פרשת תְּצַוֶּה

בס"ד

פרשת  תְּצַוֶּה

" אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרן"(כח,א)

החצי הראשון של הפרשה עוסק בציווי על הכנת בגדי הכהונה של אהרן ובניו,  בגדי הכהן הגדול הם החושן, האפוד, הציץ, מעיל, כתונת, מצנפת, אבנט ומכנסיים. לכהנים הפשוטים (הדיוטות) היו רק ארבעה בגדים: כתונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים, מי שהיו שאמורים לשרת בקודש הם אהרון ובניו הפסוק אינו אומר את שמותם של בניו של אהרון אחד אחרי השני אלא בשני קבוצות נדב ואביהוא והזוג השני של בניו אלעזר ואיתמר וחוזר על התיאור בני אהרון.

הפרדה הזו והחזרה על הציון שמדובר בבניו אהרון מוסברת ע"י  הבן איש חיי - נדב ואביהוא  דחקו את השעה בחיי אביהן כי ביום חנוכת המשכן, בו נכנסו לשמש בכהונה, שני בניו הגדולים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו. נדב ואחיו אביהוא נכנסו להקטיר "אש זרה", ונשרפו חיים. את מקומם ירשו שני האחים הצעירים, אלעזר ואיתמר.

הם דחקו בחיי אביהן את השעה ולכן לא זכו לחיות ולשרת בקודש לעומת זאת אלעזר ואיתמר הכירו בעבודה שהם "בני אהרון" והתנהגו בתאם ולא חיפשו לדחוק את אביהם מהתפקיד לכן זכו לשרת בקודש.

נדב ואביהוא חיכו שמשה ואהרון "ירדו מהבמה" ויפנו את המקום להם,

הם זכו לזכות גדולה של להיות "הבנים של" אבל העובדה הייתה אמורה לגרום להם להתנהג בהתאם , הם לא התנהגו כבניו של אהרון הכהן בהתאם ולכן סופם היה מר.

גם בחיי היום יום אדם חייב להיות מודע שהוא בנו של אביו וע"פ אביו הוא צריך להתנהג בהתאם ולא משנה באיזה מעמד הוא נמצא היום ובאיזה תפקיד הוא משמש.

אדם יכול להיות תלמיד חכם ובעל ידע רב בתורה שבכתב ושבעל פה ואביו יכול להיות אדם פשוט שעוסק במלאכה פשוטה ואינו בעל מעמד חברתי גבוה , הוא יכול להתנהג חלילה  כבניו של אהרן נדב ואביהוא שלא היו מודעים לעובדה שהם בניו של אהרון והדבר מחייב אותם והוא כל הזמן יחפש לעצמו את גינוי הכבוד השררה של מלאכת הרבנות, ולעומת זאת הוא יכול להתנהג כמו אלעזר ואיתמר בני אהרון , שהיו מודעים שהם בניו והתנהגו בהתאם ואף אותו תלמיד חכם יזכור שהוא בנו של אותו אדם פשוט שזכה לאחר תפילה ועבודה קשה בבן תלמיד חכם בזה שהוא כל הזמן יזכור את העבודה הזו ולכן יעשה כל שביכולתו ללמד תורה  גם את אותם אנשים שעובדים קשה ואין לה את האפשרות ללמוד כל היום וכך הוא מתנהג כבניו של אהרון והוא זוכה בזכות המעשה הזה להמשכיות בזרעו כשם שבניו של אהרון זכו תמיד לשמש בקודש.

ולקיים את הנאמר במסכת אבות בפרק ב'" אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת", זכית למשהוא בחיים ובמיוחד אם זכית להבין את לימוד התורה החיוב עלייך לצאת ולזכות את הרבים ולא להישאר ב ד' אמותיך , כי שאדם חושב אייך לזכות את הרבים הוא זוכה שתורתו מתקיימת וגם כל משאלות ליבו מתגשמות לעבודת השם יתברך.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , חיים בןחווה ז"ל.  לבריאות ולהצלחת מנחם בן חווה, אלברט בן עליזה, , שירה וינון ואמיתי בני שושנה  ,שמחה בת מנותה, אסף בן ורדה,אליס ורונית בנות שמחה , שושנה  בת עדינה, דרורי בן טלי,מיכל בת ברוריה והילדים, תמי בת עדינה ,זיווג הגון  לאהרון רן בן שושנה  ושמעון חביב בן לבנה שלומי יעקובי  בן עדינה.   

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל: [email protected]

ברי עוז

דבר תורה לפרשת תצווה.

