מוזיקה בימי בין המצרים, וספירת העומר

בואו נראה על מה מסכימים ועל מה לא.

א. זה שאין מקור לעיקר האיסור באופן מיוחד לימי בין המצרים בראשונים -מוסכם, ועד כה איש לא הכחיש.
ב. זה שכנראה לענין בין המצרים הדברים מתחילים עם השוואה של המג"א - מוסכם. וכן זה שיש להפריד בין רקודים ומחולות למוזיקה.
ג. זה שרבים מאחרוני האחרונים הלכו בעקבות המג"א - מוסכם
ד. זה שחלק מרבני דורינו נטו להתפלפל מהי מוזיקה יותר שמחה / פחות שמחה/ במכשיר או לא מכשיר / עם ריקודים בלי ריקודים - מוסכם
ה. זה שהמושג מקורות כאן רובו - שמועות של קביעות רבני הדור האחרון - מוסכם.
ו. זה שכל הדיון הוא בתוקף של פחות ממנהג מוסכם, שהרי אחינו הספרדים כידוע אינם חוששים לכך בימים הללו.
ז. זה שמוזיקה הפכה להיות תוכן תרבותי הנשמע בכל בית רק כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, ולפני כן מסתבר ששימשה בעיקר באירועים (אם נוותר על זמרי הרועים ומושכי הספינה...), ולכן השאלה הפכ פתאום להיות שאלה של מנהג הלכתי תרובתי תרבותית - מוסכם לאדם החושב!
ח. זה שהמושג מוזיקה, מקומה בחברה שינה משמעות ביחס לדורות הקודמים - מוסכם לאדם החושב.

מעתה:

יש שתי שאלות פשוטות:

1. מה מידת התוקף הניתנת לדברי המג"א בענין זה.
2. מהי רוחב הפס של הגדרת המוסיקה 

שתי שאלות אלו שמנקזות את כל תורף הדיון אינן זוקקות שום מקור ומסתבר שאין להם שום מקור, אלא הכרעה בעמדה ובסברה -

הראשונה, קשורה לשאלה מידת הסמכות לגבי סוג חידושים כאלו של אחרונים.
השניה, מחשבה פשוטה מהי מוזיקה שמסתבר שכלולה במושג שמחה, ומה מקומה של מוזיקה בחברה כיום לסוגיה השונים.

לכן כל נסיון להתחבא מאחורי מקורות בענין זה דומני הוא בריחה ממוקד הדיון!

האשכול הזה גרם לי הנאה מרובה. תמיד כשהילדים שלי שואלים אותי שאלות על עניינים אלו של מוסיקה בשלשת השבועות (וכל שכן בספירת העומר) אני עונה שאין לי תשובה, ובדיוק לפני כמה ימים אמרתי למישהו שאני ממש מקנא ברבנים שעונים על שאלות כאלו ומרגישים שהם באמת אומרים את דעת התורה. לדעתי זה מראה שיש להם איזו אינטואיציה פנימית חזקה לגבי מה הקדוש ברוך הוא רוצה, כי להכריע בזה על פי ה"מקורות" זה כבר לא אצבע בפי הבור אלא אטום מיימן בחלל החיצון.

שנרב

כשיבוא המשיח ויבנה בית המקדש ילכו בשלושת השבועות לים, או שגם אז תהיה השמחה אסורה כ"זכר לחורבן" ו"מנהג אבותינו בידנו"?

<"גם שמעתי פעם שאצל גאב"ד מאקווא נהוג לשיר ניגונים מעוררים בציבור בליל תשעה באב עצמו">

כנראה ששמחה גרמה לו צער.
______________