| נשלח ב-3/12/2008 16:59 |
 |
| |
לא עינויים תודה לאל
בחדרי חרדים פורסמה תגובה של ניק שטוען שהוא
מזק"א והיה בהודו בפינוי הנרצחים בכבודו ובעצמו, ושהוא לא יספר מה שהוא ראה שם כי זה עקרון אצלו שלא לדבר על עבודתו זו, אבל סיפור העינויים כביכול - הכל שקר וכזב לא היה ולא נברא, ושהנרצחים לא עונו כלל וכלל.
השם יקום דם עבדיו השפוך מהרה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 23:56 |
|
| |
| |
בתוך האבל הכללי של עם ישראל על הנשמות הטהורות, הרבנים הקדושים והטהורים שהלכו לעולמם על קידוש השם, יש גם פינה אישית של אבל, אבל יחיד של מערכות הכשרות בארץ ובעולם.
|
|
|
 |
ז' בכסלו התשס"ט 13:21
הרב מרדכי בריסק
אבל יחיד של מערכות הכשרות
בתוך האבל הכללי של עם ישראל על הנשמות הטהורות, הרבנים הקדושים והטהורים שהלכו לעולמם על קידוש השם, יש גם פינה אישית של אבל, אבל יחיד של מערכות הכשרות בארץ ובעולם. בעלות השמימה על קידוש ה', שלוחי מערכות כשרות הי"ד, שעמדו על משמר הכשרות, ברחבי העולם.
בימינו אנו, נשתנתה כליל צורת ההשגחה מכפי שהיה בעיירות של פעם. אז בימים ההם, פיקח רב העיר על השחיטה, מאפיית הלחם, ייצרני היין המקומיים, ובכך הסתיימה כמעט כל נושא ההשגחה על כשרות מצד הפיקוח הרבני. כיום, כאשר מדובר בייצור תעשייתי וממוכן של כמעט כל סוגי המזון, ורוב חמרי הגלם ואף מגוון גדול של מוצרי מזון מוגמרים מיובאים מחו"ל, הבסיס של הכשרות והלב של ההשגחה הם המשגיחים הנמצאים בכל אתר ואתר, בשליחות של הרבנים המפקחים עליהם. מכורח המציאות, הם נודדים למרחקים ולקצווי תבל, בכדי לשמור על הוראות הכשרות הנדרשות במפעלי הייצור.
משגיח הכשרות, ללא כל קשר לעבודתו כמשגיח, הוא יהודי יר"ש, שיש לו צרכים בסיסיים של יהודי שומר תורה ומצוות. כולל: מזון כשר, בית כנסת, מקוה טהרה, ומעל הכל פנים יהודיות בתוך הניכר והניכור שבו הוא שוהה בשליחות הקודש של הכשרות בחו"ל.
בהשגחה עליונה ובסייעתא דשמיא מיוחדת, כל הצרכים היהודיים הבסיסיים הם ברי השגה בבתי חב"ד שבכל אתר ואתר. בתי חב"ד פזורים כידוע בכל העולם, כולל הפינות הנדחות ביותר. בבתי חב"ד מוצא המשגיח מלאכים בדמות אדם, דוגמת הרב גבריאל הולצברג ורעייתו הי"ד שכולם התוודעו לפעלם השבוע. יהודים יקרים חדורים מוטיבציה של מסירות נפש, שאין להם בעולמם כלום מלבד להפיץ את אור היהדות, לקרב לבבות בנים תועים לאביהם שבשמים, ועל פני כל התבל. אלה הם שלוחי כקש"ת האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, יהודים ששופעים אהבה לכל יהודי. המשגיחים של מערכות הכשרות הבאים לבית חב"ד לתפוס מנין לתפלה, להצטייד במעט מזון כשר וכדו', נפעמים לראות איך השליחים מאירים פנים ומתמסרים לכל יהודי באשר הוא. חרדים דתיים וחילוניים, מוצאים שם בית חם ואוהב. מקום בו אפשר ללמוד דף גמרא, להתפלל בציבור, מזון כשר, לערוך ולקדש שבתות בתפלה ובסעודות ברוב עם, ואפילו סעודות מלוה מלכה לעשרות ולפעמים אף מאות אורחים, בהם מסיבים עשרות שלוחי ומשגיחי כשרות של וועדי כשרויות מכל העולם, לקהילותיהם, באהבה אחוה ואחדות מופלאה, ומעל לכל, פנים יהודיות וחסידיות ולב חם ושופע בלי גבולות. גם אם חלילה מסתבך משהו, דרכון שאבד, או נייר שחסר, תמיד נמצא השליח החבד"י המקומי שמפעיל את קשריו, ובעיקר את הלב החם שלו, וכמו במטה קסם הכל מסתדר איכשהו.
