התלבטות:האם להודיע על פגמים בדירה ?

שו"ר את דברי מיימוני, וגם אנוכי הק' מצטרף לכל האמור שם, ובכלל דבריו דבריי.

ומה דעת החכמים לגבי דווח אודות נזקי שכן "קשה" -

לדוגמה שנשמעים מביתם הרבה צעקות, או לחילופין שבא וצועק מכל רעש קל שנעשה?

לגבי שכן שבביתו יש צעקות ורעשים - מחד, יש כאלו שהדבר לא מפריע להם ומאידך יש כאלו שחייהם יהיו בלתי נסבלים.

לגבי שכן הצועק על כל רעש - אולי השוכר החדש הוא אדם שקט, ושמא השכן סתם לא מספמט אותך וע"כ צועק עליך?

מאידך, הרי אין ביד השוכר לדעת דבר כזה, ויש להניח שעל דרך כלל אם תדוח על שכן כזה השוכר לא ירצה להכניס ראש בריא למטה חולה

תודה רבה על תשובותיכם המלומדות .
לא ברור לךי עדיין מהו מעמדי?
האם אני נחשבת שליחה של בעל הבית ,או שבאותו הרגע אני בכל זאת העלת בעלות מסוימת על הדירה לפחות בעת מתן העדות אודותיה,האם אני בגדר מוסרת מידע ,מה המקום שלי במעמד מסירת המידע על פי זה יהיה לי יותר קל לעשות הכל בשקט נפשי.ואל תשכחו שיש כאן את המתווך של הדירות שבא מטעם בעל הבית שלי .למעשה בעלי הבית שלי כלל לא מעורבים שכן יש להם המון דירות באזור והכל מנהל המתווך שלהם.
מה האחריות של המתווך לומר את האמת לפחות ברגע ההצעה הראשוני לשוכרים העתידיים שרק אחר כך באים אלינו לדירה ולמעשה אנחנו כבר כלי שני במסירת מידע למרות שידוע המתווכים מיפים את הדירה מראש.
ועוד חשבתי שאולי אני רק צריכה לפתוח את הדלת לתת לאנשים היכנס וללכת לעיסוקי האחרים בבית מבלי להתייחס בכלל לאנשים שמיסתובבים מעבר להצעה הנימוסית לשתיה קרה ביום חם.
כך אני מונעת קשר עם האנשים ואין לי מחויבות מסירת מידע.
למען האמת זה רעיון קצת הזוי אבל אולי יש לו תוקף.בכל מקרה אי אפשר לא מסור מבעיות הנימצאות בדירה .
קצת מבולבלת ...

התבהרות

מעבר לדעות המלומדות והמעניינות המובאות באשכול - לדעתי פשוט כדאי במקרה כזה להתייעץ עם רב שאת סומכת עליו מפני שיתכן שהרעיון של הגשת משקה קר/חם ופניה לעיסוקייך נשמע מפתה מאד( כמו כל התעלמות) אבל יכול להיות שמבחינת ההלכה אסור למנוע מידע .

שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן ס

מימוני

תודה, גלומות בדבריך הנחות שונות שלא נתבהרו לי כל צרכם.

1. ככלל - אתה דן מצד השבת אבידה - ור' מיכי כבר עירער האמנם, זו נק' הדיון כאן.

2. בפרט - כתבת

"ייראה לי, שמה שתארת הוא ספק השבת אבידה ולכן אין חובת גילוי, בעיקר מהטעם שמאי חזית לגלות לזה דבר המסופק, שמא עדיף לשתוק כיון שאין זה היזק ברי ואדרבה, יש להיזהר לא להזיק לבעל הבית".

