בזמן הגמ' היה זה יום אבל [ שלא אוכל בשר ויין ביום שמת בו אבי או רבי ],
הכל מתחיל מטעות שנפלה בכתבי רח"ו שהיה כתוב של"ג בעומר יש לשמוח בו כי הוא יום שמחת רשב"י ונשמטה הח' ונשאר "שמת",
ומשמחה ביום מותו של רשב"י עד יום פטירת שאר צדיקים לא ארוכה הדרך.........
ורק תעיז לומר לחסיד שרשב"י לא מת בל"ג בעומר או שמה שלא אומרים תחנון לא קשור כלל לרשב"י אלא לתלמידי ר"ע,
אין ספק שתחשב לחצי אפיקורס לפחות......
נשלח ב-27/8/2008 10:22
חרפת אדם לא יום אבל רשמי, אלא וולנטרי, ומשמע שהכוונה ליום המיתה ממש ולא ליום השנה. בסוף יבמות יום השנה מוכנה יומא דריגלי. ואצל התימנים הגזעיים עד היום אין בכלל מושג של יארצהייט
נשלח ב-27/8/2008 12:06
בעל
אינך יודע מה אתה שח
ברור כשמש שמדובר על יום השנה.
מדובר הרי על נדר שאדם מקבל על עצמו עיי"ש.
נשלח ב-27/8/2008 12:39
כמדומה לי שברא"ש שם לא משמע כדבריך, אך לי כעת ספרים תחת ידי.
נשלח ב-27/8/2008 14:51
לא ראיתי משמעות שכזו,
ולשון רש"י שבועות כ. "שלא אוכל בשר ביום שמת בו אבא לעולם"
תוקן על ידי חרפת_אדם ב- 27/08/2008 15:02:54
נשלח ב-27/8/2008 14:58
אני צריך לעיין בלנ"ד.
נשלח ב-1/9/2008 12:29
שאל אחד את הגר"י קאפח איך לנהוג ביארצייט כמו אלו שצמים או כמו אלו שסועדים לכבוד היום ענה לו הגר"י נהוג כמש"כ ברמב"ם תמה הלה והלוא הרמב"ם כלל אינו מתיחס לכך,כך בדיוק נהג גם אתה ענה הרב.