קשה לדמיין את פעילות המשגיחים שלוחי מערכות הכשרות, ללא סיועם התמידי של שלוחי חב"ד בכל מקומות מושבותם. קשה מאד לשלוח משגיח כשרות אברך יר"ש ללב מדבר רוחני, בלי שתהיה לו פינה זמינה וחמה של כל מה שיהודי צריך. טול חלילה את בתי חב"ד בעולם, ומערכות הכשרות חוזרות אחורנית, תוך הגבלות מקומיות.
מסופר שבימיו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, יצא רינון על שוחט שהיה מפורסם לחסיד וירא שמים - כאילו ירד חלילה מיראתו. קרא הרה"ק מרוז'ין זיע"א לאחר מחסידיו ואמר לו: סע לביתו של השוחט לתהות על קנקנו והשיבני דבר. אותו חסיד לא בדיוק הבין מה יעשה בבית השוחט כאשר אינו שו"ב ולא בנו של שו"ב. אך כאשר הרבי אומר אין שאלות והוא יצא לדרך. בביתו של השוחט זכה החסיד להכנסת אורחים חמה ביותר, הבית היה מוסק, הלחם היה חם וטרי, הסכין שבו חתך את הלחם היה חד, ופני בעל הבית קורנות ושופעות טוב לב. לאחר ששהה שם החסיד משך יום, לא ראה טעם לשהות יותר בביתו של השוחט. שהרי לא הבין בהלכות שחיטה, וגם לא ידע איך בודקים סכין. כשחזר אל הרבי הקדוש מרוז'ין זיע"א, שאלו הרבי, מה ראית?, השיב לו החסיד: בהלכות שחיטה איני יודע, אבל הבית היה מוסק, הלחם טרי וחם, והסכין חדה, המיטה מוצעת, ופני בעל הבית מאירות. כך, אמר הרבי מרוז'ין - הבית חם, הלחם טרי, הסכין חד והבית חם, אין מה לחשוש. כאלה הם בתי חב"ד שבכל אתר ואתר.
לפני סיום, אעביר אנקדוטה אישית מעניינת, בביקורי לפני מספר שנים באודיסה שבאוקרינה לצרכי כשרות, התוודעתי אל שליח חב"ד המקומי, ושוחחנו רבות. לשאלתי כמה שנים הקדיש לשליחות זו, נעניתי בתשובה נחרצת, כי הינו מיועד להיות שם כל עוד נשמת רוח חיים באפו, וגם רכש לעצמו ולמשפחתו חלקה במקום, וצאצאיו מתעתדים למלאות מקומו במקום. כמדומני שדברים אלה מוכיחים ומעידים על גודל הדבקות במשימה להאיר ניצוצות יהודיים בחשכת הגלות ללא כל חשבונות אישיים. יישר כחם וחילם לאורייתא.
אבל יחיד עשו לכם מערכות הכשרות די בכל אתר, על אחד ממאות הבתים היהודיים החמים שנחרב ביד בני עוולה. המקום ינחם את המשפחה האבלה, את משפחת השלוחים ומשפחת חב"ד ואת כל בית ישראל לבל נוסיף לדאבה עוד. הננו תקוה ותפלה כי לא יטוש ה' את עמו בכל פזורותיו, ויקיצו וירננו שוכני עפר בב"א, עדי נזכה ל"יתגדל ויקדש שמיה רבא".
הרב מרדכי בריסק הינו יו"ר קהל "מחזיקי הדת" ומנכ"ל מערכת הכשרות בד"ץ מחזיקי הדת בא"י
|
מקור לכתבה
http://www.ladaat.net/yore.php?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2008 22:32 |
|
| |
"לא פחדתי, המחשבה שלי היתה נתונה רק לתינוק"
עודכן 20:57 05/12/2008
אילן גורן
סנדרה סמואל, המטפלת ההודית שהצילה את התינוק מוישי הולצברג ממוות בטוח בבית חב"ד במומביי, מדברת לראשונה. "לא יודעת על מה חשבתי - לקחתי את התינוק וברחנו כמו משוגעים", היא מספרת. "הייתי צריכה לעשות משהו גם למען הרב ואישתו"
"לא חשבתי על פחד, חשבתי רק על התינוק", כך מספרת המטפלת ההודית סנדרה סמואל, בת 44, תשעה ימים אחרי שהצילה את מוישי בן השנתיים, בנם של הרב גבריאל ורבקי הולצברג, שנרצחו במתקפת הטרור הקטלנית על בית חב"ד במומביי.
