| נשלח ב-18/4/2009 23:36 |
 |
| |
עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו זה ה' קיוינו לו הנה אלוקינו זה קיוינו לו.
יש הרבה דרכים להגיע אל האור אבל האור הוא אחד ולא משתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 01:34 |
|
| |
יש הרבה דרכים לרצות להגיע אל האור, יתכן וכולם מגיעים יתכן ורק חלק, בעניין זה כנראה שאלה שאוחזים בדרך אחת סבורים שהדרך האחרת לא מובילה אל האור.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 06:37 |
|
| |
חלמיש
בודאי ידוע לך שחסידות חב"ד מפרשת את חטא נדב ואביהוא כרצוא בלי שוב, היינו שהתקרבו כ"כ להגילוי האלקי עד שיצאה נשמתם. וזהו חטא כיון שהמטרה היא השוב היינו להיות בעולם ולעשות מצות. כמדומני שרעיון זה די קרוב למה שכתב הנצי"ב. ואין זה סתירה לביאורו של הרבי שהרי שהחסרון גרמה המיתה, עפ"י פשוטו החסרון הוא הורה הלכה ובפנימיות הענינים הוא הרצוא בלי השוב, ההתלהבות היתירה שמוציאה אותם מעולמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 06:50 |
|
| |
סאניטש
בדרך כלל אחרי שהרבי מבאר את רש"י לפי פשוטו הוא מוסיף גם את ההסבר של פנימיות העינינים במקרה זה אין הסבר כזה. מפשוטם של הדברים כפי שהרבי מבאר את רש"י ניכר שהוא רוצה להוכיח שלא כפרושו קביעתו של הנצי"ב על כל המישתמע מכך כאמור.
בודאי ידוע לך שחסידות חב"ד מפרשת את חטא נדב ואביהוא כרצוא בלי שוב.
לצערי לא ידוע לי באם תוכל להפנות אותי למקורם אודה לך מאוד וגם יהיה לך חלק בלהגדיל תורה ולהאדירה.
בשורת טובות .
ויום נעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 11:41 |
|
| |
אפשר לדרוש ולדרוש---- מה שקובע זה מה שהתורה אומרת-!!!!
ויקרא פרק י
א) וַיּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתּתוֹ וַיּתּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיּשׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיּקְרִבוּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֵשׁ זָרָה אֲשׁר לֹא צִוּה אֹתָם
ומה שחז"ל אומרים
רש"י ויקרא פרק י
ב) ותצא אש - רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש, תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך, שהיה לו בן בית וכו', כדאיתא בויקרא רבה:
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 16:57 |
|
| |
ירוחםשם
אפשר לדרוש ולדרוש---- מה שקובע זה מה שהתורה אומרת-!!!!
האם אין בדברי ר"א ור"י דרשה פרשנית? הרי זה לא פשש"מ.
דוקא מתוך דיבריהם המסקנה היא שלא הקטרת הקטורת באש של היתלהבות היא הלא רצויה אלא ענין צדדי (לפי ערך) .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 20:08 |
|
| |
חלמיש
מה שכתבתי, כי התורה שבכתב מתיחסת בשלילה מוחלטת למעשיהם, הטעם על הלא- אשר לא ציוה אותם, הוא מרכא כפולה, טעם של לא מודגש ר"ל פעמיים לא!!!
את רש"י הוספתי- להוכיח שגם חז"ל, ראו בזה שלילה- אמנם שלילה בפן אחר, אבל שלילה בכל מקרה.שלילה מוחלטת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 23:17 |
|
| |
חלמיש
בתורתו של הרבי מובא ומתבאר באריכות ועשרות פעמים רעיון הנ"ל (אף שלא בשם הנצי"ב, אלא בשם האוה"ח הק' ר"פ אחרי) - ראה לדוגמא בלקו"ש חכ"ז ע' 116 ואילך (ובמקומות שנסמנו שם בהערה 31), ובלקו"ש חל"ב ע' 98 ואילך (ובמקומות שנסמנו שם בהערה 7), ושם - גם תיווך עם המבואר בפשטות בפרש"י ומדחז"ל ולקו"ש חי"ב הנ"ל שהבאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 23:19 |
|
| |
תוקן על ידי ישק_ני ב- 19/04/2009 23:18:44
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2009 23:59 |
|
| |
ירוחםשמ
עין במפרשים כולל הנצי"ב עצמו בענין ה"לא "
ישק_ני
בודאי שהוא כך אלא שכאן באותה פרשה על אותו פסוק רואים ביתר עוז את ההבדל הפרשני על משמעותיו.
