| נשלח ב-4/12/2002 00:00 |
 |
| |
המיתוס ואנחנו
באשכול סמוך תהה יהוא על השימוש המופרז שאני עושה במילה "מיתוס".
זו היתה ההזדמנות לברר נושא חשוב, רב השלכות.
ניסיתי לא לכתוב ארוך מדי. לא הצלחתי.
אבל לדעתי, בכל זאת שווה להשקיע ולקרוא.
הגדרתו של המיתוס אינה חלקה ופשוטה. הבריטניקה מגדירה אותו כך:
"עלילה סמלית... לפחות חלקה מסורתי, שלכאורה מציגה אירועים ממשיים ובמיוחד היא קשורה לאמונה דתית.... מיתוסים הם סיפורים על אלילים או על גיבורים על טבעיים שהיו מעורבים באירועים יוצאי דופן, או בנסיבות ובזמנים שאינם מצויינים במפורש אך מבינים שהם קיימים מחוץ לתחום האנושי הרגיל.
כל מיתוס מציג עצמו כדיווח סמכותי, אמיתי, גם אם האירועים סותרים את חוקי הטבע או את הנסיון היומיומי.
ניתן להשתמש במילה מיתוס באופן רחב יותר, כדי להתייחס לאמונה אידיאולוגית, גם אם היא אינה שייכת לדת במובן המדוייק של המילה. כך ניתן, למשל, לדבר על המיתוס האסכטולוגי של המרקסיזם של היעלמות המדינה.
מקור המילה "מיתוס" מיוונית. שם יש לה מגוון של משמעויות, החל ב'מילה' ועבור ל'סיפור'."
הבריטניקה מאריכה בביאור, אך נסתפק בכך. ראוי לציין כאן שתי נקודות.
ראשית, למילה מיתוס יש קונוטציה שלילית כאשר מדובר בדת. מיתוס הוא ודאי דבר לא אמיתי. לכן, אם מדברים על דת, או במקרה שלנו על הקבלה, כעל מיתוס, פירושו של דבר שפוסלים אותה, שהיא אינה אמת.
לא לכך נתכוונתי.
מיתוס עשוי להיות צורת הצגת דברים, דיווח על אמיתות שהן באמת חורגות מהרגיל, אך דיווח שייחשב לאמיתי. הניסוח המיתי שלו הוא הכרחי, מפני שאין דרך אחרת להגיע לתחום שאותו הוא בא לתאר.
באופן זה, המיתוס הוא כלי מחשבתי וסמלי, שניתן לטעון שהוא אמיתי.
למעשה, אין דור שאין בו מיתוסים. אלא שמה שנחשב לאמת וצורת דיבור בתקופה אחת, ייפסל כמיתוס במובן השלילי שלו בדור אחר.
שוב אני נזקק לתיאור הבהיר של הבריטניקה:
"קל לזהות מיתוסים מתקופות אחרות או מדתות אחרות, אך לזהות את המיתוסים השולטים בזמננו ובחברה שלנו הוא ענין קשה ביותר. זה לא מפתיע, כיון שלמיתוס יש סמכות לא מתוך שהוא מוכיח את עצמו, אלא מתוך עצם האופן בו הוא מציג את עצמו. במובן זה, סמכותו של המיתוס היא 'ענין ברור מאליו'."
כלומר, מיתוסים נפוצים בכל חברה, בכל זמן, אלא שאין רגילים להתייחס אליהם בצורה כזו. למשל, האם מישהו היה חושב להגדיר את רעיון הדמוקרטיה המודרני בתור מיתוס?
אינני רוצה בשום פנים ואופן תשובה לשאלה זו. זה דיון שאינו מעניין לגבי והרעיון הובא כאן רק להמחשה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 00:00 |
|
| |
איך מתייחסים בני אדם למיתוס? לפרופסור פדיה, בעקבות גישות מסויימות במחקר הדת ובפסיכולוגיה של הדת, יש תזה שתמצא חן בעיני רבים. היא מחלקת את בני האדם לשני סוגים עקרוניים, שני טיפוסים. הטיפוס הלוגי והטיפוס המיתי.
הסיכום הבא לקוח מדבריה (המאמר על שבת שבתאי ומיעוט הירח, החיבור הקדוש, עמ' 161, בספר "המיתוס ביהדות" בהוצאת אוניברסיטת באר שבע):
"... מנקודת מבט הנחשבת 'לוגית' או 'רציונאלית', הסיפור עלול להיתפס כמסגרת, כתפאורה, לאמירת תוכן מסויים. מנקודת מבט מיתית, הסיפור הוא קודם כל אירוע אמיתי, אירוע המתרחש והווה. אירוע שדרכו נחווית חווית ממשותו של הא' וחווית הקשר עימו. על כן, משתי סיבות אלו, אדם בעל תודעה מיתית יבחין מייד במיתוס המועבר בעלילה ובמילה, ואילו אדם בעל תפיסה לוגית יבודד אותם מייד כמסגרת וכאמצעי טפלים.
העלילה, הריטואל והשפה אינם איפוא רק דרכי הבעה משניות. דרכי ההבעה הן עצמן גם דרכי החוויה והתפיסה של בעל ראיית העולם המיתית, כלומר הם כלי או אמצעי לתחושת המיכלול המיתי גם אם הוא שקוע בחינת הד או 'רשימו' בלבד. מה שטיפוס דתי בעל נטיה 'רציונאליסטית' יסלק הצידה כקליפה, יראה הטיפוס בעל ראיית העולם המיתית כפרי גנוז. במלים אחרות: פרשנותו של זה האחרון לתוכן, תדלג כמעט על 'מגמת הניטרול' אותה יזהה הראשון ותתחבר מחדש ובאופן ישיר אל התוכן המיתי המוסתר."
