משיח בן יוסף


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 סך הכל 2 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-27/11/2008 04:15

מלכותדוד
שמחה שנימלכת בדעתך
מצפה לבאות

נשלח ב-27/11/2008 23:07

כתיב, ותקם חנה אחרי אכלה בשילו ואחרי שתה, ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' (א, ט-כ). חנה היא השכינה, כמו שידענו. "אחרי אכלה בשילו", מפני שהיא יושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות במקום שישראל לומדים, והתורה היא האוכל, שנאמר, "כי היא חייך ואורך ימיך", "שילה" הוא בתי כנסיות ובתי מדרשות. "אכלה" - אף על פי שאין השכינה אוכל, אלא היא מראה מה שעושה ישראל, ומפני כך אומר, "אכלה", אע"פ שאינו אוכל. ועלי הכהן הוא הקב"ה, ונקרא עלי מפני שהשכינה נקרא "יעל", והקב"ה - "עלי", והוא כהן הגדול. והיה יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', שהוא היכל דחסד, ה' שהוא הוי"ה שהוא חסד:
ואח"כ אומר, "והיא מרת נפש", שהשכינה הזאת שהיא בגלות היא מרה. אבל המרירות הוא בנפש, ולא ברוח ובנשמה, מפני שגם היא יודעת שישראל עתידים לעלות (של) [מן] הגלות הזה. "ותתפלל על ה'", שהיה מתפלל מפני הבית המקדש שנחרב, מפני המשיח בן יוסף שהיה עתיד למות. "על ה'", שהיה מתפלל אל ההיכל של החסד. "ובכה תבכה", שהם שתי בכיות, א' - משום הבית המקדש, והב' - משום המשיח בן יוסף שהיה עתיד למות. "בכה" שהוא הוה, משום הבית המקדש, "ותבכה" שהוא עתיד, הוא משום המשיח בן יוסף שהיה עתיד להיות למות:
ואח"כ אומר, "ותדר נדר ותאמר", שהיה די שיאמר, "ותדר ותאמר", מהו "ותדר נדר ותאמר", הם שני נדרים, א' - כנגד הבית המקדש, והב' - משום המשיח בן יוסף. "ה' צבאות", שהם ב' שמות, שם ה', שהוא הוי"ה, שהוא חסד [משום] הבית המקדש, ששם צריך חסד מפני שאין לנו זכות שיבנה בעוונותינו. וצבאות, שהוא דין, משום המשיח בן יוסף, ששם הוא דין, שיחיה משום התיקונים שיעשו. ואח"כ, "אם ראה תראה", שהם הב' ראיות, כנגד הב' השאלות שאני שאלתי. ואח"כ אמר, "בעני אמתך", מפני שהשכינה בגלות היא עניה מפני הצרות של ישראל. ואח"כ, "וזכרתני ולא תשכח", שהיה ראוי שיאמר וזכרתני, וממילא לא תשכח, ולמה נאמר זכור,
ואח"כ לא תשכח. וזה שהשכינה אומר להקב"ה, "וזכרתני ולא תשכח" - זה של העמלק לא תשכח, מפני שאין השם שלם, ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ומפני כן אומר, "וזכרתני ולא תשכח":
ואח"כ אמר, "ונתת לאמתך זרע אנשים", שהוא השכינה כנ"ל, שאומר לפני הקב"ה, אם תתן להקים את ישראל מן הגלות עם הבית המקדש ועם המשיח בן יוסף, אז המשיח בן יוסף הזה, נתתיו לה' כל ימי חייו. "ומורה לא יעלה על ראשו ונתתיו לה' כל ימי חייו", משום החיים שאתה נותן לו. "ומורה לא יעלה על ראשו", משום הבית המקדש. ואמר, "ומורה", מפני שהכתוב אומר, "ציון שדה תחרש" היה בעוונותינו. אבל כשיבנה ב"ב לא יחרש עוד. וזה "ומורה לא יעלה על ראשו":
ואח"כ אומר, "והיה כי הרבתה", שהיא השכינה שהיה מרבה להתפלל משום הבית המקדש והמשיח בן יוסף כנ"ל. "לפני ה'", שהוא ההיכל של החסד, "ועלי", שהוא הקב"ה כנ"ל, "היה שומר את פיה", היה משמר את הדברים שהיה אומרת, כדי לגאול את ישראל:
ואח"כ אומר, "וחנה היא מדברת על לבה", שחנה שהיא השכינה כנ"ל, היה מדברת על לבה, שהוא הבינה שלה. "רק שפתיה נעות", שהוא חסד וגבורה, אבל נעות קצת, אבל קולה, שהוא התפארת "לא ישמע" - לא ישמע כלל, כדי שלא יצא הס"מ לקטרג על ישראל. ומפני כך "וקולה לא ישמע":
"ויחשבה עלי" שהוא הקב"ה כנ"ל. "לשיכורה", מפני שדרך השיכורים לדבר קצת בקול וקצת בלחש. וכן השכינה היה מדבר קצת בקול, שהוא הנדר, שאומר הכתוב "ותדר נדר ותאמר" שהוא אמירה בקול. ואחר כך "רק שפתיה נעות", שהיא בלחש, וזה שעלי שהוא הקב"ה, יחשבה לשיכורה. "ויאמר אליה עלי", שהוא הקב"ה כנ"ל, "עד מתי תשתכרין" - עד מתי אתה מדבר כמו השיכורים קצת בקול וקצת בלחש בעבור הס"א. "הסירי את יינך מעליך" - הסירי את העוונות, ואח"כ תדבר בלא פחד:
"ותען חנה" שהוא השכינה כנ"ל, "לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי" - כל זה שאני עושה היא משום שאני קשת רוח שלא. . . לאני, אלא הנשמה והרוח, אבל לא הנפש, כמו שכתוב, "והיא מרת נפש", שהמרירות היא בנפש. ואומר, "ויין ושכר לא שתיתי", ואין אני כמו אדום, שהוא יין, מפני ששותים יין, וגם אין אני כמו ישמעאל ששותים שכר. "ואשפוך את נפשי" שהוא המרירות נפש, כמו שכתבנו למעלה, - "לפני ה'" שהוא חסד:
"אל תתן את אמתך לפני בת בליעל" - שאינני מן הס"א בליעל - בלי עול, כמו שהס"א. שכל זה שאני עושה הוא מפני רוב שיחי וכעסי שיש לי עם הס"א, דברתי עד הנה:
"ויען עלי" שהוא הקב"ה כנ"ל. "ויאמר לכי לשלום ואלקי ישראל וכו'", מפני מה יותר - אלקי ישראל, היה יכול לומר אלקי אברהם או אלקי יצחק, או אלקי יעקב, כשאר הפעמים. אלא אמר "ואלקי ישראל", לומר, מפני שאתה מתפלל לישראל - "ואלקי ישראל יתן שאלתך אשר שאלת". ואומר, "שאלתך אשר שאלת", שהיה די שיאמר את שאלתך, וממילא "אשר שאלת" - שהם הב' שאלות ששאל. ואמר, "מעמו", שהוא ההיכל של החסד:

