שימוש בליצנות נגד תופעות מגונות

כתוספת למואדיב.
ההומור וההתלוצצות אינם בהכרח סותרים תגובה עניינית. לפעמים הדרך להציג את הבעייתיות של העמדה המנוגדת היא לעשות ממנה פארודיה. לכן הקורא אמור להיות מסוגל לנתק את התכנים מהז'אנר בו הם כתובים, ולהתייחס לטיעונים לגופם (כמובן אפשר גם בהומור), גם אם הם נאמרים בצורה אירונית וצינית.

לא מדובר כאן על לגיטימיות.
כל זמן שהתגובה היא מילולית ולא אלימה כמקובל לצערי במקומותינו כל טיעון הוא לגיטימי ואפשר להשתמש בהומור או בלגלוג (כפי שעשה ראב"ע).
השאלה כאן היא אחרת.מאחר שחז"ל קבעו שליצנות אסורה השאלה היא מה נכנס בגדר ליצנות ומה לא.
וכדי לדון בכך צריך לקבוע מהי התכונה המהותית לליצנות שבלעדיה מה שלפנינו איננו ליצנות אלא משהו אחר.לדעתי אולי ההגזמה וניפוח מושא הלגלוג היא המייחדת את הליצנות .
ולכן למשל הלגלוג של ראבע ,שבנוי על משחקי לשון משעשעים לא נכנס לקטגוריה של ליצנות.
(זה לא אומר שאין כאן עלבון).
לדעתי התכנית "רק בישראל" היא דוגמא לליצנות.

מיכה,
האבסורד הוא, שככל שדברי הזולת הגיונים יותר, כך יש סיבה לסטות מהויכוח הענייני, לליצנות, 

בעבודה זרה אין אפשרות להוכיח את אפסיותה ברמה עניינית, מכיון שהעובד יצר לעצמו מערכת שלמה של הגיון שמתוכה אי אפשר להוכיח את אוילותה, לכן הכרחי לעבור לפסים של ליצנות,
מה שאין כן, בהחמרה, זו אינה מערכת שלימה של טיעונים אלא פן אחד, ואפשרי בהחלט להתווכח עם נטיה זו בכלי הוויכוח הרגילים, (גם אם לא מובטח ניצחון בוויכוח לאחד מן הצדדים)

רוצה להבין

אולי יש פה אבסורד, אבל מה אפשר לעשות?

ודווקא יש מה להבין, שזה לא אבסורד, כי הטענה איתה אתה מתווכח בליצנות היא הטענה היחידה שאיננה הגיונית, אלא שמשום החלק ההגיוני שקרוב אליה, היא נדמית הגיונית, וההומור עוזר להוציא את החלק הלא הגיוני מכלל הדברים שהם הגיוניים. אפשר אולי לעשות זאת גם ללא הומור, אבל זה קשה עד בלתי אפשרי, ובסופו של דבר גם לעיתים קרובות לא יתייחסו לדבריך. ואם יש פה אבסורד - זה לא איכפת לי, עושים מה שאפשר לעשות.

בהחמרה זו גם מערכת שלימה, זו מערכת של החמרות. שים לב שמיימוני אינו מתווכח עם ההחמרה הספיציפית של קוי מהדרין, הוא מתווכח עם כלל השיטה של ההחמרה, ומראה ע"י הומור את חוסר ההגיון שבה - בכלי הויכוח הרגילים אפשר לומר רק את מה שאמר שלמה בקהלת ז' ט"ז ובאבן עזרא שם, אבל תמיד יבואו תירוצים: מה אנחנו מחפשים היתרים מהרב נוח? מה אנחנו לא נעבוד על מידותינו ונכפה את עצמנו לתורה ולמצוות? סה"כ מה ביקשנו שעה שעתיים להפריד את האישה מבעלה ומהילדים? ועוד כל מיני דברים כאלו. לכן מיימוני מראה מייד מה יקרה אם ימשיכו בכיוון הזה. ואם דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים - לא מספקים, מה כן יספק?

לדעתי, מערכת שלימה שאי אפשר להתמודד נגדה אלא בליצנות, היא מערכת שכוללת את כל צורת החשיבה של האדם,
כמו, אמונה, ספקנות (אנליטיות), איני חושב שמי שדוגל בהחמרה  זה חלק ממערכת כוללת של מהלכי מחשבה. 

מי שדוגל בהחמרה - מבחינתו גם לא לגזול היא סוג של החמרה, הכל אצלו נהפך להיות החמרה,

"מי שדוגל בהחמרה - מבחינתו גם לא לגזול היא סוג של החמרה, הכל אצלו נהפך להיות החמרה"

כל השולחן ערוך הוא בעצם מערכת של החמרות.

ולכן בבסיס הדיון באשכול זה עומדת השאלה של ציות לרבנים.

הרי רבנים קבעו את ההחמרות האלה.

האם היה אשכול בפורום על נושא זה?

איך אמר הרב עובדיה, על המחמירים לא להתרחץ בתשעת הימים.

אלה לא מחמירים- אלה חמורים!!


הרב מימוני
תיקון קל לשם המענין --נח שוורצברדרוביץ  שם המשפחה נכון ומובן, אבל שם הפרטי צריך תיקון בהגיה, נח= צ"ל נויעאך.

_________________

מודה ועוזב

אולי בגלל זה צמרת ש"ס שולחת את ילדיה להתחנך דווקא אצל החמורים האלה

החמורים נועדו מרגע בריאתם- וכנראה לפני כן- להיות סבלים לשרותו של האדם, האדם הרוכב על החמור, ומשתמש בו לשרותיו ולצרכיו לא הופך לחמור.

_________________

מודה ועוזב

צענערענע

זה לא רק שאלת הציות לרבנים, יש פה גם את שאלת סמכות הרבנים - עד היכן מותר להם לגזור גזירות? ובפרט שהיום רבנים מפחדים לבטל גזירות קדמוניות - אז האם למרות זאת לגזור גזירות חדשות יש להם כח? ועד היכן? ומה עם גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה? אלה שאלות לדוגמא

לא כדאי לפתוח על זה אשכול נפרד?

אתה מוזמן לפתוח