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2002 00:01 |
|
| |
מי שהגיע עד כאן, מוזמן להתבונן בשתי שאלות:
א. מה יעשה טיפוס כמו וטו שלנו, או כמוני, שנחנו באורח מחשבה 'רציונאליסטי'? האם אין לנו סיכוי להבין את המיתוס? ולהפך, האם אדם שנחן באורח חשיבה מיתי יהיה מסוגל להתנתק ממנו ולקלף את הקליפות?
ב. לאיזו משתי הגישות יש קרבה גדולה יותר לאמת האובייקטיבית? בגישה המקובלת במחקר הדתות, יש מקום לפלורליזם. המטרה של החוקרים, שנמצאים בשדה המחקר ההוא, איננה להגיע לאמת אחרונה, אלא לבדוק קשרים היסטוריים, סמלים, ולמעשה לעסוק בספרות של הסמלים הדתיים. זה יכול להיות מעניין מאד, אבל מי שמחפש אמת ולא רק להשתעשע בנושא שהוא אמנם מעניין ומאלף ביותר, ירצה בירור חד משמעי של השאלה: מי עדיף.
אני כמעט מנחש מה יאמרו וטו, יהוסף, אולי גם אור בערפל (כמובן, איני מוסמך לדבר בשמם). אני עצמי מעדיף לשמור על עמדה של אי החלטה. הדברים טעונים בירור נוסף.
ג. אני סבור כי ההבחנה בין הסתכלות מיתית לבין חשיבה רציונאלית היא נכונה באופן אידיאלי, כנסיון לשרטט גישות בפסיכולוגיה האנושית. בפועל, אני משער שבכל אחד מאיתנו טמונים זרעים של שתי צורות החשיבה וההסתכלות גם יחד. אנו בוחרים, במודע או לא במודע, למי להעניק את הבכורה.
ד. האם אדם נידון להיות כלוא בתפיסה כזו או אחרת? זו שאלת מפתח. התשובה עליה אינה קלה, והרושם שלי הוא שנושא זה הוא חלק ממחלוקת עקרונית במדע הפסיכולוגיה אודות אפשרות השינוי של האדם. עד כמה אדם מסוגל להשתנות? אני שייך לאופטימיים, לקוגניטיביסטים. כאשר יש מודעות, כאשר יש פתיחות, כאשר יש נכונות להקשיב וללמוד שיטות חדשות, אדם יכול לקנות את הכלים הטובים שיש בכל אחד משני הצדדים המנוגדים. סוף סוף, אלו שתי צורות התייחסות, שמצויות, לפחות באופן פוטנציאלי, בכולנו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2002 11:30 |
|
| |
אין כאן שני מוחות ואף לא שני מבטים סותרים.
החשיבה הרציונלית היא הבסיסית המציאותית [ליתר דיוק הוויתית], אבל מפאת הקושי להחזיק את המיקוד מנקודות האמת הטהורה האובייקטיבית, נזקקים לכלי עזר [קליפות/מיתוסים/שקרים קדושים וכו'] כדי להחזיק את הנקודות. הכלים יכולים להיות מיסטיים ככנפי מלאך, מילוליים-אקדמאיים כמונחים הנשמעים מתוחכמים או סתם אסוסיאציות המקרבות את נקודות האמת למודעות.
כל שיודעים שכלי העזר אינם אלא כלי עזר טפלים ולא מחליפים ומעלימים את נקודות האמת, אז סבבה. הבעיה שמתוך חולשה ועצלות לוקחים את הטפל ומשכיחים את העיקר. זה חטא עץ הדעת שדובר עליו רבות בפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2002 17:34 |
|
| |
וטו
רבגוניות הכלי עזר שהזכרת, הזכירו לי סיפור קטן מנעוריי.
במשפחה שלנו היה מישהו חולה מאד והיינו אובדי עצות, כי לא היה מה לעשות. אני לקחתי ספר תהילים ולמרות שלא כל כך חשבתי על פירוש המילים, השתמשתי באמירה כדי להביע את משאלת לבי לרפואת קרובנו.
באותו זמן התעסק אחי בדברי חול. מאד חרה לי והערתי לו שזה מהווה זלזול בקרוב מה שאינו לוקח גם הוא ספר תהילים. תשובתו היתה שאינו רואה טעם במלמולים.
שתקתי וזה קומם אותי עוד יותר. עד לאחרונה היתה לי טענה בלבי עליו. לאחרונה רק השכלתי שהתהילים אינו אלא כלי עזר להיכנס לאוירה של תחנונים. אבל מי שאינו זקוק לזה או שרואה את זה אך כתנועת שפתיים, הרי זה מיתוס מפריע ומזיק. חשוב להבחין בין כלי עזר בלתי הכרחי לדבר עצמו, שמחוסר הבחנה זו נובעות כל הטעויות הקדושות יותר והקדושות פחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2002 11:16 |
|
| |
ציטוט מתאים לנושא שמצאתי באמתחתי;
כמו שלמיזוג חומרי דרוש:
א. טיהור המתמזגים מגוף זר חוצץ,
ב. סידור המעמיד זה מול זה לאחדות מירבית,
כך למיזוג ידע דרוש:
א. הפשטת הידע מחוסר דיוק,
ב. סידורו באחדות מירבית ובאימוץ מעשי, עד שהופך לרצוי מאליו.
שלב א' הוא המוזכר פה ושלב ב' באשכול "מבנה הדעת":
http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=242183
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2019 21:46 |
|
| |
תקפצה לשם תיחזור חוקן מחוק (למנהלים, ניתן למחוק כך שימחק, והכל יחזור למקומו הטבעי בשלום)
|
|
|
|
|