זה מתוך ספר של הרמח"ל פירוש על הנביא שמואל הדברים ערבו לי ומתוקים לחכי
אם יהיה רצון נמשיך

_________________

הנה ימים באים נאום אדני אלוהים והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי אלוקים חיים

נשלח ב-27/11/2008 23:38

ואומרת חנה בנבואתה:

מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם......רגלי חסידיו ישמור ..... ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו.
רגלי חסידיו אלו שני המשיחים הנקראים רגליים.
והיו רגליו עומדות על הר הזייתים - רגלי השם יתברך אלו המשיחים בן דוד ובן יוסף, שהם גילוי אור מלכותו של הקב"ה.
וכתוב הארץ הדום רגליו - שזה עולם העשייה הוא בחינת רגלי השם יתברך , וגילוי מלכותו נקרא רגליים אלו השני משיחים.
והוא אשר חזתה חנה כי באחרית הימים ישוב בנה שמואל בגוף ויהיה מגן חי שומר המשיחים.
וזה שמואל כה סובל ובבית הרפואה וגם בהיותו מגן חי ,על אלו השני משיחים, מפני הלא טוב וחילותיו הרעים וחיציו המורעלים, כי כבר חתכו רגלו האחת (כה התגבר זה כח הלא טוב) והוא מתייסר רבות עד תקום מלכות בית דוד על כנה.
זו המלכות שהוא משח - שמואל - את שאול ואת דוד, הוא המגן החי והוא כעת סובל כל כך.
ריבונו של עולם הקם מלכות דוד.

