בס"ד
מנהג חב"ד ביום שביעי של פסח לעשות בסיום היום סעודת משיח, כפי שיסד הבעש"ט שאמר שבזמן זה מאיר אור המשיח.וכדי להבין מה הקשר בין שביעי של פסח וגאולה ומשיח נביא את המאמר הבא מספר הכוונות של האר"י המדבר על סוד האילה שמעוברת וכשרוצה ללדת בא אליה נחש ומקיש אותה באותו מקום ויולדת.
דבר זה מובא בגמרא מסכת בבא בתרא דף טז: וז"ל "אילה זו רחמה צר בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה". וכן במסכת יומא כט'. וז"ל "אמר רב זירא למה נמשלה אסתר לאילה לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים".
הזוהר מבאר סוד זה בפרשת בשלח דף נב': וז"ל "אמר רבי שמעון, חד איילתא אית בארעא, וקודשא בריך הוא עביד סגיא בגינה, בשעתא דהיא צווחת קודשא בריך הוא שמע עאקו דילה וקביל קלה, וכד אצטריך עלמא לרחמי למיא, היא יהבת קלין, וקודשא בריך הוא שמע קלה, וכדין חייס על עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ב) כאיל תערוג על אפיקי מים. וכד בעיא לאולדא, היא סתימא מכל סטרין, כדין אתייא ושויאת רישה בין ברכהא וצווחת ורמת קלין, וקודשא בריך הוא חייס עלה, וזמין לקבלה חד נחש, ונשיך בערייתא דילה ופתח לה וקרע לה ההוא אתר, ואולידת מיד, אמר רבי שמעון בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את יהו"ה, והכי דייקא".
ועל זה מבאר האר"י בשער הכוונות דרוש פסח (דרוש יב) וז"ל"ובזה יתבאר לך לשון מאמר א' מס"ה בפ' בשלח בד' נ"ב ע"ב בענין קריעת י"ס בפ' מה תצעק אלי ואמר שם רשב"י ע"ה בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר בהאי מלה לא תשאל. וביום שמוז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו ומוז"ל ענה ואמר אחריו ברוך דיין האמת שאלתי את פיו וא"ל כי א"ל העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים רחמנא ליצלן ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו כי כבוד אלהים הסתר דבר ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדר"ז וע"ש.... וכו'.
ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש א' ונושך בערייתא ויולדת כו'. דע כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות וגם בחי' היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות ולהיות זווג ההוא זווג עליון ולא נעשה ע"י נאסר בזווג תחתון כנ"ל והנה הנוק' מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחי' קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך ואם הוא בימי קטנות מכ"ש נוק' שאינה נבנית אלא על ידו שהיא עדיין קטנה ולכן נק' עתה בשם האילת אשר רחמ' צר כי הנה אין ברחמה רק הה' גבו' דמנצפ"ך שהם בחי' עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר...וכו' ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים ולכן אינ' יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצו' באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד לפתח חטאת רובץ לפי שהיא עתה בזמן הקטנות והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א שהוא עתה בסוד הקטנות להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחי' היסוד שבו שהוא בבחי' קטנות ועי"ז נפתח רחמ' ויולדת ואז החיצו' יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחי' היסוד דקטנות הנקרא נח"ש כמ"ש בע"ה כי הוא דינין תקיפין לכן הזווג ההוא מכונה בשם נשיכה כמ"ש ונשיך בעריית' כו'.... וז"ס הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות:
ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה שהוא קריעת רחם האילה שהוא היסוד שבה סוף לכל דרגין שבה ע"י זווג נשיכת נחש העליון דקטנות....".
המאמר מבאר על דרך הסוד, אבל אפשר לראות את עיקר העניין, שקריעת ים סוף ביום שביעי של פסח נמשל ללידה של האילה, וכדי שתלד בא נחש ומכיש אותה כמ"ש לעייל. עניין הנחש בפשטות הוא נתינת החלק שלו כדי שלא יתאחז בנשמות שצריכות לצאת מלידה זו (כמו מים אחרונים חובה כידוע ליודעי ח"ן). והלידה היא למעשה הגאולה...
חז"ל לימדו אותנו אשר כל החגים יוצאים מחג הפסח בסוד את בש. את בש זה אחד מצירופי האותיות כאשר כל אות מתחלפת בחברתה מהסוף. כך האות א' מתחלפת באות ת' והאות ב' באות ש' והאות ג' באות ר' וכו'. או בקיצור את בש גר דק הצ ופ זע חס טנ ים. לכן יום א' של פסח מתחלף ב ת' שרומזת לתשאה באב, לכן אותו יום שנופל א' של פסח באותו יום יהיה תשאה באב (בידקו בלוח...). יום ב' של פסח מתחלף ב ש' שרומזת לשבועות שיצא באותו יום. יום ג' דפסח מתחלף ב ר' שרומזת לראש השנה ויוצא באותו יום. יום ד' מתחלף ב ק' שרומז לקריאת התורה כלומר שמיני עצרת (סוכות). יום ה' מתחלף ב צ' שרומז לצום כלומר יום כיפור ויוצא באותו יום. יום ו' דפסח מתחלף ב פ' שרומז לפורים (שעבר) ויוצא באותו יום. בדור האחרון נתחדש דבר נוסף והוא שיום ז' של פסח מתחלף ב ע' שרומזת ליום עצמאות ובאמת באותו יום שיוצא שביעי של פסח יצא יום העצמאות (השנה שביעי של פסח יצא יום רביעי וגם יום העצמאות ביום רביעי).
כלומר אנו רואים שיום זה רומז להקמת המדינה היהודית המחודשת, במשל של האילה. ואם נראה כמו באילה והנחש, גם בהקמת המדינה ישנם שתי דברים, אחד אתחלתא דגאולה, שיבת עם ישראל לארצו, והקמת המדינה כלומר לידה...
מצד שני אנו רואים את הנחש שמכיש שזה השלטון שנוצר פה בארץ, שלטון אנטי דתי ואנטי תורה וערב רב שמוצצים את דמם של עם ישראל...זה החלק של הס"א...
וראו איזה פלא נחש אם תשברו את האות נ' שלו ל י' ו מ' תקבלו משיח, וכן אילה זה אותיות אליה ועל זה נאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְדֹוָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא".
ומכאן רבותי ראיה רבתי מהגמרא, זוהר, והאר"י שהקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה !!! ובעזרת השם נביא פה חידוש מהאר"י באחד מספריו הנדירים שם רומז במפורש ליום ה' באייר הקמת המדינה...
תוקן על ידי nipnap ב- 16/04/2009 19:29:24
