|
|
| נשלח ב-22/1/2003 17:09 |
 |
| |
בהתאם לאמור בהקדמה הרי שמתפקיד הספר להנחיל בראש ובראשונה נקודות מחשבה יסודיות שהם יהיו נקודות המוצא לכלל השקפת עולמו.
יש להבחין שהרבה מהאושר של כל אדם ואדם, תלוי הרבה מאד מזווית הראיה ממנה הוא מביט, לגבי אותו המקרה עצמו שייך ואדם פלוני יראה במקרה הצלחה מושלמת והשני כישלון ואבדון.
למשל, שניים שטיפלו בילד נכה, כעבור זמן ראוהו מתרועע עם פוחזים. האחד שמחתו מרקיעה שחקים, הנה הרי הוא כאחד האדם, ואילו השני מביט בכאב, "הלזאת עבדנו והוצאנו את נשמתנו?". וכן הדוגמאות רבות עד מאד.
על כן בראש ובראשונה נעסוק במתן הזויות, לכלל תחושת החיים, אף שאינם קשורים בהכרח למאורע מסוים מהחיים.
חלק מההתחלה בזכותכם 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2003 23:35 |
|
| |
המשך - מבוא
ובכן ישנם כמה עניינים בהקדמות הבסיסיות בהשקפתו היסודית של האדם על העולם.
א' השקפת יקום אחידה
ב' פתיחות לכלל = אהבה
ג' גמישות בדעות תוכניות ומעשים
א' השקפת יקום אחידה
הכוונה בזה, שיהא אדם רואה את עצמו, כעומד (1) מול עולם שלם, וחי (2) עם כל העולם הלזה.
המשמעות של חויה זו, שלא יהא האדם חווה תחום מסויים בהגברה לא פרופורציונלית מעבר לשאר חלקי ההוויה. למשל, יש המחשיב את הכדורגל, עד שכל דבר אחר יהא לו לזרא בבואו לקראת המשחק. כלומר בעודו הולך למשחק יהא עליו לנטל לומר שלום בהדרת כבוד לאשתו ולמכריו וקל וחומר להוריד את הזבל או לנקות את שארית מאכליו.
כך, אם יחווה את כלל העולם כחטיבה, יעשה את הכל באהבה דומה ומתוך הזדהות והשלמה מלאה.
ב' פתיחות לכלל = אהבה
הפתיחות הזו מתאפשרת לאחר ההבנה הנ"ל, לאחר ההבנה כי עלינו להיות פתוחים ועומדים למול כלל ההוויה הרי שאנו פתוחים לכל אדם בכל עת ובכל שעה ראויה. שייך אמנם את קיום הפתיחות ללא הנ"ל, אבל הנ"ל משלים ומאפשר אותה במימד מלא.
בעיקרון יש מה להתאמץ להיות פתוח, לשמוע כל אחד ולא להישאר בבואה הכוללת אך את אנוכיותו של האדם, או תחום ידידים מצומצם, לזה די בהבנה כי אין סתירה ואין איום בקיום הזולת לקיומנו. אך הפתיחות הכללית המאפשרת לאהוב בעלי חיים בהמשך וברצף עם כלל האהבה שלנו, היא ההשקפה של אחדות ההוויה שהתבארה לעיל.
ג' גמישות
לאחר שהאדם חווה אחדות מלאה ופתוח לכלל, אנושות ואפשרויות, ממילא הוא נהפך להיות אדם גמיש. גמיש אינו אדם אשר נכנע למה שלא ראוי להיכנע אליו, אלא הגמיש הוא מי שמתאים את עצמו במהירות למה שראוי להיתאם אליו.
גם במידה זו כבמידה הקודמת, היא מידה אפשרית כשלעצמה, אך לא תתקיים במלואה ללא הקדמת שני היסודות הנ"ל.
לאחר הבנת שלושת היסודות הנ"ל, נוכל להתעב על אבחנה כללית והיא: "השקפת יקום עוין" לעומת "השקפת יקום אדיב". ב' ההשקפות האלו תלויות ועמדות אם אדם רואה את עצמו כשייך לתדמיתו ומאוייו בלבד, ממילא כל שונה ממנו עויין לו, או שאדם רואה את עצמו גמיש ופתוח לכלל ורואה ממילא בכל המתקרב אליו חלק אהוב והוא נהפך להיות אדיב לכל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 07:25 |
|
| |
תודה
על הדברים
יותר מכך על היוזמה
אם הנך צריך עזרה אנסה
כי חשוב הדבר
לכל אחד ואחד מאיתנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 10:28 |
|
| |
הנה עוד חלק
מבוסס על אשכולות מהפורום
השקפה כללית לכלל המידות
כתב אחד החכמים, "כל אדם שדעותיו כולן דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם" (רמב"ם הלכות דעת א, ד).
יש להבחין בדבר. הנה מעיקר העניין, אין ראוי אלא לנקוט במידה כזו בה הוא מתנהג כל פעם כפי אשר ראוי, ללא לבחור לעצמו דרך כל שהיא ללכת בה. כי הרי על האדם להגיב בכל עת ובל שעה לפי העניין השייך והראוי באותו הזמן.
והנה עצת החכמים לבחור ככלל בדרך הממוצע, נאמרה אך כלפי הספיקות והמצב בהם לא ברור לאדם איך לנהוג.
