זוהר פרשת בלק
מלחמת עולם ב ט"ז לחודש השביעי -מוצאי סוכות חודש תשרי.
ביומא דשבועות, והאי איהו דאיתער ביומא דאורייתא, ביומא דשבועות: והוא שופר קטן, כי יש אחד שנקרא שופר גדול [שהוא בינה]. שופר קטן זה נקרא שופר הולך בתנועת הנר [שהוא מלכות], וזהו שכתוב: "ויהי קול השופר הולך". כי האחר [השופר הגדול] שהוא שופר גנוז ונסתר, ואינו הולך, אלא זה הקטן, הוא כאן ביום השבועות, כי [זה] הוא שנתעורר ביום מתן תורה ביום השבועות [שנאמר שם: ויהי קול השופר הולך וחזק וגו’].
באתערו דהאי שופר, דאיתער בתרועה ותקיעה ותרועה, יתערון אבהן מגו מערתא, ויסתלקון ברוחא, וייתון לגבה. ומההוא קלא, כמה חייבין בארעא קדישא ימותון, ויסתלקון מעלמא. בההוא יומא, סלקין צלותין דישראל בכל אתר, דאינון קמי מלכא קדישא. ואבהן ייתון כחדא. ויהון בההוא טורא. ומשה סליק בהדייהו. ותמן יסתכל באבהן, ואינון ביה. וייעלון כלהו גו מערתא דמשה. ומשיח יתער לגבייהו, ויתחברון כלהון בהאי יומא: בהתעוררות השופר הזה, שנתעורר בתרועה תקיעה ותרועה, יתעוררו האבות מתוך המערה, ויעלו ברוח, ויבואו אליה. ומהקול ההוא כמה רשעים בארץ הקדושה ימותו, ויסתלקו מן העולם. ביום ההוא יעלו תפילות ישראל בכל מקום שהם לפני המלך הקדוש, והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר, ומשה יעלה עימהם. ושם הוא יסתכל באבות [והאבות] יסתכלו בו. וכולם יעלו למערתו של משה. ומשיח יתעורר אליהם, וכולם יתחברו ביום הזה.
ובהאי יומא, יתערון עשר שבטין, לאגחא קרבין לארבע סטרין דעלמא, בהדי משיחא דאתמשח עלייהו, ויקבל משיחו על ידא דחד כהן צדק, ושבעה רועים מהימנן עמיה: וביום הזה יתעוררו עשרת השבטים לעשות מלחמה לארבע רוחות העוולם, עם המשיח שנמשח עליהם, וקבל המשחה [דהיינו שיהיה נמשח] ע"י כהן צדק אחד ושבעה רועים נאמנים עימו.
ומשיחא דא משבטא דאפרים הוא, ומזרעא דירבעם בן נבט הוי בריה דאביה, דבעולימוי מת, וההוא יומא דמת, אתייליד ליה בר, ואתנטיל מבי ירבעם למדברא. ולתמן נטלו מאה ושבעין גברין, כלהו זכאין משבטא דאפרים, דלא אשתכחו בחובא דירבעם: ומשיח זה הוא משבט אפריים, ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אביה (בנו של ירבעם) שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן. ונלקח מבית ירבעם אל המדבר, ושם לקחוהו מאה ושבעים גיבורים, שכולם היו צדיקים משבט אפריים, שלא נמצאו בחטאו של ירבעם.
ומהאי בריה דאביה, נפיק האי משיחא. ועל דא כתיב, וספדו לו כל ישראל וקברו אותו. סתים האי נבואה לשעתא, ונבואה לעתיד. כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב אל ה’ אלקי ישראל בבית ירבעם. דא האי משיחא, דאיהו דבר טוב אל ה’: ומבנו זה של אביה יצא המשיח הזה, ועל זה כתוב "וספדו לו כל ישראל וקברו אותו". [מקרא] זה סתום, כי הוא נבואה לשעתה ונבואה לעתיד לבוא [כי כן יהיה לעתיד, שכל ישראל יספדו על משיח בן אפריים יוצא חלציו]. "כי זה לבדו יבוא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב על ה’ אלוקי ישראל בבית ירבעם" - זהו [רומז] על המשיח שהוא "דבר טוב אל ה’".
