פרק אלו מציאות-יאוש שלא מדעת.

ירוחם,
זוהי שאלה מעניינת, אבל אני חושב שאתה לא צודק. בעלות משותפת לענייננו פירושה שכל אחד יכול להוציא את הכסף שבידו. כשאישה הולכת לשוק וקונה משהו היא אינה משלמת רק חצי, אלא את כל הכסף מתוך מה שבידה.
ואם היא יכולה לשלם ולהוציא את הכסף שבידה היא יכולה גם להתייאש ממנו. אמנם יש קצת לפלפל בזה, לכשירווח.
 

נקודת המוצא צריכה להיות- לשיטתך, שאיני מסכים לה-

שני שותפים לעבד,- שאחד מהם משחרר את העבד.

במקרה שלפננו, האשה נשלחה לשוק על ידי בעלה- שותפה לרכוש- לרכישת טובין לעסק המשותף,

_________________

מודה ועוזב

הסטגיראי ומיכי,

נדמה שכדבריכם מוכח מחי' הריטב"א החדשים שמשווה יאוש של"מ לזוטו של ים ושם הרי זה מצד המצב גם אם צווח שאינו מתייאש. [וכן הוא גם במתייאש הצווח שאינו מוותר מחמת יאושו שהלכה בעלותו כמו האשה בסיפור של ירוח"ש לולא בעלה.]

ירוחם,
לא הרי שותפות בכסף כהרי שותפות בשדה. בכסף השותפות  מאפשרת לכל אחד להוציא סכום שבידו גם בלי אישור השותף. ובשדה יש חצי לכל אחד, וכשאחד מעבד את השדה הוא עובד על השדה של שניהם. לכן סברתי שכשהאישה מפקירה את הכסף הוא מופקר, שהרי היא מוסמכת גם להוציא אותו.

   

רב מיכי

לא מדויק, אין בשותפות התר לאחד להוציא כסף כרצונו, בלי רשותו של השותף!!! בשותפות חייבת להיות הסכמה להוצאות.
בעניין השותפות של אשתו, הדבר לכאורה שונה, כי כשהוא נותן לה כסף- או שהיא לוקחת את הכסף- מוסכם שהכסף שהיא מוציאה על עצמה היא מוציאה, ולכן הוא מתיאש מהכסף מיד עם נתינתו לה.
אבל לא כן כשמדובר בשוק של סחורות ומסחר. הכסף משותף לאורך כל הזמן,

אני הזכרתי עבד- ולא שדה, אמנם מבחינה מסוימת הדין שווה, אבל השדה המשוחרר לא חייב במצוות,  חצי העבד  חייב רק במצוות שאין הזמן גרמא, וביום שהוא לא עבד הוא חייב גם במצות שהזמן גרמא.


סיפר מישהו כי לאשתו גנבו את כרטיס האשראי, שאלו אותו- בטלת את הכרטיס?- לא!- הגנב מוציא פחות מאשתי.

_________________

מודה ועוזב

בפועל דומני שבין איש לאישתו כיום ההסכם הוא שכל אחד יכול להוציא כסף, לפחות בגבולות הסביר. כיום זה אפילו החוק שמחייב שוויוניות.
לכן הכסף שאצלה הוא אצלה לגמרי, כעין מה שמסביר הר"ן ריש השותפין שכששותף עובד בשדה כולו שלו באותו רגע (וכך פשט הגמרא). אלא ששדה לא להוצאה ניתן וכסף כן.