"חשבתי רק להציל את התינוק ולברוח", סיפרה המטפלת בראיון לרשת CNN. "בכנות שלא יודעת מה חשבתי, לקחתי את התינוק וברחנו כמו משוגעים, פשוט ברחנו. המחשבה שלי היתה נתונה רק לתינוק".
לדברי סמואל, את הלילה הראשון אחרי השתלטות המחבלים, היא בילתה בארון ואף ניסתה ליצור קשר עם גורמי ביטחון, אך אלה לא הגיעו. "בבוקר למחרת התינוק קרא לי", סיפרה המטפלת על הרגע בו החליטה להימלט. "הוא היה שקט ולכן הצלחתי להוציא אותו".
עם זאת, סמואל סבורה כי לא עשתה מספיק וכי יכלה לעזור גם להוריו של התינוק, שלא שרדו את התופת. "כשראיתי את הרב ואישתו, חשבתי שהייתי צריכה לעשות משהו גם למענם", היא אומרת.
כעת נמצאת המטפלת בישראל, יחד עם מוישי. "במשך יומיים-שלושה הוא קרא לאמא שלו בלי הפסקה", היא מספרת. "הוא תמיד היה איתה, היה ביניהם קשר מיוחד".
מקור לכתבה
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=599453&sid=126
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2008 22:43 |
|
| |
נס בהודו: אתמול תפסו מחבלים שרצו לפוצץ בית חבד בניו דהלי
בשדה התעופה תפסו אתמול 6 מחבלים ובכיס של אחד מהם מצאו פתק וכתובת של בית חבד בניו דהלי
ככה חשף הקול החרדי
לא יודע כמה המידע הזה אמין אבל חשבתי לעצמי שחייבים להביא אותו וואלה
אם זה אמיתי אז חב"ד צריכים להתכונןן לבאות הם הכתובת של כל פריק פלסטיני או אלקעידה וואי וואי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2008 07:36 |
|
| |
סבו של מוישיה רוצה לגדלו במומבאי
סבו של מוישיה נפגש עם העיתונאית סמדר פלד והוא סיפר לה שהוא רוצה לגדלו בבית חבד שבמומבאי כדי להמשיך את הפעילות של רבקי וגבי הולצברג הי"ד
מוישי הקטן עדיין בטראומה. הוא עדיין לא אומר את המילה אימא ואבא. הוא שוהה אצל סבו וסבתו שמעון ויהודית רוזנברג, הוריו של אמו רבקי ז"ל במגדל העמק, יחד עם המטפלת ההודית שלו, סנדרה, שהצילה את חייו.
"הוא עדיין לא אומר את המילים האלה.אני עוד לא שמעתי ממנו. כשהוא קרא אימא, אימא בבית הכנסת. את המילים האלה, אני לא יודע להסביר את זה", אומר סבו, שמעון רוזנברג בראיון מיוחד לחדשות 2.
"הייתי איתו ביחד מאותו יום שישי שנפגשנו עד ליום שני לקראת הצהריים והוא לא אמר את את המילה אימא", אמר הסב בכאב. "פתאום, באמצע שדיברתי, הוא פרץ בבכי. הוא מתגעגע לאימא שלו, כן. גם אנחנו וזה הכי טבעי בעולם. גם אנחנו מתגעגעים לרבקי ולגבי.
בתשובה לשאלה מי יהיה האפוטרופוס של מוישי ענה הסב בנחרצות: "אני ויהודית. גמרנו. זהו.
אמרתי לאשתי ליהודית שמהרגע הזה אנחנו עכשיו נהיים חזרה זוג צעיר בארבעים שנה פחות. נקודה.
גמרנו. אנחנו עכשיו בקושי בני עשרים. אנחנו נחזור בחזרה לטיולים, נחזור לעשות את החיים,
והכול עם מוישי ביחד".