בשורות טובות
לילה טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 10:42 |
|
| |
חלמיש
מסכים- שיש שמפרשים את זה אחרת. עובדה.
סימן לדבר= מחצית התורה באותיות הוא- דרוש- דרש- ר"ל זו מחצית התורה, בפשט התורה השלמה, הוא אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2022 16:19 |
|
| |
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אחרי מות קדושים' פרשת אחרי מות קדושיםמותם של נדב ואביהוא, בני אהרון, נבע משאיפתם הגדולה לצאת מן העולם הגשמי ולדבוק באלוקות. האסון שפקד אותם "בהקריבם אש זרה אשר לא ציווה אותם" מחדד את שליחותו של היהודי לפעול בתוך העולם דווקא, ולא לבקש השגות רוחניות שהן מעבר ליכולת הכלתו. ועם זה יש היבטים חיוביים במעשה של בני אהרון, עד שמשה רבנו עצמו אמר במיתתם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר, בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". מתי דיבר ה'? מפרש רשי: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי… יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". יתרה מזו, גם הביטויים המיוחסים במדרשי חז"ל לנדב ולאביהוא, המשקפים התנהגות שאינה חיובית מצִדם, מבטאים גם את מעלתם: "אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו [משה ואהרון], ואני ואתה ננהיג את הדור". מכאן שנדב ואביהוא עמדו במדרגה שהיה בה כדי לזכותם בהנהגת העם, במקום משה ואהרון. על מותם של בני אהרון, שבו נתקדש שם שמים, אומר רש"י: "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים, מתיירא ומתעלה ומתקלס… וכן הוא אומר: נורא אלקים ממקדשיך, אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך". כאשר הקב"ה מבקש להטיל את מוראו בעולם, הדבר נעשה על-ידי מסירות נפש. מפורסם סיפורו של רבי יוסף קארו, ה'בית יוסף', שהובטח לו מן השמים כי הוא עתיד למסור את נפשו על קדושת ה', אולם למעשה נענש ולא זכה לכך, אלא האריך ימים. ולכאורה, איזה ערך יש למיתתו של רבי יוסף על קידוש השם לעומת חיבור השולחן ערוך, שנעשה מורה ההוראה לכלל ישראל עד סוף כל הדורות?! מכאן שמסירות הנפש מרוממת את היהודי למקום נעלה אף יותר מחיבור השולחן ערוך! מזה מובן ערכם של בני אהרון שמתו על קדושת שמו יתברך, "בקרבתם לפני ה' וימותו". ועדיין צריך להבין איך אפשר לשבח את מסירות הנפש, בשעה שהיא סותרת את ערך החיים עלי אדמות וביצוע השליחות להאיר את העולם באור התורה והמצוות. ואם ערכה רם כל-כך, כפי שעולה מסיפורו של ה'בית יוסף', מדוע אין זה עומד לזכותם של שני בני אהרון? אדמו"ר הזקן כותב שייסורים מכפרים על חטאיו של האדם רק בתנאי שהם באים מלמעלה: "הקב"ה מביא עליו ייסורים, כמו שכתוב ופקדתי בשבט פשעם". גם מסירות נפש יש לה מקום רק כאשר היא נכפית על האדם מן השמים. ואולם בני אהרון בחרו מעצמם להיות במעמד של קִרבה לקב"ה שהביאה אותם לידי כלות הנפש, ובכך הפרו את הצו "ובחרת בחיים", ולכן הדבר נחשב גנאי בעבורם. (תורת מנחם)
 |
|
|
|
|
|