למה "אדרבה יש להיזהר לא להזיק לבעל הבית", מדוע אין כאן ענין מסופק לשני הצדדים, אדווח על השכן ואומר שאני לא הסתדרתי איתו ויכול להיות שהחיסרון הוא בי" - לכאורה הספק הוא לשני צדדים שמא יקנה שמא לא יקנה, וא"כ גם כלפי בעל הבית הוא ספק.
לאידך גיסא לפי מה שאתה ציינת - את בעל הבית אני בטוח לא מזיק ואילו את השוכן יש סיכוי גבוה להיזק.

3. "שכן רע" - הוא דבר שפעמים רבות בעל הבית אינו יכול לדעת עליו כלל. נמצא שאני היחיד שיכול להציל את השוכר!

4. לכאורה נזק "שכן רע" דווקא מפני שהוא קשה לאומדן ואינו אוביקטיבי, עיקר היכולת להתוודע אליו הוא רק ע"י התרשמות אנושית של אדם אחר, וא"כ רק בידי השוכר להציל בדבר זה, והרי דבר שהוא רק בידי האם אין עלי חובה להציל ממנו, אם לענ"ד יש בדבר גרימת נזק לאחר.

5. ככלל מהצבת הדברים דומני שמדברייך משמע שלבעל הבית יש זכות טבעית (מלבד כמובן חובת דיווח על דברים שא"א לשוכר לראות)  שאותה ברור שעלי לשמור, ואילו כלפי השוכר כל האחריות לבירור עליו.
לכשלעצמי אני נוטה לחשוב כמוך בענין זה. אמנם דומני שרעיון זה מיוסד בעיקרו על דרכי הקנינים הטבעיים או מעין מנהג המדינה של סוחרים לפיו חובת הבירור העיקרית היא על הקונה. ולא מצד הלכות השבת אבדה וכדו'.

6. מעניין שלאורך הדיון נטען שיש כאן דיני השבת אבידה ולחילופין עירעורו של ר' מיכי שלדבריו היסוד הוא גניבת דעת. אולם  לא צויין למקורות ישירים לענינו מלבד מכוון הל' לה"ר שר' מיכי שלל, ותמהני וכי הדבר לא נידון בהלכות מכירה? (המקור של נישט בעיקרו עוסק בדבר שיש בו גרימת סיכון נפש)

בהחלט הל' מכירה, כמו כל גניבת דעת. אמנם גניבת דעת מופיעה גם בהל' דעות, אבל לא זה הנוגע לענייננו.

מלבד השאלה  - על מה צריך להודיע ועל מה לא - יש דבר נוסף - שהוא חשוב מאוד - והוא השאלה - איך אומרים. (וכמו שאמרו מליצה בפסוק - "כי באפם הרגו איש" - עקמו את האף בזמן שדברו עליו - ובכך הלבינו את פניו והרי זה כשפיכות דמים)

אם נניח אני רוצה לדוח למישהו על פורום מסויים, ואני יודע שיש שם בעיה של טרולים. מאידך, מסיבה כלשהיא חשוב לי שהוא ירצה/לא ירצה כמה שיותר להכנס לפורום.

אפשר לומר "אם תתקל בטרולים - אל תדאג, זה חולף, כל עומת שבא כן ילך".
אפשר לומר "תראה, בכל פורום נכנסים מדי פעם טרולים. זה לא מדאיג".
אפשר לומר "תראה היו כמה טרולים..." אבל באופן כללי זה בסדר.
אפשר לומר: "יש שם טרולים" אבל אפשר להסתדר.
אפשר לומר "הטרולים מציקים" אבל אל תתייחס.
אפשר לומר "אין לך מושג כמה טרולים באו לפורום"
אפשר לומר "הפורום מוצף בטרולים, וכדאי לחכות עוד שנה עד שזה ירגע".
אפשר לומר "אל תתקרב. הטרולים מבלבלים ומפריעים בכל הזדמנות".