כיון דינדעון אבהן, דפקיד קב"ה לאיילתיה ולעמיה, כמה חידו על חידו בהאי יומא. בארעא דצפון מלכותא דתימן, כמה עאקו על עאקו יתערון בהאי יומא על עמא דישראל, ותתקבל צלותהון ברעווא. ובפנייא דהאי יומא, תהדר שכינתא לגו ביתא, ומשיח לאתריה, ואבהן לגו מערתא דילהון: כיוון שידעו האבות, שהקב"ה פקד לאיילת שלו [שהיא השכינה] ולעמו, כמה שמחה על שמחה תהיה ביום ההוא. בארץ הצפון במלכות תימן, כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה על עם ישראל, ותתקבל תפילתם ברצון. ובערב יום הזה, תחזור השכינה אל הבית, והמשיח למקומו, והאבות לתוך המערה שלהם.
שכינתא תהך ותהדר לגבי משה, שבעין יומין. לסוף שבעין יומין, סליק נאקו דישראל לקמי מלכא קדישא, דיהון מעיקין לון בכל סטרין דעלמא. וכנישתא חדא לצד דרומא יתאביד ויתחריב. וחמשה זכאי קשוט יתקטלון בינייהו: השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום. לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מצירים להם בכל רוחות העולם. ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד וייחרב, וחמישה צדיקי אמת ייהרגו ביניהם.
כדין לסוף תלתין ותרין יומין דיקטלון לכנישתא ההיא, ילבש קב"ה קנאה לההוא שופר זעירא. וההוא משיח בריה דאפרים, יפרוש פרישא כחד תור דקרנוי סלקין כקרנוי דראם: אז לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו ל בית [ ההוא, ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה [שהוא המלכות] ואותו משיח בן אפרים יפרוש פרשות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני ראם.
וההוא שופר זעירא, יתקע תרועה תקיעה ותרועה, תלת זמנין בריש טורא כמלקדמין, כדין נטלין דגלין דההוא משיח, ויפול רעשא על עלמא, באינון קלין דשופרא. וכל אינון בני עלמא ישמעון ויחמון. כמד"א, כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו: ואותו השופר הקטן [שהוא המלכות] יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג’ פעמים בראש ההר כבתחילה. אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, וייפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו וייראו, כש"א "כל יושבי תבל ושוכני ארץ תיראו וכתקוע שופר תשמעו".
וכדין יתבערון גלולין מן ארעא קדישא. ותלת קרבין יעבדון בני ישמעאל בהדי משיח דא. ואינון ייתון ויסגדון למארי עלמא בטורא דקודשא בירושלים. ואילין קרבין יהון באלף שתיתאה בשיתסר יומין לירחא שביעאה לזמן חמשין ותשע שנין לאלף שתיתאה - חודש תשרי תשע"ב ואז יתבערו הגילולים מן ארץ הקדושה, וג’ מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח. והם יבואו וישתחוו לריבון העולם בהר הקודש בירושליים, ואלו המלחמות תהיינה באלף השישי.
ובירחא דבול, יפולו שנאיהון, ויתעברון כל אינון גילולין דישתארון בארעא קדישא. ומתמן יהכון ויתערון קרבין על עלמא. ובעוד דאינון יגיחון קרבין עם כל בני עלמא, יתכנשון בנוי דאדום על ארעא קדישא, ויתפסון לה, וישלטון עלה תריסר ירחי: ובחודש בול [שהוא מרחשון] יפלו שונאי ישראל, ויעברו אלו הגילולים שיישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו [ישראל] ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חודשים.
לסוף תריסר ירחין, יתגעש וירעש כל עלמא. ובין זמנין אלין, דשכינתא תהך ותהדר לגבי מערתא דמשה. יתטמר מלכא משיחא ט’ ירחין, כירחין דיולדה, ואינון ט’ ירחין, כמה צירין וחבלים יטול על גרמיה: לסוף י"ב חודשים יתגעש וירעש כל העולם. ובין הזמנים האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה. ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, ובאלו ט’ ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו.