נשלח ב-28/11/2008 00:01

אצלי כתוב ההמשך קצת שונה מאצלך אולי יש פה איזה טעות

"ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך" - בודאי תמצא שפחתך. בכאן יש לדקדק, שבתחילה אמר אמתך, ואח"כ שפחתך. צריך לדעת, שאמה היא יותר עבדות משפחה, שכן מצינו ביעקב שהיה לו בלהה וזלפה, וכתוב בהם "שפחות" ולא "אמתות", מפני שהיו עבדים, אבל לא עבדים ממש, מפני שאעפ"כ היו נשים של יעקב. ומפני כך אינו אומר אמתות, אלא שפחות. וזה שחנה, שהיא השכינה כנ"ל, בתחילה אומר אמתך, שהוא יותר מעט, כמו שכתבתי, מפני שלא היו לה את הדברים שהיתה רוצה, ואח"כ שהיו לה את הדברים שהיתה רוצה, שעלי, שהוא הקב"ה, אמר לה לכי לשלום וכו', אמר שפחתך - אני עבדך, אבל שפחה שהוא יותר. וזה שכתוב בתחילה אמתך, ואח"כ שפחתך. ואח"כ אמר, "ותלך האשה לדרכה", שר"ל אחר שהיו הדברים שהיתה רוצה, הלך לדרכה, להעשות תיקונים לישראל. "ופניה לא היו לה עוד", מפני שבתחילה היה מרת נפש, מפני הב' דברים שהיתה רוצה, כמ"ש למעלה, אבל עכשיו שהיו לה - "ופניה לא היו לה עוד":
"וישכימו בבוקר", וישכימו שהוא רבים, שהוא השכינה עם ישראל. "בבוקר", שהוא הגאולה כמו שכתבנו. "וישתחוו לפני ה'", שהוא ההיכל של החסד, כמו שכתבנו למעלה. "וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה", שהוא הבית המקדש שנקרא הרמה. אז "וידע אלקנה", שהוא הקב"ה כנ"ל, "את חנה", היא השכינה כנ"ל, שלא הלכה עוד בתוך הקליפות. "ויוכרה ה'", שהוא ההיכל של חסד, ויזכרה ה' ודאי. [ו]:

נשלח ב-4/12/2008 22:59

קוראים תהילים לרפואתו של מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט''א

בני משפחת הרב מספרים כי ההתחזקות בתפילות ובלימוד התורה משפרות ומסייעות לרב אליהו שליט"א, המאושפז מזה חודשים ארוכים בטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק.
בכל הארץ נערכות תפילות לרפואתו של הרב- וגם אתם תוכלו להצטרף לרבים בתפילתם.
נא לקרוא את התהילים לרפואתו של הרב מרדכי צמח בן מזל טוב.
בחרו בבקשה עשרה פרקי תהילים שברצונכם לקרוא (או יותר) וסמנו במשבצת המתאימה.
שימו לב, פרקים הנקראים על ידי אחרים מסומנים כבר בצהוב, בחרו פרקים אחרים.
עם סיום חלוקת כל הספר לקוראים, תפתח המערכת באופן אוטמטי ספר חדש לחלוקה.
התהילים מיועדים בלנ"ד לקריאה להיום ( יום חמישי ז' כסלו ה'תשס"ט ) ו/או מחר ביום שישי

