם הוא מסביר שקדימת הלדורותיכם לציווי על תכלת פירושה שהתכלת לא תהיה לדורות. אמנם זו נבואה ולא הוראה הלכתית. אבל יש מקולך לדון מדוע לא לדרוש שם באותה צורה כמו כאן שהציצית לדורות לא מותנה בתכלת, ומכאן שהתכלת לא מעכב את הלבן.
ולפי דרכנו א"ש, שכן התכלת מעכב את הלבן כשיש תכלת, אבל כשאין תכלת עדיין יש חובת ציצית. וכן כתבו כמה פוסקים ואכ"מ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2011 19:17 |
|
| |
לעיל בעמוד 13 ש לאשכול זה הבאתי את דברי הרדב"ז המתאר את קבלת המצוות של השפחות בזמנו כדבר שנעשה "מן השפה ולחוץ" ואע"פ כן דינן כמי שקבלו עליהן מצוות לעניין יין נסך, ומובן כי ע"י שחרור יהפכו ליהודיות גמורות, וממילא נמצא שיש כאן פתח לגיור ללא קבלת מצוות.
בענין זה כתבתי שם כי
"ראוי לשים לב שיש לחלק כאן בין שני סוגי מחויבות. היה מקום לומר שגר חייב לקבל עליו מצוות מתוך הכרה. זה ודאי אינו במקרה של הרדב"ז המדבר על שפחות שישראל קונה בשוק. כאן אנו לכאורה נסוגים מזה לרמה נמוכה יותר של קבלת מצוות: הדרישה שהמתגייר יבין, ולו רק בגלל האיפיון הסוציולוגי של הקהילה שהוא נכנס אליה, שמעכשיו מצוות זה דבר מחייב (כאשר החיוב הוא לאו דוקא כלפי שמיא).
אם זו הבעיה אז יש לי פתרון פשוט. הרב המגייר יקנה את הגוי כעבד והלה יפקיד, לפני הקניה, סכום כסף נכבד אצל צד שלישי כערבון לכך שלא יעבור על דת ברמה מסוימת (כפי שלמד בקורס הגיור) כל עוד הוא עבד. זה לדעתי יוצר מחויבות לפחות כמו האיום שהיה ליהודי במצרים כלפי השפחות הסודניות שהוא קנה. מכיוון שעבד מחויב במצוות כאישה התנאי הזה אפילו לא קשה כל כך. את השבת העבד יבלה בישיבה כלשהי ואז ישחררו אותו. "
והנה השבת גילית את דברי רב נטרונאי גאון:
תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימן רס
" הכי אמר רב נטרונאי גאון: וששאלתם בשביל עבד שברח ואכל גיעולי גוים ושתה יין נסך, או שנשבה ואכל ושתה לרצונו, וחזר בו.
כך ראינו: מקובל הוא ואין צריך מלקות, לא ישראל הוא שאיפשר להלקותו על [עבירות] שעבר, דעבד כבהמה דמי - כל זמן שהוא תחת רבו חייב להנהיגו בכל מצות [ושביתות שנוהגות] בעבדים, כשם שחייב אדם במצות בהמתו, וכיון שברח אינו מחוייב, וכל שכן כשנשבה חוזר בו, ועכשיו שחזר בו חזר למצותו כשאר עבדים.
וכן עבד שמלו רבו והטיפו ממנו דם ברית וחזר לגיותו ומכרו, ואחר כך חזר ישראל ולקחו, אין צריך טבילה ולא להלקותו, דכיון דהטבילו רבו ראשון והכניסו בעול שבת ובעול מצות, אף על פי שחזר לגיותו ועכשיו חזר בו, חוזר למצותו כשאר עבדים."
אני חושב שממש מבואר כאן כמו שכתבתי לעיל ואפילו יותר מזה. נראה מכאן שכל ענין קבלת מצוות בעבדים זה לא שהעבד פתאום גילה את האמת שביהדות (שזה רעיון מוזר ואף פעם לא הבנתי את ההלכה הזו ברמב"ם שהעבד צריך לקבל מצוות) אלא שזו קבלת מצוות שהיא חלק מענין העבדות: הוא מקבל על עצמו להתנהג כמו יהודי כל זמן שהוא משועבד לאדון היהודי. החיוב שלו במצוות הוא תוצאה של היותו תחת מרות האדון היהודי, ולא של חיוב כלפי שמיא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 19:56 |
|
| |
כדי לחזק את בטענה לפיה ניתן להצטרף לעם היהודי בלי קבלת מצוות במסלול של עבדות:
ערוך השלחן יו"ד רס"ז ח' כותב שעבד שלקחו כשהוא קטן (ומל וטבל לשם עבדות) אינו יכול לחזור בו משיגדל, ולא דמי לגר קטן. אם כן נמצא שאדם זה הפך לעבד כנעני ללא שקיבל מצוות כלל, וכשמשתחרר הדין הוא שהופך ליהודי שוב ללא קבלת מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 20:43 |
|
| |
הגרש"ז אוירבך זצ"ל, במנחת שלמה ח"א, בסימן העוסק בענין לפני עיור, מזכיר ענין לפני עור במגיירים , אני לא זוכר את ההקשר המדויק, אבל זה לגבי אופן שהגירות חלה, והגר לא מתכוין לקבל מצוות, שנמצא שהוא מכשילו באיסורים.
נמצא שלגייר אדם שיהיה חייב במצוות, אף בלי קבלת מצוות,יש כאן לפני עיוור.
וזה גם יותר מזה, הרי חברה יהודית שלא שומרת מצוות זה חילול ה' גדול, וכל המגדיל את החברה הזאת,של יהודים שטוענים אין לנו חלק בתורת ה', ורבים מהם גם זועקים כפרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו" הם כופרים בכלל במציאות ה', חברה יהודית שכזו זה חילול ה' , והיוצר במו ידיו חברה שכזו, זה פשע נורא.
ויש כאן עוד נקודה, אינני זוכר היכן ראיתי סברה , שאמנם יש בה חידוש גדול , אבל בהחלט יש מקום לדון בה, שכשמגיירים באופן שפשוט שזה נגד כל הרוח של ההלכה, י"ל שגם בדיעבד הגירות לא חלה, כי המגיירים בצורה שכזו הם פסולים לדין.
הרי יתכן , צריך לבדוק את הדבר, שלא כל ג' הדיוטות כשרים לדון, הרי המקור לג' בגירות הוא ממשפט שכתוב גבי גר, אז זה אמור להיות מקביל לדיני ממונות, וצריך לבדוק שם את הכללים,ויתכן מאוד שבאופן זה דיינים נפסלים לדון.
למעשה, לפי זכרוני, עצם ההנחה שבעי ג' יש דעה שאי"ז מעכב, כך שלפ"ז הנ"ל אינו נכון.
ועכ"פ, מצד דברינו הנ"ל, בודאי יש כאן סברה גדולה לא לגייר באופן כזה.
רק אולי באופן שיש לחוש שבלי גירות כזו, יגירום באופן שגם בדיעבד לא חל, ואז מגיעים לבעיה של עירוב גוים בין היהודים, אז יש מקום לומר של"ש כל הנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2011 22:56 |
|
| |
קסת,
ענין הלפנ"ע נידון בארוכה באשכול זה.
|
|
|
|
|
