בשורת הגאולה!!!

רבי שמעון בן יוחאי אזל ליה
 
הגמרא במסכת שבת דף לג' מבארת כי רבי שמעון גינה את מלכות רומי, לכן גזרו עליו שיהרג, לכן הלך ונסתתר בבית מדרש וכנתחזקה הגזרה ברח למדבר לוד

וערק למדברא דלוד

ואתגניז בחד מערתא הוא ורבי אלעזר בריה אתרחיש לון ניסא ונפק להו חד חרובא וחד מעיינא דמייא אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין
 
והסתתר במערה ונעשה להם נס ויצא וצמח להם בפעם אחת אילן אחד של חרוב ומעיין אחד של מים ואכלו ושתו מאותם מימי המעיין וזה היתה אכילתם ושתייתם בששת ימי החול ובערב שבת נהפך אילן החרוב לאילן תמרים

. הוה אליהו ז"ל אתי לון בכל יומא תרי זמני ואוליף לון ולא ידע איניש בהו.
 
אליהו הנביא היה בא אליהם בכל יום שתי פעמים ולמד עמהם סתרי תורה ושום אדם לא ידע את מקומם איפה נסתתרו

יומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין ואמרין
 
יום אחד שאלו החכמים בבית המדרש ואמרו

קללות שבתורת כהנים

פרשת בחקותי
 
אינון כנגד בית ראשון.
 
הם היו כנגד בית ראשון

קללות שבמשנה תורה
 
פרשת כי תבא היו

כנגד בית שני וגלות אחרון.
 
בקללות שבתורת כהנים אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם.

בקללות של פרשת כי תבא יש חוץ מהקללות יש גם הבטחת נחמה והוראת אהבת הקב"ה לישראל

קללות שבמשנה תורה לית בהו הבטחות ולית בהו נחמה כלל כמא דכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי.
 
בקללות של פרשת בחוקתי אין בהם נחמה כלל ולא היו יודעים החכמים טעם הדבר

קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר חבל על גריעותא דבר יוחאי ולית מאן דידע מניה ואלו ידעי לית רשו לגלאה ליה.
 
ר' יוסי ב"ר יהודה קם יומא חד בצפרא חמא כל אינון עופין דאינון הוו טאסן ושפנינא חדא אזלא בתרייהו קם על רגלוי ואמר שפנינא שפנינא מהימנא מיומי טופנא דיוקנא דעמא קדישא לך יאות ולך נאה זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי באתר דאיהו תמן אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה.

רבי יוסי קם בוקר אחד ראה עופות פורחות באויר וגם יונה הלכה אחריהם קם על רגליו ואמר יונה יונה בואי ועשי לי שליחות לבר יוחאי במקום שבו הוא מסתתר באה היונה ונעמדה לפניו

באמצע עבודת הפירוש אני אומר לעצמי בשביל מי אתה עובד כל כך קשה יש מישהו שמעריך את העבודה שלך
ובכן אני ישלח את הפוסט כך ונראה אם יהיו תגבובות אני ימשיך בפירוש

