הנה ימים באים

הושע הנביא מתאר לנו על טבעם של הימים בהם תתגשם נבואת התשובה, ואלו דבריו:

"כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר אין זבח ואין מצבה..." (הושע ג,ד).

הושע הנביא מדבר על תקופה שבה לא תהיה מנהיגות, ומנהיגי תורה במיוחד. לא יהיה זבח, דהיינו בית מקדש, לא תהיה הדרכה רוחנית - לא יהיה כל סימן ואות לסמכות. עד לפני 150-180 שנה לא היה בנמצא יהודים ללא תורה וללא רשויותיה. ואז, החלה "הרפורמה", תנועת ההשכלה ועוד תנועות, את השער בפני נטישה המונית של התורה. ואמנם התורה נינטשה. לבסוף, באה השואה ומחתה את שרידי המבצרים של מאות שנות חיי תורה באירופה.

כיום אין אנו יודעים אפילו מה משמעותה של סמכות. יכול אדם להקים אירגון ולהכריז על עצמו כנציגו של העם היהודי. זוהי אינה מנהיגות. וגם כאשר לפעמים אנו מקבלים על עצמנו מרותה של סמכות כל שהיא, אנו נוטים לעשות זאת רק כל עוד היא הולמת אותנו, ואם לא אנו מוצאים לעצמנו 'סמכות' אחרת. במציאות, אנו רואים את עצמנו כסמכות ואנו רק מחפשים מישהו שיתן אישור לאמונותינו, זוהי אינה סמכות. זוהי אינה מנהיגות. זה החלל שעליו מדבר הושע הנביא.

והוא ממשיך ואומר:

"אחר ישובו בני ישראל (יחזרו בתשובה) ובקשו את ה' אלקיהם ואת (הצאצא לבית) דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים".

גם הושע, כאותם מקורות שהזכרנו קודם, מתיחס אל נבואת התשובה: "'ישובו בני ישראל...' הוא מתיחס לכך כדבר המתרחש ב'אחרית הימים'. כדי לקבל במדויק את מסגרת הזמן לנבואה זו, עלינו לברר: מה הכוונה במילים 'אחרית הימים'?

הרד"ק, רבי דוד קמחי, אשר חי לפני כ600- שנה, מפרש כך:

"זה יהיה באחרית הימים קרוב לעת הישועה שישובו בני ישראל בתשובה".

דהיינו, הזמן שלפני הגאולה. פירוש הדברים הוא שבזמן כלשהו, בעוד אנו נתונים עדיין בגלות, סמוך לזמן הגאולה, ישובו עם ישראל בתשובה, זמן זה נודע בשם "אחרית הימים". זהו באמת הזמן המקדים את ראשיתה של תקופה חדשה לגמרי. עצם הביטוי רומז לכך שהזמן אינו ממשיך סתם, ללא תכלית, יש 'אחרית'. בדיוק כפי שהיתה התחלה, כן תהיה גם אחרית, אחרית אשר תוביל להתחלה חדשה.

ואכן, התופעה המרנינה היא שמיום ליום מתווספים שומרי תורה בקרב העם, איש לא מסוגל היה לחזותה מראש, וגם היום עדיין איננו תופסים את מלוא משמעותה והיקפה, אך היא כבר נוסחה בבהירות רבה בפי הנביא עמוס (עמוס ח,יא):

"הנה ימים באים נאום ה', והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'"

אנשים שיש להם כל השפע של "תרבות" העולם, מואסים בבידור הזול ומתהלכים רעבים וצמאים לשמוע את דברי ה'.

המפליא מכל הוא, שהרעב והצמא הזה גובר והולך למרות מערכת הכפשה והסתה שלא היתה כמותה נגד היהדות ונגד יהודים שומרי תורה ומצוות. כלי-התקשורת כמעט אינם נותנים יום אחד של חסד, בלא איזו השמצה, עלילה או לעג כלפי היהדות. מבזים את התורה ולומדיה, מסלפים ומעוותים דברי רבנים, ובעיקר מציגים כל עניין יהודי דתי מזוית לעגנית, צינית ומתנשאת.

ואף על פי כן נוהרים המוני בית ישראל לשמוע את דברי ה'. כאילו כוח טמיר ונעלם דוחף אותם. הם אינם נרתעים מהתדמית השלילית שמנסים לשוות ליהדות הנאמנה, ובאים לשמוע דברי תורה והתעוררות. וכדברי הרמב"ם לעיל: "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם - ומיד הם נגאלים".

סיכום

כאשר אנו מתבוננים בהשגחה המופלאה המלוה את כל ההיסטוריה של עם ישראל, ארץ ישראל ואומות העולם ורואים את האופן שבורא עולם מסובב מערכות תבל כדי לקיים את כל ההבטחות לעמו ישראל, בתורה ובנביאים - מתאמת בלבנו עיקר האמונה הראשון:

"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

ומובא בגמרא:

"פעם אחת היו עולים (רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ורבי עקיבא) לירושלים... כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?

אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים מהלכים בו ולא נבכה?

אמר להם: על כך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח): "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן ברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.

באוריה כתוב (מיכה ג): "לכן בגלככם ציון שדה תחרש".

בזכריה כתוב (זכריה ח): "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שלא תתקיים נבואתו של אוריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!

אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו!" (מסכת מכות כד).

רבי עקיבא ראה בזמנו את קיום הנבואות על חורבן הבית וכבר בהן הוא ראה עדות על קיום נבואות הגאולה. מאז ועד ימינו התקיימו נבואות רבות נוספות והן מהוות יחדיו עדות חזקה ונאמנה, שיש בורא לעולם אשר עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ושבמהרה בימינו יתקיימו כל הנבואות על ביאת המשיח והגאולה השלימה