אנו נמצאים בשבת מיוחדת ב"ה לפני חג הפורים בא אנו  קוראים את

פרשת זכור בה מוזכר את אשר עשה עמלק לעם ישראל ביציאות מארץ מצרים חז"ל מקשרים את הפרשה לפורים כי המן הרשע הוא צאצא ישיר של אגג מלך עמלק, בנוסף קוראים את ההפטרה "פקדתי את אשר עשה עמלק" בא מסופר על כעסו של שמואל הנביא על שאול שלא הרג את מלך עמלק אגג ולמרות שהוא היה בכלא השפחה שלו נפגשה איתו וממנה המשיך זרע עמלק עד המן הרשע וכ"ו.

רוב הפוסקים סוברים ששמיעת  של הפרשה היא מהתורה ויש חלק שסוברים שהיא מדרבנן ובדרך כלל נוהגים לקרוא את הפרשה במספר טעמים, יש דעות בהלכה שגם נשים חיבות לשמוע את הפרשה ויש מקומות שלפני מנחה של שבת  קוראים את הפרשה  לנשים, הרב מוצפי סובר שאין חיוב לנשים לקרוא את הפרשה ויכולות לקרוא את הפרשה מתוך חומש בביתם ואם יש להם אפשרות להגיע לבית כנסת ולשמוע זה מצוין אבל בד"כ נשים המטופלות בילדים קטנים פטורות.

בתקופת הגאונים נקראה בשם שבת מחיית עמלק.

בפרשת תצווה זו הפרשה היחידה מאז פרשת שמות שבו נולד משה רבנו ועד סוף חומש דברים בפרשת וזאת הברכה לא מוזכר בכלל שמו של משה רבנו , הסיבה לכך מכיוון שבפרשה הבאה שאנו נקרא לאחר חטאו בעגל משה כדי לכפר על עם ישראל אומר לבורא עולם

"ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ואמרו חז"ל: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה', אמר הקדוש ברוך הוא: אעשה לך לפנים משורת הדין, אמחה אותך מן הספר אשר כתבתי, כלומר מסדר 'ואתה תצוה' שכתבתי לפני 'כי תשא', וזו היא הקללה שעשתה רושם, שלא נקרא שם שמו, ובשביל כך לא נזכר משה בזה הסדר.

משה רבנו אמר את הדברים סה"כ מתוך זה שהוא אהב מאוד את עם ישראל וויתר על גדולתו והוא ידע מה משקל כל אות בתורה ולמרות זאת הוא מוותר על זה למען הכבוד.

לפעמים בחיי היום יום אנו אומרים דברים וכך חורצים גורלות , אין אנו שמים לב למה שיוצא מפינו.

מסופר על אישה אחת שהייתה לקראת לידה ובד"כ לחדר הלידה מתלווה האם לעזור ולהוריד מהלחץ הטבעי שיש בלידה וכך ,

אבל במקרה שלה "מקור הלחץ" הייתה האימא ולכן היא העדיפה שאחותה תתלווה אליה לחדר הלידה , היא פנתה אל אמא ואמרה לה שהיא מעדיפה שאחותה תהיה איתה בחדר הלידה, האם כל כך נפגעה מן העניין ואמרה לה :" לא צריך אני גם לא אבוא לברית של הילד שלך" , והאישה ילדה בשלום וביום הברית האימא הייתה מאושפזת בית חולמים עקב וירוס קשה.

האם אמרה את הדברים מתוך כעס והיא שמחה שנולד לה נכד והיא הייתה מגיעה לברית אבל אותו רגע של כעס גרם לה לומר את הדברים הללו.

כדאי לנו להיזהר בכל מילה שאנו מוציאים מהפה כי כל מילה חורצת גורלות.

משה רבנו אמר את הדברים מאהבה הגדולה שלו לעם ישראל ולמרות זאת דבריו התקבלו.

יהיה רצון שנדע לשמור של לשוננו.

שבת שלום!

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , חיים בןחווה ז"ל.  לבריאות ולהצלחת מנחם בן חווה, אלברט בן עליזה, , שירה וינון ואמיתי בני שושנה  ,שמחה בת מנותה, אסף בן ורדה,אליס ורונית בנות שמחה , שושנה  בת עדינה, דרורי בן טלי,מיכל בת ברוריה והילדים, תמי בת עדינה ,זיווג הגון  לאהרון רן בן שושנה  ושמעון חביב בן לבנה שלומי יעקובי  בן עדינה.