אכילה ממנגל של לא דתי

הנחת יסוד.
השאלה נסובה על הרשת שעליה ניצלה הבשר, לא על גוף המנגל שאינו דורש כשרות.

תשובה הלכתית.
תנאי להכשרה הוא נקיון. מכיון שלא ניתן לנקות את הרשת באופן מוחלט, ממילא אין מה לדבר על הכשרה.
אמנם ישנה אפשרות להכשיר בליבון. ליבון שישרוף את כל השומן שדבוק על הרשת עד שלא יהא אלא פיח. אולם טכנית קשה לבצע זאת בחום של המנגל (האם יש ברשותכם כלב גז צבאי?).

תשובה מעשית.
למה לכם להתחבט הרבה. קנו לכם רשת. שמרו עליה ברשותכם, ולפני תחילת הצליה תחליפו בין הרשתות.
איש לא ישים לב לכך (כבר נפסק להלכה שאין עושים מנגל אלא בלילה....), והכל יבוא על מקומו בשלום.

טיפ הלכתי/מעשי.
מן הראוי שתתפוס פיקוד ליד המנגל. כך הוא יהיה כשר יותר והמנה שלך תהיה גדולה יותר.



ויאכלו ענוים וחי"רניקים איכותיים וישבעו.

אנסאזי

יש כאן כמה נידונים חשובים מאד, עד כדי עיון בתכלית של מצוות כשרות.

א. האם אפשר להשתמש במנגל שספק או ודאי השתמשו בו לבשר לא כשר.

יהושע אליהו (האם יש לברכך בברכת ברוך הבא או שאתה כבר ותיק?) ניתח יפה את הדברים.

קודם כל: איך בנוי מנגל? אני מבין שזו תיבת מתכת גדולה, שפתוחה מן הצדדים. על החלק התחתון מניחים פחמים או חומר בעירה. למעלה, על מעשה רשת, מניחים את הבשר הנצלה.

האם ניתן להשתמש במנגל של אדם שאינו מחוייב עקרונית לשמירת כשרות, או אפילו שאינו מקפיד לקנות בשר בהכשרים המקובלים על השואל?

יש לברר כמה דברים:

1. האם יש לחשוד שהמנגל היה בשימוש לבשר לא כשר? קשה לקבוע בדברים כללים. מצד אחד, יש מקום להקל אם הבעלים מקפיד לקנות לכל הפחות "הכשר רבנות". סתם הכשר "רבנות" הוא בחזקת כשרות וכן משמע מן השולחן ערוך. זה לא אומר שכל הקוראים כאן בפורום (ולמען הגילוי הנאות, אף אני כך) ישתמשו בהכשר זה, אבל זה עיקר הדין.

2. אם הבעלים משתמש גם בבשר לא כשר (או שהוא מניח לאחרים לעשות זאת), ולענייננו אין זה משנה אם הוא עושה זאת בשוגג (כמסתבר מאד) או במזיד. האם המנגל כשר לשימוש?

אם הבשר הלא כשר נח על הרשת בזמן הצליה, כרגיל, אזי אין מנוס מן המסקנה שהרשת הזו היתה בשימוש לבשר לא כשר. ויש לבדוק כמה נתונים:

I האם עבר יום מאז השימוש הקודם?
II האם יש ממשות של בשר, שומן וכיו"ב על הרשת?

אם יש ממשות של הבשר הקודם על הרשת, נראה כדברי יהושע שאין להתיר לכתחילה לצלות על הרשת. אמנם, אם עברו וצלו יתכן שאפשר לאכול מזה ויתכן שיש לגרד כדי קליפה מן הבשר שהיה על הרשת (וזה תלוי עד כמה הבשר "שמן"), אבל לכתחילה אין לעשות זאת.

אם הרשת נקיה לגמרי, אנו עדיין חוששים ל"בליעות" שנקלטו ברשת ועלולות לצאת החוצה. אולם אזי אם עברו 24 שעות מן השימוש האחרון, מסתבר שאין בעיה. אם כי אין להשתמש לכתחילה ברשת כזו, כי זה היתר של "בדיעבד". וראו לקמן שיקולים נוספים להתיר.

פתרון אפשרי הוא להניח לרשת להתחמם עד כדי ליבון לפני שמשתמשים בה בפעם הראשונה. ונראה שזה צריך להועיל גם אם היתה ממשות כלשהי על הרשת. (אפשר גם לשפוך עליה חומר ניקוי חזק שיהרוס את הממשות אם היתה ויהפוך אותה ל"נותנת טעם לפגם", ועדיף לשלב את שתי העצות).

אם הרשת אינה בת יומה (וכך מסתבר) אזי אם עברו וצלו על הרשת הזו בלי לחכות לליבון הראשוני, נראה שלאחר שצלו בשר פעם אחת על כל הרשת, יש צד שאפשר לאכול מן "הסיבוב השני" של הצליה.