כתב פתקא חדא ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה ואזלת לגביה דר"ש ושויאת ליה בכנפא אסתכל בההוא פתקא ובכה הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו מה יעבדון דרי בתראי אי ישגיחון בהאי. אדהכי אתא אליהו ז"ל חמי דבכי אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין השתא ושדרני קב"ה לשככא דמעיך. אי רבי אי רבי לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין. אבל כך אמר קב"ה בקללות קדמאין אית ל"ב קראי וכלהו לקביל שבילי דאורייתא. בקללות בתראי אית בהו נ"ג קראי לקביל פרשיין ואורחין דאורייתא. בגלות קדמאה דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא אתגלי חובייהו ואתגלי קיצא דילהון ונחמתא ואבטחותא דילהון. בגלות בתראה דבית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות אורחין דאתגליין אסתים חובייהו ואסתים קיצייהו ולא כתיב בהו הבטחות ונחמות. אדהכי עבר חד רוחא ואפריש לון וסליק אליהו גו גלגלא דנורא ואשתאר רבי שמעון ובכי ואדמוך אפיתחא דמערתא אדהכי אתא אליהו ז"ל אמר קום רבי שמעון אתער משנתך זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי. פוק וחזי מלכא דרחים לבריה ואע"ג דלטייה ואלקייה רחימו דמעוי עליה כד אחזי רוגזא תקיף כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אע"ג דלייט מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו מה דלא הוה כן באינון קדמאין דכלהו הוו בדינא תקיף. באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגיא וקלין רברבין ומלקיותא קלילין [פי' מועטין] ברחמי. וקשיא מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבש לון ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו דלא יפקון לבר ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו. עד השמדך מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב [ישעיה סו] כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה כו' [ירמיה לא] והואיל ובאומאה איהו דלא ישתיצון ישראל זמינא דיהון כל מכתשין ומרעין טמירין ומכוסין דלא יפקון לבר לאבאשא לון עד זימנא דישתיצון מן עלמא מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמין. סופא דכולהון וסיומא דילהון והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. הכא הבטחות ונחמות דזמין קב"ה למעבד לישראל בסוף יומיא והשיבך ה' מצרים באניות. אבטחותא לאתבא ולמיעבד נסין ואתין דעבד קב"ה במצרים ביומין קדמאין כד"א כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות [מיכה ז]. באניות הכא איהו כמא דאמרת דאת דריש בעניות שתכלה פרוטה מן הכיס. אבל זמינין כל בני עלמא למיתי עלייהו דישראל על ספינן דימא ויחשבון לשיצאה לון מן עלמא וכלהו טביעין גו ימא כמא דעבד ביומין קדמאין ותמן איהו חדוה סגיאה כתיב הכא באניות וכתיב התם [ישעיה מג] באניות רנתם מה להלן רנה אף כאן רנה. בדרך אשר אמרתי לך. מן יומא דאתברי עלמא לא גלי גבורתיה קב"ה לאתחזאה בעלמא ושעתא דרעותא אלא בההוא דרך. כי כאשר ראיתם את מצרים. באותו דרך ובההוא גוונא יעביד לך. דהא לבתר מכל שאר סטרין יתכנשון עלייהו דישראל ויחשבון ישראל דבזמנא דא יתאבדון ואינון זבינין לבעלי דבביהון הה"ד והתמכרתם שם. ונמכרתם לא כתיב אלא והתמכרתם בלבבכון תחשבון דאתון זבינין ולאו הכי דהא אין קונה כתיב. ולית מאן דיכיל לשלטאה עלייהו. וכל דא לסוף יומייא ותלייא כולא בתיובתא וכולא סתים כמא דכתיב למען תשכילו את כל אשר תעשון מאן דאית ליה לבא יסתכל וידע לאתבא למאריה. אמר ליה ר' שמעון באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו תמן הוי. אשגח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. ואע"ג דידעי חבריא זמן. אינון חיים תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין. כתב פתקא לעידן רמשא ושויה בפום שפנינא ואזלת לגביה דרבי יוסי דהוה בדוכתיה ועינוי מחכאן. כיון דחמא לה אמר שפנינא כמא את מהימנא מכל עופא דשמיא קרא עליה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. נטל פתקא ועאל לגבי חברייא ואחמי לון (וחזי) [וסחי] לון עובדא תווהו. בכה רבי יהודה ואמר ווי אע"ג דלא ידעינן ליה מקום שיפול העץ שם יהוא [קהלת ד]. אתר דבר יוחאי תמן חברייא בהדיה ומתערין מניה ואולפין מניה. זכאה נפשיה דבר יוחאי דקב"ה עביד עמיה נסין ואיהו גזיר וקב"ה מקיים ועתיד למהוי רישא לצדיקייא דיתבי בגנתא דעדן ויקבל אפי שכינתא ויחמי לקב"ה וישתעשע עם צדיקייא ויימא להו באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו