|
|
| נשלח ב-3/4/2009 11:32 |
 |
| |
אני סבור שחלק מהכעס על דרמטיות היתר , והצבעוניות הנשפכת מהשכול והאבל , קשורים לכך שמזלזלים באינטילגנציה שלנו בתור תורמים , ובכך הופכים את מעשה הצדקה למשהו מכני -טכני חסר משמעות ערכית.
אומרכביכול המתרים לתורם , אני הרי מכיר את המנגנון הנפשי שלך, אם רק נלחץ לך על בלוטות הרחמים במקומות הנכונים , הרי אתה תפלוט מיד תרומה. אתה לא באמת עושה זאת מתוך הכרה מוסרית , אלא מתוך רגשות המציפים אותך ומשבשים את שיקול דעתך..
אנו חשים בעישוי מעין זה , שכל ההדר המוסרי , וההכרעה החופשית לפעול באופן מוסרי - יורד לטמיון.
זאת לא תרומה הניתנת באופן חופשי ,זוהי צדקה דטרמניסטית , ועל כן זה אינו אקט מוסרי.
וכאן אנו נכנסים לשאלה עתיקת היומין בפילוסופיה של המוסר- האם מעשה מוסרי יכול להיות רק מעשה הנעשה מתוך הכרעה תבונית טהורה שבו השכל שליט על הלב , או שמא מעשה מוסרי יכול להיות אמוציונלי לחלוטין ,בבחינת "תתורו אחרי לבבכם.."
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 12:10 |
|
| |
מתוך ניסיון חיים-ולאו דווקה מי שכתב כאן-
הנותנים צדקה ותרומה, נותנים בכל מצב וצורה, אם הבקשה, פורנוגרפית או רגילה. הם נותנים.
לעומת זאת מי שלא נותן, ולא רוצה לתת, תמיד ימצא את הסיבה למה לא לתת.
משנה מסכת אבות פרק ה
משנה יג
ארבע מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים
יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו
יתן ויתנו אחרים חסיד
לא יתן ולא יתנו אחרים רשע:
תמיד תמהתי איך המידה של לא יתן ולא יתנו אחרים, נכנס לקטגוריה של נותני הצדקה????
העיסוק באיך לא לתת צדקה, כנראה גם נחשבת למידה בצדקה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 13:17 |
|
| |
ירוחם: "אין צדדים ערכיים יותר גדולים מהערך, לדאוג לילדים רעבים, לאנשים חולים ולקנים נזקקים, כל צורה של עזרה להם היא היא הערך העליון, ואין כל ערכים העומדים במחיצתם"
מה שהוגדר כ"ערכים" מתבטא בסופו של דבר גם בכסף.
נניח שבשכונתי ישנה אלמנה צעירה שיש לה "רק" שלושה ילדים.
מי שהתרגל לקבל מדי חודש סיפורי זוועה על אלמנה עם 13 ילדים, ייתכן שהמקרה ה"קל" יותר לא ירגש אותו מספיק, והוא לא יתרום, בעוד שההלכה קובעת ש"עניי עירך קודמים".
מצד שני, אולי באמת עדיף לתרום לאלמנה עם 13 ילדים מעיר אחרת?
מה הדין - האם עדיף לתרום לעניי עירי הרעבים פחות, או לעניי עיר אחרת הרעבים יותר?
"הנותנים צדקה ותרומה, נותנים בכל מצב וצורה, אם הבקשה, פורנוגרפית או רגילה. הם נותנים.
לעומת זאת מי שלא נותן, ולא רוצה לתת, תמיד ימצא את הסיבה למה לא לתת". זה אולי היה נכון בעבר, כשהקהילות היו קטנות והמקרים היו מעטים. אבל היום, כל הארץ היא קהילה אחת, והמקרים הם כה רבים עד שאף אדם מן השורה לא יכול לתרום לכולם, וכל אדם קובע לעצמו את סולם העדיפויות.
סולם העדיפויות שלי הוא לתרום קודם לארגונים צנועים, או למקרים שאני מכיר אישית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 13:55 |
|
| |
אראל
לכן קבעו חכמנו עניי עירך קודמים.
