בנוגע להקדמת התניא

חסידים אמרו שבדרך ארוכה[1] זה בהתבוננות ובדרך קצרה[2] זה לעורר האהבה המסותרת. הרבי לא שלל את הפירוש אבל אמר בנוסף לכך שהעניין של ספר התניא הוא דרך ארוכה וקצרה. שאר תלמידי הבעל שם טוב סברו ללכת בדרך קצרה וארוכה[3] ע"י התקשרות לצדיק[4] אמיתי שבאמונתו יחיה[5], התקשרות שתרומם אותו ותתן לו כח וחיות בעבודת ה' וכח להתגבר על פיתויי היצר. דרך חב"ד היתה ארוכה - שכל יהודי צריך להבין ולהתבונן, לשמוע מאמרים וללמוד.

העניין הוא שכל זמן שאדם לא מבין את האמת אזי יש לו הבנה של שקר. המושכל הראשון שלו[6] נשאר בתוקפו, וכל הסברות שלו הם בסתירה לקדושה, והמידות שלו שקשורות עם השכל לא נהפכו[7] ורק הרבי שלו מעורר אותו מצד אור עליון לשכוח את עצמו ולא להרגיש את סברותיו השיקריות[8].