יוונית שפה יפה

תוקן על ידי אמשלום ב- 28/09/2010 12:35:18

מן התורה אין מושג של "ספר תורה כשר" או "ספר תורה פסול", שהרי אין שום מצוה מן התריג' מצוות המצריכה סוג של ספר תורה כזה או אחר. ואפילו המצווה לכתוב ספר תורה אינה אלא סיוע ללימוד תורה ולהלכה יוצאים ידי חובה בכתיבת ספרי פוסקים. וקריאת התורה גם היא כמובן מדרבנן.

אמנם כשהספר כשר או פסול, אין הכוונה שהוא כשר לקריאת התורה, כי יותר סביר שהאישור לקיים ממנו קריאת התורה היא רק תוצאה של כשרותו ולא להיפך. לקריאה עצמה לא משנה אם יש פסול בפרשה אחרת.

לפיכך נראה שכשרותו של הספר היא כשרות להיות חלק מן המסורת, לאשר את הספר כנושא מוסמך של התורה המסורתית. ולכן ספר תורה פסול אינו רק פסול לקריאה, אלא אסרו להחזיק אותו וציוו לגנזו. [יוצאת מן הכלל דעת המנחת חינוך שאין להקפיד על שינויי כתיב שאינם מעכבים את המשמעות, לדבריו אין זה פוסל את ספר התורה].

ולכן הספר כשר בקריאה גם ליוונית, מן הסתם לאנשים שמבינים את התורה יותר טוב ביוונית, כמו הקהלה באלכסנדריה ששגשגה בזמן התנאים. אבל ברור שבמקרה כזה לא צריך ואי אפשר לשמור על כללי כתיבה ואיות של המקור העברי, הספר כשר לקרוא בו, אבל לא מהווה חלק מן המסורת להעביר את התורה ולהעתיק ממנו.

אין דרישות מספר תורה אלא בזמן שהוא יכול להוות סיכון, הדרישות הם שליליות, שלא יהיה ספר תורה כתוב באשורית וקרוב לטקסט המקורי, כי זה יכול להביא לטעות. אבל אם הספר לא קרוב לטקסט המקורי, אין דינו כ'ספר תורה פסול' אלא כעוד ספרות. והוא הדין כשהשפה לא מקורית, אין לנו שום דרישות מהספר, ואעפ"כ התרנו לקרוא בו לרווחתם של כל היהודים ההלניסטיים.

אני חושב שספר "כשר" הוא לא הלכה אלא יותר מזה: מסורת,  וכבר ביארתי במקומו שמה שנחשב בדורות מאוחרים כדרבנן נחשב בדורות קודמים לו כדאוריתא, כגון טלטול בתוך ירושלים. כי גם דרבנן הוא בעצם דאוריתא כמ"ש רא"ו. (למשל כאן, בקטע הראשון ובקטע "סודן של האסמכתות")

"זה אלי ואנוהו" הוא משום שהתורה קדושה וצריכה להיות מהודרת ונאה, בלי קשר לקריאה דוקא.

ולגבי שנרב, המוטרד ולא הפעם הראשונה מציידי המכשפות, לא כתבתי שום חידוש, ודבר רגיל הוא בתלמוד שנותנים טעם אחד מתוך מכלול טעמים. וראה שבת קיג: כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל שקצים ורמשים, אבל רש"י כותב שמשום שהוא גרוע לבריאות רצו לאיים בענין הלכתי.

וראה גם בב"ר סד ג': מפני מה גזרו על הנוה שבגרדיקי מפני שהוא נוה רע ופי' מהרז"ו למה גזרו עליה לטומאה? שלא יגור שם אדם. וכן ישראל קדושים ואינם משמשים מטותיהם ביום, אמרו עליו טעם שמא תתגנה, אבל מעצם הפתיחה "ישראל קדושים" ברור שהוא ענין של קדושה. וכן מה שהצריכו להיזהר מניצוצות שלא יוציאו לעז על בניו שהוא כרות שפכה, ברור שהוא חשש רחוק ונקטו את הדבר המאיים, אבל עיקר הטעם משום נקיות וצניעות.

[בכלל ישנה תופעה של הלכות שנקבעו מסבות פרקטיות ללא שום קשר לקטיגוריה של ההלכה עצמה, ראה בב"ב קס: דתקינו רבנן גט מקושר בכל פרטיו שיהיו מעכבין. משום מקום של כהנים שהיו קפדנים ומגרשים נשותיהם ורצו שיהיה קשה עליהם לגרש ושמא יתחרטו, ובחגיגה ג: דגזרו מעשר שני על עמון ומואב בשביעית שיהי' טבל וכו' ככל הלכות מעשר והטעם כדי שיסמכו עליהם עניים, ובנדה נה. שמה"ת עור אדם מעובד טהור ומ"ט אמרו טמא גזרה שמא יעשה עור אביו ואמו שטיחים].

הצעות שידוכים ניתן לשלוח בתיבה האישית