גם במקרה כזה, יש לכאורה לנהוג בכללי הספיקות שיתבארו לקמן. למשל, במקרה של ספק אם לעזור לזולת הרי שמן הראוי לחוס ולהתעלות עוד ולתת את הצדקה הראויה לדל ולאביון. וכן ספק אם לתת מכה לבנו לחינוכו הרי שמן הספק ראוי להימנע שכן אין הבן רכושנו וכו'.
אם כן כלפי מה הדברים אמורים שיש לנהוג ולנקוט את המידה הממוצעת, הדברים אמורים כשידוע הקו שיש לנהוג ולא ידועה המידה הראויה. כלומר, למשל מי שהגיע למסקנה שהוא פזרן יותר מדאי והגיע ממילא להבנה כי עליו לקמצן, עליו ייאמר שילך במידה הממוצעת, וכן לגבי וויתור או פיזור וכל ענין של מידה כללית שאינה עם נתונים מסוימים ואישיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 10:30 |
|
| |
מענין נכון וחכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 10:53 |
|
| |
אשמח על כל עזרה
נעזרתי באשכולותיך, יהוסף, תודה על כך.
תודה לפגית על העידוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2003 11:17 |
|
| |
המשך [נעזרתי רבות באשכול כללי הספיקות]
כללי הספיקות
ישנם כמה כללים ידועים, בעניין ההכרעה בהתנהגות כאשר האדם ניצב לפני ספיקות, אך אין בהם די.
למשל:
1) הכלל למידות הנ"ל, שיש ללכת מספק בדרך הממוצעת, לא קמצן ולא פזרן.
יש כלל הגיוני נוסף - "וודאות מיעוט הנזק"
2) כלומר, אם בעשיית הפעולה יש צד נזק, אפילו אם הוא קלוש, אך אם יש בו כדי לספק, הרי שיש לנקוט בכלל של וודאות אי הנזק על פני צד הנזק.
כלל נוסף - "שב ואל תעשה"
3) שב ואל תעשה, כלומר השארת דברים על מתכונתם. לחדש צריך עילה חזקה, לא די במסופקת.
כלל נוסף - "התאמות לספק"
4) כלומר ישנם התנהגויות גבוליות שיכולות להתאים למצב ספק.
למשל, מי שמסופק אם הקשר עם פלוני חיובי או שלילי, עליו להתנהג אליו בדרך המיצוע, כלומר לומר לו שלום אך לא להאריך בשיחה.
ספיקות במחשבה ובתכנון
בספק על תכנון והלך מחשבה, יש כמה קריטריונים פשוטים ומעשיים.
כמו:
1) מה היה חושב לא במקרה הספציפי, אלא ככלל. כלומר למשל מי שחושב כמה מותר לו לבזבז כסף, והוא מסופק, יחשוב נא על הדבר באופן כללי ואז יבוא לדון את המקרה הפרטי בו הוא רוצה לבזבז נניח על קניית משקה יקר.
2) מה היה מייעץ לזולתו, ומה היה מצפה מבנו או מאחר הנוהג כך כלפיו או כלפי הדבר כלפיו הוא מסופק.
3) השערה כללית, שישער איך ירגיש לאחר המעשה, ואיך ירגיש עוד כמה שנים ומה יאמר עליה, על מה שהחליט כעת.
אלו עצות כלליות ופשוטות. יש גם עצות עקרוניות שיבוארו עוד בהמשך.
כן, אני מתכוון להציע סדר נושאים מגוון ל"שו"ע האוניברסלי".
הדבר הראשון
חשיבות החיים
1. כלל החיים
א' רצח
ב' התאבדות
ג' המתת חסד
ד' הריגת הרודף
ה' הפלה
ו' תרומת איברים
חשיבות פרטי החיים
1. מניעת חרות האדם
2. בטחוןושלוות הנפש
3. בן הזוג של האדם
4. היזק גוף
5. היזק רכוש
6. אונאה וניצול
7. רכילות והצאת שם רע
אשמח אם תוכלו לחדד או להוסיף ברשימה.
תוקן על ידי עצכח ב- 23/04/2008 19:42:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2003 23:52 |
|
| |
דייוויד גורדיס בספרו שיקום העם היהודי
Rebuilding Jewish Peoplehood
כתב נקודה מעניינת לגבי סוג הספר שיכול ללמד תורה בצורה מוצלחת ומתמדת.
איני מעתיק את לשונו כי אני מביא תרגום מאנגלית.
"כל ספר מאורגן איך שיהיה גם כמו זה של הרמב"ם לא יצליח להיות "הספר היהודי" (או האוניברסלי). רק דבר כמו התלמוד המציג את כל צדדי הויכוחים ומאפשר פיתוח בלתי נדלה, יכול לשמש כאבן יסוד לתרבות אידיאלית. גם מפני הדיון הפורה וגם מפני האפשרות להמשיך בתהליך ולהגיע למסקנות חדשות" (כמובן ללא "נעילת" התלמוד האורתודוקסית).
מתענין, זה גם אמור להיות קל יותר לקיים דיונים בנושאים ואחר כך לשכתב את ההקלטות ולערוך אותן לספר!
|
|
|
|
|