יתכן שמדובר על ארבעה טרולים בחודש, במשך כמה חדשים, וכל המשפטים דלעיל עשויים להתאים, והכל תלוי בכוונה, שהיא המשפיעה באמת על צורת האמירה, ועל הלקיחה בחשבון של ההקשר כולו, ומה יסיק מזה השומע. וזה מהדברים המסורים ללב (אם כי דברי אלה כמובן אינם סותרים כלל לרעיון של רוח הקודש, ואדרבה, ואכ"מ), ללבו של האדם הישר, הרוצה לומר את האמת.

 בדברים כאלה, אם משנים* קצת בצורת הדיבור, אפשר להשאיר את האמת על כנה, מבלי לפגוע באינטרסים של המשכיר, לפחות לא באופן משמעותי. כלומר, אני ממש לא בקי בעניינים האלו, אבל אני יודע איך שאפשר "לשחק" בשפת הדיבור, באופן שמעבירים בדרך אגב דברים שהם יותר דעות מאשר עובדות, אבל מבלי לשנות את העובדות.

וכמובן שגם בזה, כאמור, יכול להיות בחינת שקר,כי אם יש טרול פעם בחצי שנה, אי אפשר לומר שהפורום מוצף בטרולים. אבל בכללות זה דבר המסור ללב. (ושוב, זה לא סותר לרעיון של רוה"ק ו- כתוב בביאור הגר"א למשלי - ש"ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם".).



*חז"ל אמרו שצורבא מרבנן משנה בדבורו רק בשלושה דברים. הם לא אמרו שהוא משקר אלא משנה. כי תמיד צריך לדאוג שזה יהיה כמה שיותר קרוב אל האמת, אבל כפי שהצגתי כאן, אפשר לשנות את הדברים בצורה משמעותית, מבלי לשקר, ולהשאיר לשומע פתח להחליט על פי הדעות שלו (הרי בין כה, כשאת מעבירה בתוך הדברים מסר מסויים של דעה מסויימת, גם לו יש דעה מראש לגבי עניינים כאלה. הוא יכול להחליט לבד אם הוא מקבל את דעתך במקרה הזה. אם כי צריך להיזהר שלא לומר לו דבר שיטעה אותו לחשוב שאת מדברת על מקרה שלכולי עלמא - כלומר גם לדעתו צריך להיות כדבריך - כלומר כפי המסר האגבי שבדבריך - בעוד שייתכן שדעתו בעניין שונה. ופה אני חוזר שוב ואומר, שזה דבר המסור ללב, וכו'.)

לדעתי
את צריכה להגיד להגיד למתווך שביקש ממך "ליחצן" את הדירה, שאם את עושה את זה אינך יכולה להרשות לעצמך להראות רק את החיובי, ואת תראי ללקוח את כל הצדדים, גם החיובי וגם השלילי, ואם זה לא מתאים לו, הרי שאינך יכולה להרשות לעצמך אחרת.
וכל כך למה?
משום שלהראות רק את החיובי, זה כמו שנאמר: "חצי אמת יותר גרוע משקר".
בעיני, להראות חצי אמת מתוך מגמתיות לרכוש את ליבו של לקוח, כמוהו כגניבת דעת, תרמית והונאה ויותר גרוע מזה.
ככה בכל אופן הייתי נוהג לו הייתי נתקל בסיטואציה דומה.

ובנוגע לשאלה הנוגעת "למעמדך", לדעתי מכיוון שאין לך נגיעה מחוייבת לעניין (אינך בעלת הדירה, אינך מתווכת ואינך מקבלת שכר על יחצנותך) הרי שכל מעורבותך נעשית מרצון טוב ובהתנדבות.
בקלות את יכולה לחמוק "מתפקיד" זה, אבל אם בכ"ז הינך ממלאת אותו, אסור לך לגרום גניבת דעת לשוכר הפוטנציאלי.
(ולא שלמי שנוגע בדבר מותר, אלא שבהשוואה, מי שנוגע בדבר מעמדו שונה והוא אולי בגדר מי "שיצרו מסיתו לדבר עבירה" בעוד שאצלך הגדרה כזו לא קיימת.
שבת שלום