בכל אופן, למרות ההיתרים, ניתן להבין את הפוסק שאמר כי ראוי להביא רשת אחרת או מנגל אחר. אם השאלה נשאלה באופן כללי, בלי להציג אילוצים שמחייבים להשתמש באותה רשת ובאותו מנגל (ובכך נדון מייד לקמן), התשובה היא על דרך של "למה לחפש פתרונות דחוקים כשאפשר למצוא פתרון קל ופשוט".

ב. האמנם יש ערך חשוב לאכילה מאותו מנגל?

יש כאן כמה שיקולים לפי הנראה.

1. אכילה מאותו מנגל מהווה סימן של שותפות, שהיא חשובה תמיד בעם ישראל וקל וחומר ביחידה צבאית מהסוג האמור.

2. אלו שאינם מקפידים על שמירת מצוות עשו מאמץ גדול, מבחינתם, כדי לצאת ידי חובת "הדרישות התמהוניות" של שומרי המצוות כפי שהן בעיניהם. סירוב להנות מן המנגל המשותף מהווה סטירת לחי (תלוי כמה הם רגישים כמובן ואיך מציגים זאת) וגורמת לכל מיני תוצאות שליליות. ביניהן: "למה להתאמץ, ממילא הדתיים (או החרדיים) האלו יזלזלו בכל מה שעשינו למענם".

האם שיקולים אלו יוצרים מצב של "דיעבד" שבו אפשר להשתמש ברשת הקודמת? נראה לי שעם השימוש בעצות התיקון דלעיל, כלומר לשפוך דטרגנט על הרשת, להניח לה להתלבן (להתחמם עד לצבע אדום ולדרגת חום כזו שאם יניחו עליה פיסת נייר היא תתלקח), צריך להועיל בפשטות. לא עיינתי כרגע, אך ליבון צריך להספיק גם להיתר "לכתחילה".

(לעומת זאת לאכול מן "הסיבוב השני" כאשר יש ממשות על הרשת בהסתמך על כך שהיא אינה בת יומה - ליבי מפקפק בהיתר של "הסיבוב השני" כי איני יודע אם הבשר שצולים עכשו מכסה את כל המקומות שבהם צלו קודם לכן).

הפתרון הקל ביותר הוא הטכני. כלומר להביא עוד רשת ולהחליף בלי שירגישו.

ג. השאלה ממחישה היטב את אחד הטעמים של דיני כשרות. תכליתם היא ליצור חיץ בין מי שמקפיד על כשרות לבין מי שלא.

במקרה זה, כאשר אלו שאינם יודעים להקפיד הם אחינו, יהודים כמונו (ואף טובים מאיתנו, שכן באשר אנו מזידים הם שוגגים, כדברי בעל האיגרת המיוחסת לרמב"ן), הלב כואב בשל המחשבה שעלינו ליצור חיץ מלאכותי. אולם לא תמיד יש לנו ברירה אחרת. אהבת ישראל אינה דוחה דיני כשרות, כפי שדיני כשרות אינם הצדקה להסתכל מגבוה על אחרים או להפגין כלפיהם רגשות עליונות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

תיקון אחד -

איני חושב שראוי להביא רשת בלי שירגישו. אין צורך להתחבא ואדרבה אז נראה כאילו יש חוסר אמון או תיחמון. הדברים סבירים, מוכרים ומתקבלים, ומנסיוני (גם הצבאי) לא יעלבו אם תאמר בצורה מנומסת וישירה וכשמתכננים מראש:

"אחי, בשמחה נעשה מנגל כדרכנו משכבר. הואיל ויש אצלינו כאלו שכעיקרון אינם נוהגים לאכול בכלים של אינם דתיים, מן הסתם אין לך התנגדות שאביא רשת משלי / חדשה  - המנגל עליך והרשת עלי, ונשמח ונאכל ביחד".

(אמנם מצד הדין במקרה זה  לענ"ד ניתן להכשיר את הרשת מתחילה ובפרט שכאן מדובר באינה בת יומה ודיעבד ויש כאן צדדים נוספים המצטרפים, וכפי שמימוני הציע ע"י ניקוי בחומר וע"י הליבון באש וכבולעו כך פולטו, ואין לדמות לחומרות היתירות שנוהגים בפסח)

_________________

הלך,
גם אני הק' מצטרף.
 (הוא הלך בשדות)

מימוני,
<השאלה ממחישה היטב את אחד הטעמים של דיני כשרות. תכליתם היא ליצור חיץ בין מי שמקפיד על כשרות לבין מי שלא.>
אני סקרן מאד [ברצינות] לדעת מנין שאבת את זה? הפשטות היא שהתורה רואה בנבילה ובשרצים דברים מאוסים, לא? [לגבי בהמות טמאות וכדומה, אכן צ"ע].