ספר מס' 97

ניתן לסמן פרקים בקישור: http://www.machonmeir.org.il/tehilim/tehilim.asp

נשלח ב-23/12/2008 15:12

ירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף<:
ועתה אודיעך בזה סוד גדול מאד מאד. כי ירבעם הלביש את הקדושה בס"א בעבודתו, וזה גרם אח"כ שהעגל היה אומר "אנכי ה' אלהיך" ע"י גחזי, כמ"ש רז"ל. ובעבור זה הוכרח ר"ע וחבריו למות על קדוש השם. וסוד הענין עמוק הוא, כי הנה ר"ע היה בן גרים, וזה כי הוצרך שהנשמה הקדושה של ירבעם, שפרחה ממנו בשעת חטאו, תתלבש בגוף נכרי. ואח"כ תצא בישראל. וזה היה באביו של ר"ע, ואח"כ נכנסה בו בר' עקיבא, ושם נתקנה. ותדע שבשעה שפרחה הנשמה הקדושה של ירבעם, ונכנסה בו נשמה טמאה, הנה הנשמה ההיא ניתנה באביה בנו. והוא שנאמר בו (מלכים א, יד, יג), "יען נמצא בו דבר טוב". ואח"כ הוצרך להתלבש בלבוש נכרי כנ"ל:
ועתה אודיעך בזה הענין סודות גדולים ועצומים מאד, אשר היה ראוי באמת להעלימם ולהסתירם, לולי כי לכבוד ה' ולכבוד קדוש רשב"י זללה"ה צריכים אנו להצדיק דברי אמת וצדק, ולטהרם מאשר חפאו אליהם אנשי תועי רוח. דע, כי כל אלה הדברים שאנו מדברים מירבעם או מכל האחרים אשר נאמר עליהם שהם מב"י - אין אנו אומרים על היחידה עצמה, שאינה ניתנת באיש הראוי לה אלא בשעת תשלום התיקון, וכמבואר בדברי מרן האר"י זלה"ה, אלא שרשי הנשמות הראויות והמזומנות להיות גואלות בדורה שעליהם תבוא ותשרה היחידה השורה ומעטרת את המשיחין. ונמצא, כשאנו אומרים ירבעם שהוא מב"י, פירוש, אותו השורש שבאמת היה ראוי לשרות עליו היחידה הזאת, ונקרא כמו ענף ממנה, כי היא כלי שלה. והנה זה היה שהוצרך להתלבש בגוף נכרי כנ"ל, כנגד מה שהלביש ירבעם את הקדושה בטומאה בעגלים אשר עשה, ובעבורה הוצרכו למסר למיתה ר"ע וחבריו. אמנם ודאי, שזהו פגם שמגיע לשורש עצמו, כיון שהכלי שלו נפגם כך. וכנגד זה היה צריך גם הוא להיות מתחלל ח"ו בס"א:
ואפרש לך היטב ענין החילול הזה. כי ההתלבשות שהוא מתלבש עתה
אינו נקרא חילול כזה, כי אינו אלא כמו תפיסה בבית הסוהר שהוא תפוס שם, אבל הס"א אינה מקבלת כחו כלל. אבל אם ח"ו היה מתחלל, כמו שהיה נמשך מחטא ירבעם, היה זה קלקול גדול, והוא כי הנה אותו האיש נידון בצואה רותחת, והיא הזוהמה היותר טמאה שבקליפה. ואם היה צריך מב"י להתחלל, היה צריך להתלבש הוא שם ח"ו בדרך... עצמו היה מקבל איזה כח מן ההתלבשות הזה. ואז היה בא הוא ומתלבש בארמילוס הרשע. ובכח שהיה מקבל מן ההתלבשות הזה, היה עושה דברים נפלאים בעולם, כמו שהיה אומר עגלו של ירבעם, וזה היה קלקול גדול עד מאד, וצער ח"ו לישראל שאין כמוהו. ומשיח בן יוסף עצמו, אחר קבלו המשיחות, היה צריך למות לתקן הענין הזה ע"י ארמילוס עצמו שהיה בא נכחו, וזה ג"כ חילול אליו. וכמה צרות על צרות היו מתחדשות, עד שהניצולים היו אחד מעיר ושנים ממשפחה. אבל כח היסורים שסובל משה, גרם שלא יתחלל בחילול זה מב"י. ואז לא נשאר הפגם אלא בכלי של המשיחות, דהיינו נשמת ירבעם עצמו. ומפני זה מת ר"ע וחבריו. אך המשיחות עצמו לא יתחלל עד צאת הכח הזה ממנו, וחזרו אל מקומו בקדושה במב"י עצמו, שהוא ממש ענין ר"ע, ומב"י נצל מן המות:
ועתה תבין ענין המאמר הזה שאמר (זוהר כי תצא שם) "בגין דלא יתקטיל מב"י" כו', וצריך אני לפרש לך מה הענין "הוא וזרעיה". דע, שהמשיח נקרא מב"י ומשיח בן אפרים. וסוד הענין הזה, כי שתי בחינות נמצאות למשיח, אחת - היחידה עצמה שהיא המשיחות, ואחת - האיש הראוי להיות משיח, שמבחי' זאת נמצאים בכל דור תמיד. והנה יוסף הוא סוד המשיחות, ויוסף נקרא שור, בסוד השור שבמרכבה שהוא לשמאל, כי מב"י אינו אלא תקון השמאל. והזרע עצמו של יוסף נקרא ג"כ בחינת שור. ובאמת אפרים שהוא זרעו של יוסף הוא בחינת אנשי המשיחות הנקראים ג"כ שור כנ"ל. והנה בחטא ירבעם היה ראוי להיות מתחללים בע"ז, הוא וזרעיה, שהם שתי הבחינות - המשיחות ונשמות המשיחות, מפני היות ירבעם מזרעיה, והוא נפגם בו. ואומר לך שירבעם כבר מוכן היה, וקרוב לקבל המשיחות, רק שעדיין לא קבל. אבל כיון שהיה קרוב לזה, הנה היו מתחברים אליו נשמות יוסף ואפרים בנו, כי כך צריך למי שיזכה לקבל המשיחות. אבל כיון שבין כך ובין כך פגם, הנה נפגמו הם גם כן, ואז היה צריך להתחלל הכל ח"ו - המשיחות וענפיו. וכח יסורי משה תיקן שלא יהיה כך, אלא המשיחות יהיה ניצול, ולזרע יהיה ענין ר"ע בן יוסף שזכרתי, ודי יהיה בזה:

