|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:19 |
 |
| |
chouteng
נבהיר, אתה מגדיר מוסר כמה שאנשים חשים כמוסרי. אפרופו יום השואה, נאצי שחש שמוסרי להרוג אזרחים מסויימים הוא אדם מוסרי בעיניך? או שתאמר שמה שאתה חש כמוסרי הוא המוסר האמיתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 14:58 |
|
| |
צ'אוטנג
החיפוש אחר הצדק מאפיין את האדם שנפגע מחוסר הצדק, ללא קשר להשתייכותו הדתית.
תמיד הדרישה לצדק מגיעה מהצד שסבל מקיפוח/אפליה. תמיד זה שנזעק להגן על הצדק הוא הילד שלא קיבל ממתק - ולא הילד שקיבל פעמיים.
הדת אינה קשורה לכאן.
משום מה עוד לא נתקלתי בחרדי/ דתי שיוצא להפגין על חוסר הצדק בכך שהמדינה אינה משקיעה במוסדות לימוד במגזר הערבי.
מכל הדברים הנגזרים ממערכת מוסרית, דווקא צדק הוא לא הערך הקשור במהודק לדת או לאורח חיים דתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 09:36 |
|
| |
דון_קיחוט:
אני מניח שהצורך של הרוב המוחלט של אנשים במוסר, עדות שקיים מושג אמיתי של מוסר. אמנם, רוב אנשים לא יודעים איך ליישם את המוסר אליו הם מרגישים מחוייבים. את החוק המוסרי שאליו אני מתחייב הוא החוק המוסרי הקבוע בתורה.
אמבר25:
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של אנשים שחיפשו סיסטם מוסרי, גם ללא רקע אישי של עול שנעשה כלפיהם. זה שחרדי לא יוצא להפגין על חוסר הצדק בהתנהגות המדינה, רק אומר, שהחרדים אינם מושלמים. כמובן, שזה לא ממש חידוש גדול.
אני מסכים אתך שהחיפוש אחרי אורח חיים מוסרי, אין לו קשר הדוק עם הדת. לדעתי, החיפוש הכלל אנושי למערכת מוסר, מוכיח שיש למוסר משמעות אוביקטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 10:06 |
|
| |
צ'אוטנג
למה קיומו של רוב אנשים בכדור המחפשים משהו/ מאמינים במשהו מקנה לו ערך אובייקטיבי?
לפני 300 שנה רוב האנשים האמינו בשדים ורוחות, האם זה מהווה אינדיקציה לקיומם?
לפני 2000 שנה חשבו שהעולם שטוח, האם זה מהוה אינדיקציה שהוא אכן כזה?
החיפוש הכלל אנושי אחר מוסר זהה לחיפוש הכלל אנושי אחר שלטון, כבוד, כסף, ידידות, ועוד.
זה אחד מהצרכים החברתיים שמקנים לאדם שלוות נפש וביטחון כללי.
וכמו שבשבט פלוני 'כבוד' פירושו שיש לך הרבה כבשים או שהרגת אריה בידיים חשופות, ובמדינה פלמונית 'כבוד' פירושו להיות ראש הקבינט או נגיד הבנק, ובמקום אחר 'כבוד' זה שאישתך מכוסה מכף רגל ועד ראש ואינה יוצאת מהבית - כך גם המושג 'מוסר' משתנה באופן קיצוני בין מקום אחד למשנהו, עד שהוא מאבד לגמרי את משמעותו האובייקטיבית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 11:03 |
|
| |
משלי פרק כז פסוק כב:
אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל, בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת-- בַּעֱלִי:
לֹא-תָסוּר מֵעָלָיו, אִוַּלְתּוֹ.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:18 |
|
| |
סנשו
מיהו אותו אויל (שלדעתך גם לא יודע לקרוא בלי ניקוד)?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 12:51 |
|
| |
אמבר25:
את נכנסת לשאלה עקרונית. ללא שום קשר לדת או לאל, האם רגש משותף לאנשים רבים יש לו משמעות כל שהוא. האם יש משמעות למוסיקה, לאהבה, למשפחה וכדומה. אלו הם דברים שאנשים מוכנים להשקיע כח עצום ולעתים אף להקריב את חייהם בשביל שימור ערכים אלו. האם זה הופך אותם ערכים למשמעותיים יותר? איני חושב שצריך לדון על שאלה כזו. אלא יש לקבל כאקסיומה שמה שחשוב לאנשים רבים, אכן יש לו משמעות אוביקטיבית כל שהוא. אבל בד בבד חייבים לבדוק מה הוא בדיוק אותו ערך שכל כך חשוב לאנשים. האם יש לקבל את הערך כפשוטו או האם הוא מבטא דבר עמוק יותר.
האמונה בשדים לא מסתכמת באמונה ביצורים חשוכים מלאים עיניים הדרים בבניינים נטושים. אלא היא אמונה שיש עולם מסתורי שאליו אין לנו נגישות כל כך. בהתאם לתרבות, אמונה זו קיבלה ביטויים שונים.
האמונה שהעולם שטוח אינה אמונה ערכית, אלא אמונה מדעית ואין מקומה בדיון זה.
שלטון, כסף, כבוד וכו' הם אכן דברים עמוקים ביותר. ועיין ליקוטי מוהר"ן שמאריך הרבה בחשיבותו של הכסף. יש לדון מה בדיוק מבטא הדחף להשגת דברים אלו, אבל ללא ספק שזה מבטא משהו מרכזי בחיי האדם.
ולבסוף, תחושת המוסר לא משתנית כל כך מתרבות לתרבות. אין הבדל מהותי בין חוקי חמורבי או אשנונה, לבין חוקי אנגליה. (בחרתי באנגליה, כי אין לה חוקי יסוד.) אני חושב שבכל תרבות, תחושת המוסר זהה. את זאת שהזכרת את חוקי המוסר אצל החיות, גם שם ניסויים הראו שלהם חוקי מוסר דומים לשל אדם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 13:44 |
|
| |
צ'וטנג
מה ה'משמעות' שיש בעיניך למוסיקה? (מלבד העובדה שאנשים אוהבים להאזין לה, כמובן)
ובכלל, 'רגש שמשותף לאנשים רבים' הוא בעל משמעות? הרבה אנשים חושבים שיריקה עוזרת נגד עין הרע, שלתינוק ללא שיניים אסור להביט על עצמו בראי, שאסור לשבת בקצה השולחן, שאם תנשק צלב תירפא, שאנורקטית במידה 32 זה יפה, שחייזר מלוה אותך מיום הולדתך עד מותך, שיש מפלצת ספגטי מעופפת. אז מה? זה נותן משמעות לדברים הללו?
אלא אם כן אתה מאלו שכל דבר משמעותי עבורם, ואת זה אני בהחלט מבינה.
ולגבי מוסר -
הכללים הבסיסיים של המוסר עוסקים בחיי אדם, ובזכות האדם על גופו ועל רכושו.
אם בתרבויות מסויימות רצח של אדם בגלל מוצאו האתני נחשב לתקין מוסרית (רמז: גרמניה הנאצית, יהדות בימי התנ"ך) ונישואי/אונס קטינות אינם מהווים בעיה (רמז: הודו, סומליה, יהדות בימי התנ"ך) וגניבה מאדם שאינו מבני עמך אינה ברת ענישה (רמז: יהדות, גם בימינו). אז אין שום מוסר אובייקטיבי שאפשר לדבר עליו.
|
|
|
|
|
