א. בהקשר לשער היחוד והאמונה פרק ג:
בפרק הקודם הוסבר על כך שקיומו של הנברא תלוי ונפעל מהכח האלוקי הבורא אותו בכל רגע.
למשל כשאדם עומד מול מראה, אזי הדמות שנראית במראה אין לה קיום מצד עצמה. וכאן אף אחד לא יתחיל לחקור מדוע הבן אדם הזה שבמראה תלוי בבן אדם האורגינל. כי כל הגדר של הדמות שבמראה הוא רק שהיא השתקפות בלבד של האורגינל.
ובהסתלקות הבן אדם מסתלקת הדמות שבמראה. מלכתחילה כל המציאות של הדמות שבמראה תלויה בכך שיגיע בן אדם ויעמוד שם. להדמות שבמראה אף פעם לא היתה מציאות מצד עצמה. היא מצידה איננה.
כך גם העולם, לעולם לא היתה לו מציאות מצד עצמו. הוא מצידו איננו.
והקב"ה כל יכול ובורא יש מאין. היינו שהקב"ה פועל שדבר שמצד עצמו איננו נמצא יהיה נמצא.
אז המציאות קיימת מצד הכח שפועל אותה.
כעת, במשל, כשאדם עומד מול המראה אין אנו אומרים שכעת יש כאן שני אנשים. כי הדמות שבמראה איננה נתפסת בעינינו כמציאות, למרות שאם מסתכלים אז רואים "עוד בן אדם".
כך הוא גם בנמשל.
העולם אף פעם לא נעשה לדבר כזה שהוא מצידו ישנו. הוא מצידו איננו.
וגם לאחר הבריאה לא נתווסף כאן באמת עוד דבר. כי כל המציאות של העולם היא רק מצד הקב"ה ולכן אין עוד מלבדו גם לאחר הבריאה. הבריאה היא רק השתקפות של הכח הבורא.
[אמנם יש הבדל בין השתקפות במראה ובין כח שבורא (כאן יש פעולה ובהשתקפות אין פעולה) אבל בינתיים הבדל זה איננו נוגע להבנת העניין עד כעת]
כעת על כל פנים מובן איך שכל נברא הוא בעצם נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל שבתוך הנפעל הנברא, שהרי הכח הפועל הוא זה שבעצם מוציא את הנפעל מאין ממש ליש.
פרק ג מוסיף את העניין שהנברא כלול בהכח האלוקי:
גם, הנברא איננו דבר שבסופו של דבר נמצא מחוץ להכח. אלא הנברא נמצא וכלול בהכח. הנפעל מתהווה בתוך הכח ולכן כל עניין שבבריאה הוא אלוקות ולא שייך שיהיה אחרת.
שאלה: אבל כשאדם רואה לדוגמא ציפור עפה, מה שהוא רואה וחושב זה שהציפור עפה מצד עצמה. הוא לא יחשוב שהיא איזה כח רוחני....בקיצור הנברא נראה לנו ליש.
אנחנו נולדנו אחרי הבריאה ולא ראינו אף פעם איך שהעולם איננו. וממילא אנו חושבים שהעולם הוא ישנו. מדוע זה כך?
תשובה: הבעיה שלנו איננה בהיכרות עם גדר הנברא. הנה בשני הפרקים הראשונים קלטנו שגדר הנברא הוא שמצד עצמו הוא איננו.
הבעיה שלנו היא שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא.
ולכן, למרות שבפועל, הנפעל לא יצא ממקורו אלא נמצא תמיד בהמקור, היינו שהנברא תמיד נמצא בהכח הבורא, בכל זאת, מהסיבה שאנו לא רואים את הכח הפועל, היינו שאין אנו רואים את המקור, מסיבה זו, לגבינו זה נחשב שהנברא כאילו יצא מהמקור.
אז האמת היא שהנברא כלול בדבר ה' שמהווה אותו, ומצד האמת הוא אין ואפס, ומצידנו אנחנו לא רואים את הכח האלוקי, ולגבינו זה כאילו הנברא יצא מהמקור.
בקיצור בפרקים הקודמים למדנו שהנברא זקוק לכח המהווה אותו, וקלטנו את גדר הנברא, שבעצם, הנברא מצד עצמו הוא איננו,
ובפרק זה למדנו שהנברא נמצא כלול במקורו. כאן אנו קולטים שחוסר המציאות של הנברא היא מצד הבורא. היינו שהכח הבורא הוא זה ששולל את מציאות הנברא. כאן הדבר שכלול במקור הוא לא מציאות כי המקור שולל אותו. כי אם המקור כאן, אז המקור כאן ואין עוד כלום.
אבל כאשר לא נרגש המקור אז במקום שבו לא נרגש המקור, נרגש שהמקור לא שולל אותו. כי במקרה הזה הוא נחשב לאין ולאפס רק לגבי הכח האלוקי.
הפרקים הקודמים מסבירים את גדר הנברא ופרק ג מדבר על הכח הבורא.
ופרק ג הוא שלב נוסף ביחוד ה'.
אנחנו לא רואים את הכח, ומשום שאיננו רואים את הכח אזי לגבינו זה כאילו שהכח לא שולל את הנפעל.
שאלה: ואם כן היינו רואים את החיות והרוחניות שבכל נברא, השופע בו ממוצא פי ה', מה היה קורה?
תשובה: במקרה כזה, לא היתה גשמיות הנברא וחומרו וממשו, נראה כלל לעינינו.
שאלה: למה לא היינו רואים גשמיות הנברא?
תשובה: כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו.
שאלה: כיצד ניתן להבין שהנפעל כלול בהפועל?