מקור כתבי הרמח"ל

תוקן על ידי המשקיף ב- 23/12/2008 16:01:56

נשלח ב-23/12/2008 18:27

כל הקטע שהבאתי למעלה הוא הקדמה לדברי הרב שאני מתכוין עוד להביא ולהוסיף בעניין משיח בן יוסף כדי לשרטט קוים לדמותו כדי שמתוכם נוכל להבחין מיהו משיח בן יוסף בימינו
אבל אני צריך לראות שאני לא מדבר אל הקיר ושאתם איתי ומבינים מה כתבתי כדי שנמשיך הלאה אל מחוזות אחרית הימים....

נשלח ב-23/12/2008 23:36

חזק וברוך, עמוק ומעניין !

נשלח ב-24/12/2008 09:10

כמי שמקורבים ברמה כזו או אחרת לדעת רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם רבי נחמן מברסלב , אני
מצפה ממכם לפחות להתחשב בעובדה שרבינו הכריז שמשיח יהיה מיוצאי חלציו. בלי אימות של פרט זה אי אפשר בשום פנים ואופן להתביית על משהו סויים שהוא משיח.

נשלח ב-24/12/2008 16:30

נו.. נו... גם רבי נחמן אמר שמשיח יבוא בשנת ברכה ראה ספר המידות אמונה אות נא אולי תסביר לי מה רבי נחמן התכווין
ואחר כך נמשיך למימרא שמשיח יהיה מיוצאי חלציו מה זה אומר
משיח בן דוד או משיח בן יוסף
ואם כן מוכרח שמשיח יהיה אשכנזי?
מה הפשט בדברי רבי נחמן אין איש יודע
לכן כאשר תדע את הפשט אז נבוא ונקבע קביעות בינתיים הכול פתוח
וכל אחד יכול להיות המשיח בין משיח בן יוסף בין משיח בן דוד
הוא יכול להיות ספרדי או אשכנזי או חסיד או ליטאי
לא אנחנו נהיה מאלה שמתנגדים על המשיח יהיו כאלו אבל אני לא יהיה מהם ומקווה שגם אתם לא!!!
שופי תרגיע....