אנו מביאים כאן תרגום ממכתב שכתב יהונתן פולארד לרב אבי וויס בתקופה שקדמה למלחמת המפרץ. ביום זה אנו מחוייבים לשאול את עצמנו האם אנו יודעים לגמול כראוי למי שפעל פשוט משום שרצה להיות בטוח שהשמדה המונית של יהודים לא תחזור על עצמה...
"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו יכול היה לעשות כך?
כן, אני יודע, שרבים מבין היהודים בארה"ב, זועמים על אשר עשיתי, בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן. בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה?
אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך מלחמת העולם השניה שתקו ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.
באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז, לבין החלטה שלי לשמור על שתיקה באשר לגז רעיל המאיים על ישראל?
ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה, לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.
האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמינו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?
אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת, מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שבעה על מאות אלפי ישראלים, שעלולים היו למות בגלל פחדנותי.
שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה, הפכה כה קרה עד כי אנשים שכחו ששישה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהשיב בשתיקה?...
האם ההלוויות בהר הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי – לא שכחתי את המחזות האיומים הללו.
שמרתי אותם חיים בתודעתי, על מנת שיהיו לי תזכורת תמידית, עד כמה תלויים חיינו על בלימה. לפיכך, רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודיעיני, ולדמות שאיננו קיים. חייב הייתי לפעול".
מקור: www.FreePollard.org
www.PollardNow.org האזינו לשיר 
