ועפ"ז מובן מדוע אין ברירה ומוכרחים לדבר פעם אחר פעם ולהרעיש ללא הרף אודות הקיצין, אודות ימות המשיח וכל הפרטים שבזה, כדי שידעו את העיקר, אשר אין הכוונה רק אודות המדובר בספרים כו', אלא בהלכה מפורשת הנוגעת לכאו"א אנשים נשים וטף כולם יחד (בלש' המגילה "ביום אחד") באופן ד"קהל גדול" לשון יחיד. ועוד עיקר – מפני החושך הכפול והמכופל, עד כדי כך שצריך לעורר ולהתווכח וכו' אודות הזכרת משיח צדקנו וענין הגאולה, ולא רק הזכרה בפה, אלא גם אודות המחשבה אודות משיח. ויהי רצון, שמהדיבורים בכל עניינים אלו נבוא לפועל – שכאו"א יתחיל להתעסק בהתלהבות... בענין קירוב הגאולה וביאת משיח צדקנו רגע אחד קודם...
(משיחת ש"פ תצוה התשמ"ז).
כיון שכן, הרי הכרח השעה מחייב, שכאו"א מישראל, מקטן ועד גדול, "יחשוב" אודות הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו,
ו"במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא" – שע"י המחשבה בעניני גאולה, ה"ז גופא פועל שירגיש ענין הגאולה,
ומביא שיעשה כל התלוי בו, הן בעצמו והן להשפיע על זולתו להמשיך את הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו...
מובן גם כן שאי אפשר לצאת ידי חובה עם מחשבה טובה לחוד, אלא צריך להיות גם הדיבור אודות ביאת המשיח –
דנוסף על הדיבור והבקשה על ביאת המשיח ג' פעמים בכל יום בעת התפילה... הנה גם בשעות שבין תפלה אחת לחברתה, צריכים לדבר על דבר ביאת משיח.
אמנם אי אפשר לתבוע מ"בן חמש למקרא" שידע ע"ד עניני גאולה הכתובים במשנה וגמ' – אבל די לו לדבר בעניני גאולה המפורשים במקרא,
שגם ממנו יש חומר מספיק למלאות כל כ"ד שעות היממה עם דיבורים בעניני גאולה (ע"ד "בית מלא ספרים").
תוקן על ידי דורש_טוב1 ב- 13/04/2009 18:30:05
