|
|
| נשלח ב-19/11/2008 10:21 |
|
| |
ומה עם המצווה הרביעית?!
"לְמַעַן תִּירָא אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ: וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:"
(דברים ו, ב-ג)
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 19:16 |
|
| |
אלו צווים כלליים, מה תאמר, מצות יראת ה'?
יש כאן הבטחות שכר שנשמעות בפשט אל עם ישראל כולו ולא למי שדווקא יקיים זאת בעצמו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 16:31 |
|
| |
מואדיב,
יתכן כי האריכות ימים שבצידה של ה"מצווה השלישית" אינה שכר על קיום המצווה, אלא פועל יוצא. אם העם ינהג ביושר ולא יכלה את עצמו ע"י שחיתות ועוול, הוא יאריך ימים על אדמתו יותר מעם מושחת ומסואב.
בשונה מהמצוות הראשונות אין כאן ברכה סגולית, אלא תיאור של דבר שבעובדה, עובדה מדינית.
אי עשיית עוול היא פשוט תבונה פוליטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 18:39 |
|
| |
.
אמיר חוזה:
מדוע אתה סובר ששילוח הקן היא מצווה אישית, ואילו שמירה על המשקלות - דוקא ציבורית-כללית?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 18:58 |
|
| |
מואדיב,
לא אמרתי זאת. אמרתי שהקשר בין אריכות ימים לשילוח הקן הוא קשר של מתן שכר סגולי. בעוד שהקשר בין אריכות ימים לנוהג ביושר הוא קשר טבעי.
במילים אחרות המשלח את הקן אלוהים מבטיח לו אריכות ימים כתמורה. בעוד שהנוהג ביושר, הוא בפועלו גורם לאריכות ימים על האדמה. הלמען יאריכו ימיך שבמשקלות הוא לא מתן שכר, הוא גם לא הבטחה, הנוהג ביושר הוא פשוט תנאי הכרחי אם תרצה שיאריכון ימיך על האדמה.
|
|
|
|
|