ארבה ולא אסור?!

"במקרה של דוד עוד אפשר להבין את הטענה (שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה) משום שתמיד אפשר לטעון שעשה תשובה וכל עוונותיו נמחקים לו - במקרה של שלמה אין לה כל מובן, מפני שסופו שהוא שעבד לה' אחרים, והסרת האחריות  משלמה על חטאו והשלכתו על ה',  סותרת את יסודות התורה "
 
עכשיו בסדר?

נראה לי שעכשיו הבנתי, אבל יש לי שאלה אחרת - למה שלמה לא יכל לעשות תשובה ודוד כן?

מיכה
זה שצריכים לחנך מגיל 0 היום הוא ברור. ובמשליי וקהלת יש גם הרבה דברים ברורוים ובכל אופן כתבן. לא כל מה שברור היום לא היה ברור אז.
מה שברור שחוסך שבטו לא נאמר על יניק או בן חמש. ואין קשר מזה לזה.
לשאלתך על גילו של ישמעאל, לפי חשבונו של רש"י יצחק בעקידה היה בן 36 והיות וישמעאל היה בן שלש עשרה כשיצחק נולד. היה ישמעאל בעקידה בן 49, שלש שנים נתתי לו כך סתם. טעות טועים. לפי הראב"ע הוא היה בן 28 בהחלט גיל חינוך.

אגב אני לא מתווכח אתך יש לך את האמונת חכמים שלך. אבל האם ידעת כי פי = פתח.
 מה כל כך פסול בעיינך בפשט הפשוט שלי, שהוא בלי דרשות והסברים?

הפשט שלך אינו פסול אבל גם שלי לא. אני לא משתמש בשום דרשה

חנוך לנער = חנך את הילד
על פי דרכו = לפי הדרך המתאימה לו

במצוה "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", הביטוי "לא ירבה" לא מוגדר עד הסוף. אמנם, ע"פ ההלכה, לאיסור זה יש שיעור מדוייק - אסור לקחת יותר מ-18 נשים; אבל ייתכן שבימי שלמה השיעור הזה עדיין לא היה ידוע, ולא היה ברור מה הגבול בין "מעט" לבין "הרבה".

ייתכן ששלמה חשב "אני אקח בכל פעם אישה אחת - שזה בוודאי לא הרבה; ואז אוסיף עוד אחת - והרי לא ייתכן שאישה אחת היא כל ההבדל בין "מעט נשים" לבין "הרבה נשים", ולכן עדיין לא עברתי על "לא ירבה"; וכך אמשיך באינדוקציה, אחת לאחת, עד שיימצאו לי הרבה נשים - כל הנשים שבמחשבתי".

השיקול הזה נרמז בקהלת ז27: "ראה זה מצאתי, אמרה קהלת, אחת לאחת למצוא חשבון"; בפסוק לפניו נאמר "ומוצא אני מר ממוות את האשה" ובפסוק אחריו נאמר "ואשה בכל אלה לא מצאתי", ולכן מסתבר שגם פסוק זה מדבר על הסכנה שבריבוי נשים.

יפה ביותר.

ועי"ל שעל זה אמר שלמה בהמשך "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלוקים" שאע"פ שהרביתי נשים אני שומר את פי המלך ושומר על שבועת אלוקים עם ישראל שלא לעבוד ע"ז. וכן הוא ממשיך בפסוקים הבאים מעניין זה ומדגיש שהקב"ה הוא המושל בעולם ושאין לו שום כוונה לסטות מדרך ה' (הרי ספר קבלת כשלעצמו נכתב ברוה"ק) וגם מפרש את טעמו - על מה סמך שהרבה נשים - "ועת ומשפט ידע לב חכם".