מנהגים המוכרים כאשכנזיים בעדות שאינן אשכנזיות

לפי מיטב זכרוני, במחזור רומניה, שהיה נהוג בקהילות בבלקן, עלינו לשבח מופיע כחלק מסדר הקרבנות כאשר בין עלינו לעל כן נקווה מופיע הקטע אוחילה לא-ל, מה שמראה שהקטע הועתק לשם ממלכויות של ראש השנה.

מאיר

יהדות תימן עברה זעזוע פיזי ורוחני בשנת הת"מ, לפני 340 שנה בערך, אז הוגלו יהודי מרכז תימן לדרום הארץ, ארץ מלחה לא תשב, אותה גלות נקראה "גלות מוזע". 

מחמת אותה גלות אבדו הרבה ספרים כ"י, כך שכאשר הם שבו מהגלות למקומם הראשון, הורגש מחסור בספרים, אז הוצרכו בני האדם להשתמש בספרי הדפוס שהתחילו לחדור אט אט, ומיני אז התחילו בני האדם לאמץ לעצמם מנהגים מאוחרים שאינם ידועים לקדמוניהם, ומיני אז התחילו כל השינויים בתפילה ובהלכה ובאמונה.  

אז התחילו בני אדם לנטוש את נוסח התפילה הקדום האחוז בידם, שהוא זהה לנוסח הרמב"ם, לטובת נוסח ספרד, כולל כל השינויים והתוספות המרובים שבו.

אז התחילו בני אדם להתחיל לנהוג על פי ההלכות הכתובות בשו"ע, למרות שמנהגי קדמוניהם הם רק ע"פ הרמב"ם, ללא חשש לדעות האחרונים ומנהגיהם.

אז גם התחילו לומר עלינו לשבח, ושאר מנהגים מאוחרים.

***

כאן עלינו להבהיר כי אצל יהודי תימן יש 3 נוסחי תפילה.
1- נוסח תפילה לפי הרמב"ם בלבד, ללא שום תוספת, מלבד כמה פזמונים ומזמורים שחדרו גם לנוהגים להתפלל בנוסח זה.
2- נוסח תפילה לפי הרמב"ם בתוספת מנהגים מאוחרים וקטעים נוספים, נוסח זה נקרא "בלדי", ובו מופיע מנהג אמירת "עלינו לשבח" ושאר קטעים מאוחרים.
3- נוסח תפילה על פי מנהג עדות המזרח, הנוסח הגיע מאותם ספרי דפוס שחדרו לתימן, ובנוסח זה אין כמעט עקבות למנהגי תימן הקדומים, אבל נשארו בו שיירים פה ושם, נוסח זה נקרא "שאמי".

גם לפי הנוסח הבלדי, נוסח מס' 2, אומרים עלינו לשבח רק לאחר תפילת שחרית וערבית, אבל לאחר תפילת מנחה לא אומרים עלינו לשבח. מדוע? כי נשאר כאן שריד קדום של אי אמירת עלינו לשבח, כך שכאשר התקבל מנהג זה הוא התקבל חלקית, אבל לאחר תפילת מנחה לא נהגו בו, מנהגם היה להסמיך תמיד מנחה לערבית, והיה נראה להם טורח לעמוד באמצע בין התפילות ולומר עלינו לשבח.

ובכלל יהודי תימן נוהגים לשבת רוב התפילה, מלבד תפילת עמידה והוצאת ספר התורה, אבל בקדיש הם יושבים, וגם בקריאת התורה הם יושבים, וגם בזמירות הם יושבים, וגם בזמן אמירת "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ישבו הקהל במנוחה ויענו, אבל הם לא נהגו לקוד קידה אז ולהתשתחוות, שוב כי אין אצלם תזוזות מרובות בתפילה. הם גם לא נהגו להתנענע בתפילה, מלבד המקומות שחייבו חכמים להשתחוות, כך שלא מתאים לאופי מנהגם לעמוד ולשבת לעמוד ולשבת, ולכן שפתאום בין מנחה לערבית שיקומו ויעמדו ויאמרו עלינו לשבח ושוב ישבו, לא התאים להם, והם קיבלו מנהג מאוחר זה בצורה חלקית, אבל לאחר תפילת מנחה לא נהגו בנוסח הבלדי לומר עלינו לשבח.

אצלינו בבית הכנסת מתפללים רק ע"פ הרמב"ם בלבד, נוסח מס' 1, בסוף התפילה לא אומרים פיטום הקטורת ולא עלינו לשבח, כך שבסוף כל תפילה אומרים קדיש תתקבל ונפטרים לבתיהם לשלום, כפי מנהג חכמים שהתקינו לומר קדיש תתקבל בסוף, כלומר שיתחננו לה' שיקבל את כל התפילות שאמרו עד כעת, ונפטרים לבתיהם לשלום, אבל לאחר קדיש תתקבל לא אומרים שום מזמור תהילים, או פיטום הקטורת, או עלינו לשבח, כי קדיש תתקבל הוא קדיש בתרא, ואין אחריו כלום, אלא נפטרים לבתיהם לשלום, בנוסף כאשר יש מנחה וערבית סמוכות, לא יאמרו תתקבל אחרי מנחה, אלא רק לאחר ערבית יאמרו תתקבל, כי קדיש תתקבל הוא תמיד אחרון החותם את כל התפילה.

***

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 06/08/2008 20:12:39