******* languege="">
oBnrHolder.addBanner('mako', 'news', '232X155', 'article', 'article1', 'channel2', 'Weekend-Newscast');
הרב דוד גרוסמן, דודה של רבקי משקם ברשת החינוך שהקים אלפי יתומים וילדים ממשפחות מצוקה. לפני שנים הגיעה לעזור לו לטפל ביתומים האחיינית, נערה צעירה, רבקי רוזנברג. השבוע מתרוצץ כאן מחויך מוישי, בנה של רבקי זכרה לברכה.
"תמיד ראיתי אצלה את הנתינה", אמר הרב גרוסמן. "היא לא הייתה עובדת, מסתכלת על השעון -
נגמר, הולכים הביתה. היא עבדה שבת, חג, לילה, יום, כל מה שהיא הייתה יכולה. כי הילדים האלה,הם צריכים הרבה,הרבה טיפול, הרבה אהבה. הרבה מסירות. והיא נתנה את זה".
מויישי מחייך. הילד הקטן, רק בן שנתיים, עדיין לא מבין להיכן נעלמו הוריו, וספק אם יצליחו להסביר לו. הוא צמוד לסנדרה המטפלת שלא עוזבת אותו לרגע ושומרת עליו מקרוב. גם כשהוא מטפס על סולם גבוה. "אני עומדת לידך. תעלה.סנדרה פה אתך", אומרת לו סנדרה באהבה.
סנדרה, שהתחבאה במחסן של בית חב"ד 21 שעות והתפללה לשלומו של מוישי. סנדרה, ששמעה אותו בוכה, קורא לה, ובאומץ רב הגיעה אליו וחילצה אותו מן הבית.
"שמעתי את התינוק בוכה: סנדרה, סנדרה, סנדרה", היא משחזרת. "כי אם אימא לא מתעוררת,
הוא תמיד קורא לי. ייתכן שבאותו זמן הוא ניסה להעיר את אימא שלו, אך היא לא קמה, אז הוא קרא לי, ורצתי. לא ידעתי שהיא מתה, לא היא ולא הרבי".
חמש שנים הייתה איתם בבית חבד. היום - עם תחושת אשמה כבדה שלא הצליחה להציל גם אותם,
את בני הזוג, הרב גבריאל הולצברג ואשתו, הוריו של מוישי, היא מחייכת שעולים הזיכרונות. "אני מתגעגעת לבדיחות של אימא שלו", סיפרה. "היא תמיד צחקה וחייכה. כשהייתי עושה משהו היא היתה אומרת בצחוק, 'סנדרה, אין לי כוח אלייך, סנדרה! לכן הייתי שם עד הסוף".
מקור לכתבה מקו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2008 22:06 |
|
| |
נבואת הרבי בתשנ"ב: הדלקת נרות חנוכה בהודו ● וידאו
מדהים ומצמרר: בעקבות האירועים בבית חב"ד במומביי ולקראת ההדלקה הגדולה בזאת חנוכה ה'תשס"ט – על ידי בני משפחות הולצברג ורוזנברג, שטורעם חושף מילים שמיימיות משיחת הרבי בשידור חי לכל העולם ■ בעת השיחה נכח במקום השליח הראשי העתידי להודו הרב גבריאל נח הולצברג הי"ד, שהמצלמה התמקדה בפניו, עם פתיחת השיחה של הרבי
מערכת שטורעם
מדהים ומצמרר: בעקבות האירועים בבית חב"ד במומביי ולקראת ההדלקה הגדולה בזאת חנוכה ה'תשס"ט – על ידי בני משפחות הולצברג ורוזנברג, שטורעם חושף מילים שמיימיות משיחת הרבי בשידור חי לכל העולם.
בעת השיחה נכח במקום השליח הראשי העתידי להודו הרב גבריאל נח הולצברג הי"ד, שהמצלמה התמקדה בפניו, עם פתיחת השיחה של הרבי.
בקטע הוידיאו המצורף, מתעכבת המצלמה על ילד ירושלמי תמים למראה, בעיצומה של החגיגה הגדולה. הילד הזה, תושב קראון הייטס גדל והיה לזה שהגשים את מילותיו הנבואיות של הרבי. מילים שלא קוימו עד שהוא הגיע לשם עם זוגתו הרבנית רבקה.
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=32169
כדאי להיכנס לכתבה ולראות את הוידיאו זה יפה!
_________________
|
|
|
|
|
|
