|
|
| נשלח ב-21/4/2009 16:57 |
 |
| |
<"24 אלף תלמידים??? ">
כתובות דף ס"ב עמוד ב, ונדרים דף נ עמוד א.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2009 21:30 |
|
| |
נישט
האם סיפור כזה- שהתרחש בארץ ישראל- אינו ראוי להיות מוזכר ולו רק פעם אחת, בתלמוד הארץ ישראלי- הירשולמי- או במדרשים ארץ ישראלים- הספרי, הספרא ,מכילתא, מדרשי תנאים, וכ' זה לא מוזר שבספרות הקרובה והמידית, הדבר לא מוזכר, ורק בספרות רחוקה - בזמן ובמקום?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 01:43 |
|
| |
אפשר למלא אשכול שלם אחד עם שאלות על הסיפור כפי שהוא לפנינו, שני עם הסברים מצוצים מן האצבע, שאם הם לא היו מתים מאסכרה הם היו מתים מצחוק, ושלישי עם התפתחות האבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 10:45 |
|
| |
נישט
אתה אוהב את דרויאנוב הבנתי.
יהודי נכנס לבית המדרש ומספר בהתרגשות, כי זה עתה עבר ביער והתנפלו עליו 100 זאבים!!!
מאה? שאל אחד- ספרת? ---- טוב אולי לא מאה, אבל חמישים בטח היו- --
חמישים? ספרת? - לא אבל עשרים היו.
אתה בטוח?---- מה זה בטוח?- גם זאב אחד הוא מסוכן!
זאב אחד? ואתה ראית אותו במו עייניך?
אז מה היה הרשרוש שם בין העצים אם לא זאב?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2009 06:15 |
|
| |
ירוחם
הרי בחורבן הבית רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, ואף שחז"ל לא קיבלו את דרכם, מ"מ הם השאירו גזרות על איסור שמיעת כלי זמר וכד', אינני יודע באיזו מידה הדברים נשמרו בגלות למעשה, אבל ודאי שתקופה של כמה שבועות - בספירת העומר (כמו גם מנהגי תשעת הימים/שבוע שחל בו ומנהגי שאר ימי שלושת השבועות) - יעילים כדי לשמר מנהגי אבל, אצל הציבור המתקשה לשמור עליהם, יותר מאיסורים גורפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2009 12:13 |
|
| |
מיכה
תקרא לאיסור בשמו,
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2012 20:49 |
|
| |
לגבי הנידון בתחילת האשכול מדוע לא מברכים שהחיינו על מצוות ספירת העומר-
הרמב"ן במנחות מעלה צד שיש לכוון בברכת שהחיינו בליל שבועות גם על הספירה. אמנם באמת אין זמן לברך, משום שבתחילת הספירה עוד לא קיימנו מצוותה (לפי הבה"ג ורב האי גאון שהמצווה היא אחת אלא שמתחלקת לפרטים), ובסוף הספירה כפי שאומר הרמב"ן כבר התקיימה המצווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2012 09:01 |
|
| |
שאלה שהעליתי בזמנו.
אם חג השבועות תלוי בספירה, וספירה מדרבנן, מדוע שבועות מדאורייתא?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 01:02 |
|
| |
מי אמר שזה תלוי במעשה הספירה. יכול להיות שהוא אמנם תלוי במספר, אך אנו סופרים זכר למקדש ולא מדאורייתא.
ומעשה הספירה אין ענינו מדאורייתא. אמנם מציאות הספירה קבועה היא מדאורייתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 09:33 |
|
| |
פושטער
אחדד את שאלתי.
אם מי ששכח יום אחד אינו ממשיך לספור בברכה כי כבר אין לו תמימות, אזי גם השבועות שלו אינו אחר תמימות. ק"ו שכלל ישראל אינו סופר מדאורייתא.
אא"כ תידחק ותאמר שסוף כל סוף יש כאן ספירה, כמו ני שמשלים ביום ואכמ"ל.
אבל לו יצויר שמלכות הרשעה גזרה על הספירה ואף אחד לא סופר, האם יהיה אז חג שבועות?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 10/05/2012 09:34:30
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 10:04 |
|
| |
בעל
תעלה את השאלה באתר חב"די.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/05/2012 10:06:55
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 10:15 |
|
| |
הבנתי
ומה יענה מי שאינו חב"די.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 10:20 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 10:25 |
|
| |
בעב מנין שהחג תלוי בספירה? נאמר רק שבמצב נורמלי בו הכל נעשה כתיקנו אז בעצם יום הקרבת המנחה (יום ה 50) יקראו מקרא קודש. איני יודע אם זה תלוי מנחה כפי שמשתמע מהפסוק בפר פנחס) או תלוי יום 50. אבל שקביעת יום 50 וידיעתו אינם תלוים במעשה ספירה יומיומי דווקא זה אינו צריך לפנים. ממיחלא אין קשר לתמימות פעולת הספירה היומיומית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 11:59 |
|
| |
כל חמישים הימים והשבועות תמימות, בין אם אתה מברך ובין אם לא מברך, מה הקשר לברכה של הפרט לתמימות של הימים, הציווי בתורה הוא בלשון רבים אפילו אם כמה לא ספרו אחרים ספרו והספירה המשיכה ולא נפגמה סתם
|
|
|
|
|