תשובה: ההוכחה לכך היא מהעובדה שהוזכרה בפרקים הקודמים, שהכח האלוקי [לא רק מהווה את הנפעל אלא גם] מתלבש בהנפעל, מחיה אותו ונמצא בו. מכך מבינים שהנפעל כלול בהפועל.
כשאנחנו רואים את קרני השמש אנו יודעים שהמקור הוא השמש. אנו גם יודעים שאם השמש יכולה להאיר בכדור הארץ אזי וודאי שהיא מאירה גם בשמש. רק שלגבי האור - שם במקום בו נמצאת גם השמש [מקור האור] , שם נחשב האור והזיו הזה לאין ולאפס ממש. שם יש שמש ואפס בלעדו.
האור שנמצא בהשמש הוא דבר שמתהווה מהשמש. אבל לא כהתהוות חיצונית להשמש אלא כהתהוות האור מהשמש בתוך גוף כדור השמש עצמו.
שאלה: האור והמאור הם שני דברים או דבר אחד?
תשובה: הם שני דברים, אבל בתוך המאור לא שייך לומר על האור שהוא לא המאור.
איפה אפשר לומר שהנה אור ולא מאור? – רק כאשר האור לא נמצא במאור.
אם מסתכלים מההיבט של סיבה ומסובב אז בעצם השאלה היא זו: איפה מתחיל המסובב, האם בהסיבה או מחוצה לו?
ניתן להבין שאלה זו ע"י מקרה שבו ראובן תובע 100 דולר משמעון. הוא רוצה את כספו המגיע לו.
והם הולכים לבית דין ובית הדין פוסק ששמעון צריך לשלם 100 דולר לראובן.
מנקודת המבט [או יותר נכון בהרגשה] של ראובן, פסק הדין הוא עניין אחד ותשלום ה100 דולר הוא עניין שבא אחר כך, היינו שהמסובב [התשלום] מגיע אחרי הסיבה [אחרי הפסק דין]. מבחינת ראובן פסק הדין והתשלום הם שני עניינים.
מנקודת המבט של בית הדין, פסק הדין והתשלום הם עניין אחד. יתירה מכך, המסובב הוא לא עניין. מה שנרגש זה רק הסיבה [היינו רק פסק הדין]
בקיצור, במקום שבו נמצאת הסיבה, שם גם נמצא המסובב, אבל הוא לא תופס מקום. שם העניין הוא הסיבה.
כשהקב"ה אומר "יהי רקיע" או "יהי נברא" אזי בפועל הנברא לא מתהווה מחוץ להדבר השם אלא בהדבר ה'. הנברא הוא לא עניין אלא דבר ה'. במקום בו נמצא המקור לא שייך שיתפוס מקום או שתהיה התייחסות לדבר שאיננו המקור.
בפרקים הקודמים למדנו שאור השמש כפי שנמצא מחוץ להשמש, אין לו מציאות מצד עצמו כי הוא צריך תמיד שהשמש תאיר אותו.
בפרק זה למדנו שהנברא כלול בדבר ה' ושמצד דבר ה' אין יכולת להתייחס לשום דבר אחר והכל אין ואפס. ולמה נראה לנו הנברא ליש? – כי אנו לא רואים את הכח ולגבינו אין דבר ה' שולל אותו [את הנברא].אך לגבי המקור [דבר ה'] הוא בטל לגמרי.
שאלה: הפרקים הקודמים מובנים יותר. ניתן להבין שאור השמש בסופו של דבר נמצא מחוץ להשמש. כי קרני השמש נמצאים היכן שלא נמצאת השמש, למרות שהמקור שלהם הוא השמש. אבל אם כאן בפרק ג' נאמר שהנבראים נמצאים בתוך דבר ה', היינו שהנבראים הם במקורם תמיד [ורק שאנחנו לא רואים את דבר ה'], היינו שהמקור נמצא כאן. ואם כך, איך יתכן שהנבראים הם בכלל מציאות? [וגם אם נאמר שזה רק אנחנו לא רואים את המקור, בכל זאת האמת היא שהמקור כאן ואם המקור כאן אז אין בכלל נתינת מקום למציאות שחוץ ממנו]. למה הם לא בטלים במציאות למקורם, שהרי המקור שולל כל עניין אחר ומצידו הכל אין ואפס וזה שאנחנו לא רואים זה לא אמור לשנות את העובדה שאין כאן מציאות כלל, ואם כך אז כיצד אנו רואים מציאות? [הרי רק מחוץ להמקור תיתכן מציאות].
תשובה: תשובה לשאלה זו איננה בפרק זה אלא מהפרק הבא.
[הערה: נמצא במאמר של הרבי מהר"ש שלא ניתנה רשות לעין לראות ללא עבודה, אבל ע"י עבודה ביכולת כל אחד לראות...
לכאורה לא כל כך נעים להישאר עם שאלה.. וידוע שחסידים נהגו שלא ללמוד ספרי חקירה משום שלפעמים לומדים בלילה ואפשר ח"ו להירדם באמצע קושיה ויקח זמן עד שיגיעו לתירוץ, וזה לא טוב.
אבל מה באמת הבעיה? – הבעיה היא שבספרי חקירה מקשים קושיה על מציאות הבורא ואחר כך מתרצים אותה ומוכיחים שוב את מציאות הבורא.
כאן הקושיה היא על העולם. איך בכלל קיים העולם? כי אם הוא בטל אז מה הוא עושה כאן?
ואדמו"ר הזקן נותן לנו הפסקה עד הפרקים הבאים עם קושיה על העולם.