ובין כך קב"ה יסגי צעריה, ויעול לגו שבילין דאילנא חדא, דאית ליה אילנא קדישא רברבא ותקיף. ותמן בשבעין ענפין, יטול מכילן דאלכסונין, ויטול לשבעין ממנן, דסחראן לשבעין ענפין דאילנא, גו אינון מכילן אלכסונין, וישתכחון אסורין חד תקלא דמכילא ופלגו. כדין יחית לון מכל ענפא וענפא: ובין כך הקב"ה ירבה צערו, וייכנס לתוך שבילים של אילן אחד, כי יש לו אילן קדוש גדול וחזק [שהוא ז"א], ושם בשבעים ענפים יקח מידות של אלכסונים [מלכות הממותקת בבינה נקראת אלכסון] וייקח שבעים הממונים [של שבעים אומות] המסבבים שבעים הענפים של האילן, [יקחם] תוך אלו המידות של האלכסונים, ויהיו נמצאים אסורים במשקל אחד של מידה ומחצה, אז יורדים מכל ענף וענף. [פירוש לפי הקבלה: שהוא מקור המיתוק שבכל ספירה, כי הבינה היא סוד מידה שלימה, שממנה בא המיתוק של האלכסון, והמלכות היא חצי מידה, דהיינו רק ט"ר שלה שמקבלים מיתוק האלכסון מבינה, שהם נבחנים לחצי מידה, אבל המלכות שלה אינה מקבלת וע"כ נחשבת לחצי מידה. ואלו השתיים, בינה ומלכות, שהם מידה וחצי מידה, שהן מקור כל המיתוקים, אוסרים את שבעים השרים ומכניעים אותו ומורידים אותם משבעים הענפים של האילן הקדוש].
וכמה ענפין זעירין ודלא זעירין יתברון במיחתהון מתמן, בגין דאתאחדאן גו ענפין, ובמיחתהון יתברו. כדין כמה סגיאין מעמא קדישא יתברון בין רגלין דשאר עמין. וכל אינון ממנן, יעברון לון גו נהר דינור, ויתעברון משולטניהון: וכמה ענפים קטנים ושאינם קטנים יישברו בירידת [השרים] משם, משום שהיו נאחזים בענפים, ובירידתם נשברו. אז הרבה הרבה מהעם הקדוש יישברו בין רגלי העמים האחרים, וכל אלו הממונים, יעבירו אותם בנהר דינור, ויהיו נעברים מממשלתם.
ובין כך משיח צירין וחבלין יהון ליה כיולדה. ועל ההוא זמנא כתיב, יענך ה’ ביום צרה. דאינון תשע פסוקים כירחין דיולדה. ושבעין תיבין, דהא לשבעין שנין באלף שתיתאה, יוליד וישלוט על כל עלמא. ובגין כך באינון תשעה ירחין, יתחזון בכל ליליא, מפלגו ואילך, רכב אש וסוסי אש לבר מרקיעא, מגיחן קרבין אלין באלין, עד דינהר צפרא: ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדה. ועל הזמן ההוא כתוב: "יענך ה’ ביום צרה" שהם תשעה פסוקים כתשעה ירחים של יולדת, ויש בו שבעים מילים [רומז] כי לשבעים שנים באלף השישי יוליד את ממשלתו, דהיינו שישלוט על כל העולם. משום זה באלו ט’ ירחים יהיו נראים בכל לילה, מחצות לילה ולהלאה, רכב אש וסוסי אש לחוץ מן הרקיע, שעושים מלחמות אלו באלו עד שיאיר הבוקר.
לבתר דאינון תשעה ירחין יעברון, כדין קב"ה יתער למשיח דא, ויפיק ליה מגנתא דעדן. וההוא יומא דיפוק, יזדעזע כל עלמא, דיחשבו כל בני עלמא דימותון: אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא [מגן עדן] יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו.
ועל ההוא יומא כתיב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה’. דא שכינתא, דתירום מההוא זימנא ואילך, ומשיח בהדה. ומהדר גאונו, דא משיח. בקומו לערוץ הארץ. כדין ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו’. דא בשתין שנין דאלף שתיתאה, ויהכון לבתר דיעביד לון קב"ה כמה נסין. ועל היום ההוא כתוב: "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה’", זו היא השכינה, שתתרוממם מאותו זמן ולהלאה, ומשיח עימה. "ומהדר גאונו", זה הוא המשיח "בקומו לערוץ הארץ". אז: "ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ" וגו’ - זהו בשישים שנה של האלף השישי. וילכו לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה ניסים [חסר סוף העניין].
 |
|
|