בשבת עלה הרב לבמה ופתח בדרשה רועמת ונרגשת על מצבם של אלמנות ויתומים שאין להם מה לאכול לפני הפסח,
ישב הקהל כולו נרגש מדרשתו של הרב, הגביר של העיירה עשיר גדול וקמצן יותר גדול, ישב והניד את ראשו הנה והנ ונראה כאילו דן עם עצמו, בסוף דרשתו של הרב, ביקש רשות דיבור עלה על הבמה ואמר,
מורי ורבותי, אתם מכירים אותי שאיני בין נותני צדקה בכלל, אבל היום כששמעתי את דברי הרב, החל יצר הטוב שלי לשכנע אותי לתת, ויצר הרע כדרכו שיכנע שלא לתת, כך במשך כל הדרשה המרגשת.
מורי ורבותי, אני רוצה לבשר לכם, כי בקרב ניצח היצר הרע, אני לא נותן כלום
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 22:54 |
|
| |
האמת? גם אני לא מאוהב בשידורים האלה. אבל מבחינתי מדובר בעיקר באי-נחת אסתטית ולא בבעיה עקרונית. ובכלל, אני חושב שיש להתייחס אל התופעה בסלחנות הראויה. המודרנה הכניסה את הדת לפינה המעצבנת שבה היא איבדה את כח הכפייה שלה וצריכה לתפקד כ'מצרך' (עי' פיטר ברגר ושות'). אז היא משחקת לפי כללי המשחק. ההתרמה לקרנות הצדקה איננה שונה בהרבה מההתרמה של ה'שירותרום' ללב"י וכל כוותייהו, למעט אולי בענייני סגנון הקשורים לנמעני השידורים (לחרדים יש חולשה לקיטש ולמסחטת דמעות). וזה, שוב, עניין אסתיטי.
המטרה היא לכל הדעות מטרה ראויה, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 16:25 |
|
| |
"המודרנה הכניסה את הדת לפינה המעצבנת שבה היא איבדה את כח הכפייה שלה וצריכה לתפקד כ'מצרך' "
זה טיעון חשוב. עדיין יש לדון, אם צריך להיכנע למגמה הזאת ולשתף איתה פעולה, או לנסות בכל-זאת להיאבק בה כמו שנאבקים בתופעות שליליות אחרות בתרבות המערבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 08:09 |
|
| |
ארגוני חסד הנוהגים בצניעות
אולי כדאי לפרסם כאן ארגוני חסד צנועים, שאינם מבזבזים את כספי התורמים על חוברות שיווקיות מפוארות. כך נעזור להם לשווק את עצמם בחינם, ונעזור לתורמים לנצל טוב יותר את כספי התרומות.
* משולחן לשולחן - לקט ישראל ארגון שמטרתו להעביר עודפי מזון ויבול לרעבים, במקום שייזרקו לפח. שמעתי עליו דרך המלצה בדואל, ואני מקבל מהם מידע רק בדואל (לאחר שנרשמתי לרשימת התפוצה), ודרך האתר שלהם http://www.tabletotable.org.il/ .
* יד אליעזר - ארגון חסד ירושלמי שנותן מזון למאות משפחות נזקקות. שמעתי עליהם במקרה דרך כתבה באחד מעלוני השבת, שתיארה את פעילותם במלחמת לבנון השניה. פניתי לקרובים שלי בירושלים והתברר לי שקרוב שלי התנדב שם והוא מכיר מקרוב את הפעילות, לפי עדותו הם אכן עוזרים לנזקקים רבים. http://ivolunteer.org.il/Index.asp?ArticleID=109&CategoryID=122
* אלמגור - ארגון סיוע לנפגעי טרור, עוסק גם בפעילות פוליטית נגד שחרור מחבלים וגם בסיוע כספי וחברתי לנפגעים: http://www.al-magor.com/
_________________
אראל בן דב סגל
http://tora.us.fm/erelsgl
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 10:51 |
|
| |
חברים לרפואה - סיוע לחולים הצריכים טיפולים מעבר לסל הבריאות. הארגון מקים קרן עבור כל חולה, ומאפשר למשפחות ולחברים של החולה להפיץ את פרטי הקרן על-מנת לגייס כספים עבורו: http://www.haverim.org.il/
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 11:08 |
|
| |
היה ראוי לנתח את ההיבטים הפוליטיים (במשמעותם הרחבה) והמיקרו כלכליים, של השימוש בכח הפירסום לגבית צדקה.
אלא שהזילות שבכותרת האשכול מונעת זאת.
|
|
|
|
|
