כיצד מודדים מידות (וכשרונות)?

<*>

רוב המפרשים סוברים שגם במקרה זה נהג אברהם נכון. לדוגמא.בעל דעת סופר

" .ותמוה איזה שייכות יש לגירוש ישמעאל לצמר ופשתים דווקא, ונ"ל (ונראה לי) דהנה שרה ביקשה מאברהם שיגרש בנו, הלא זה נראה כאכזריות שהאב יתאכזר כל כך וישלח את בנו ויגרשהו מפניו, וגם יפלא, וכי אברהם לא ראה ולא ידע ממעשי תעתועים של בנו ישמעאל וכי משוא פנים יש בדבר, אלא שאברהם חשב אולי ישפיע יצחק על ישמעאל שייטיב דרכיו ע"י (על ידי) שילמוד מתום דרכיו של יצחק, ו'[הולֵךְ] אֶת-חֲכָמִים [יֶחְכָּם]' כתיב (משלי י"ג, כ) אבל שרה ראתה ברוח קדשָהּ יותר מאברהם בעלה שלא בדברים יוסר כסיל ולא יטיב דרכו כסל למו. וזה שאמר הקב"ה לאברהם 'כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָרָה שְׁמַע בְּקלָהּ' לרוח הקודש שבה (מגילה יד ע"א), שאברהם היה טפל לשרה בנבואה, והיא ראתה יותר שלא יתהפך לטובה ובשום אופן לא יתחבר ליצחק, כמו כלאים שחוט אחד של פשתן אם נתערב בצמר אינו בטל לעולם ונשאר בעינו ובאיסורו, כ"כ (כמו כן) ישמעאל לא יעזוב דרכו וא"ש (ואתי שפיר) ב"ה .

מענין . חז"ל אומרים שישמעאל עשה תשובה.במיתתו מציין הפסוק במפורש את המילה- ויגוע- מונח מקובל אצל צדיקים. וכן התורה כותבת את שני חייו, כמו אצל צדיק,מאה שנה ושלושים שנה ושבע שנים.( התורה כנראה לא היתה מודעת לדעתו של הדעת סופר)

 עוד יותר מענין שאנו בר"ה קוראים על בכיתו הטהורה של ישמעאל, שה' שמע לקול הנער באשר הוא שם.

ומה היתה אשמה, אשתו של אברהם ההרה הגר. שהעתעללו בה קשות קשות? למה לה הגיע למות במדבר בצמאה? כי מה?

על הגר (הרש"ר הירש)

<*>"כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת-חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תיטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר על לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במליון של שניה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני "שאין בכוחו לראות בייסוריו", אינו פועל מתוך רחמים; זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס. אדם בעל שיעור קומה אנושי יודע להשליט את הכרת חובתו על רגשותיו העזים ביותר, חובתו משכיחה את הכאב שבלבו ומדריכה את ידו להושיט סיוע ועזרה, ולו יהא בידו רק לגמול חסד עם המתייסר בייסורים ולעמוד על גביו ולהשתתף בצערו. מכאן משמעות עמוקה לנאמר בפסוק יז: ה' שמע "את קול הַנַּעַר", ולא את קולה של הגר. זעקתו של אדם, היוצאת מתוך אנוכיות ובאפס מעשה, אינה מגיעה עד לכסא הכבוד". עכ"ל.

צענערענע

אין דבר העומד לפני הרצון- כשרצים להצדיק מעשה רע הכל כשר,

מגרשים ילד חולה(מ"ר) מהבית ילד קודח מחום. נותנים לאמא לסחוב אותו על הגב, למרות  שלא חסרים- גמלים ואתונות, .
היא סוחבת את הילד על הגב, את חמת המים, וכנראה את כל המטלטלים, המעטים של שניהם. ולאחר שבאפיסת כוחות היא כבר לא יכולה להחזיק מעמד, היא פשוט מתמוטטת, ובוכה, על בנה ועל מר גורלה.
רואים את זה בעיין לא טובה את התנהגותה?  האם גם את חושבת שהרב הירש צודק? האם טיילת ביום חם במדבר בלי מים, ואפילו עם מים?         בגרמניה הירוקה אין מדבר.

צענערענע,

יש הרבה אמת במה שכותב הרש"ר הירש.
מצד שני, ההשוואה המתבקשת בין אברהם להגר (לענ"ד, זו השוואה שהתורה מרמזת אליה ע"י הביטויים החוזרים וההופכיים בין סיפור העקידה לסיפור גירוש ישמעאל והגר) דוקא יכולה ללמד כי משניהם, התנהגותה של הגר היא זו המעוררת חמלה וחיבה (ובודאי איני צריכה להזכיר לך את המדרשים המדגישים את חוסר החמלה של אברהם במעשה העקידה ושאיפתו למלאו כלשונו גם אחרי שהמלאך מבקש לעצור אותו)...

צענערענע,

סליחה רק עכשיו ראיתי את תגובתך.

אין לי ביקורת על הרב הירש, יש לי ביקורת על הקלות הדעת שבו מבקר סיטואציה טרגית מביתו המרווח. בכדי שזה ישרת את מטרתו.

ה' אמר לאברהם כל מה שתאמר לך שרה עשה נכון. לגרש נכון. אבל איך לגרש ה' לא אמר. אפשר גם לגרש אחרת עם אתונות גמלים מים עבדים ושפחות.
הרי הוא היה בכל זאת בנו, והיא היתה בכל זאת אשתו, מוכרחים לגרש- גרש, אבל אל תשלח אותם למות בטוח.

בגמרא הרי את לא חושדת!!