ירוחם,
מעניינת ההתייחסות למילה 'אמנות' מתוך הביטוי "תורתו אמנותו"
ראשית יש לציין שישנן השפעות הלכתיות לאדם שתורתו אומנותו. לדוגמא ישנו נדון האם הוא חייב להפסיק מתלמודו כדי לעמוד בתפילה, או האם מותר לאדם שתורתו אומנותו ללמוד בשעת שש"ץ קורא בתורה וכו'.
אך מדוע 'אמנותו' ולא 'מלאכתו'?
המילה אמנות יכולה להתפרש בשני אופנים:
א. אמנות - א שרוקה - פ' מלאכה.
ב. אמנות - א קמוצה - פ' פעילות יצירתית.
ההבדל בין אדם העוסק במלאכה, ובין אמן (artist) הוא הבדל עצום. העוסק במלאכה צריך לנפוש ממנה לחלוטין, לכן רואה חשבון אם יעסוק בשבת בלימוד ספרי חשבונות אינו שובת ממלאכתו. אולם אמן הוא לא סתם אדם העוסק במלאכתו, אלא אדם שאמנותו היא חלק מאישיותו. תיקח לדוגמא סופרים, ציירים ופסלים, הם אנשים שמוגדרים בפי העם "אנשי רוח", עבודתם היא לא סתם מלאכה, אלא היא חלק מאישיותם.
אני מסיק שהביטוי "תורתו אומנותו" אינו מתייחס רק לעצם העובדה שאדם עוסק בתורה מס' שעות מסויים ביממה, התורה היא לא סתם ספר חשבון, יש בה מימד רוחני שגורם לעוסק בה לא להיות פועל לפי שכיר, אלא להיות אמן במהותו.
לכן לא נראה לי שאדם שתורתו אמנותו יחלל את השבת אם ילמד, כמו שאיני סבור שסופר שבשבת יעיין בכתביו ויחדש בדעתו רעיון ספרותי (כמובן אני מדבר על סופר שמחשבתו היא על עצם הרעיון ולא על המלאכה והפרנסה מכך), או צייר שידמיין ציור במוחו (כמובן שעצם הציור אסור, כמו שאסור לכתוב חידושי תורה דממלאכות שבת הם).
שאלת האשכול עוסקת במהות הלימוד מתוך בזמן שבו צריך לשבות. אני מסכים עם הדמיון לפירוש שאדם צריך להיבטל ממעשיו שרגיל בחול גם לגבי לימוד התורה, רק מהו אותו לימוד תורה שראוי לנהוג בו בשבת?
האם הכוונה לשעות מועטות יותר? אולי לתחום אחר מהרגיל? אולי לימוד קל יותר?
_________________
מ. זוהר
 |
|
|