חברה בע"מ - האם בכלל מותר?

"חברה בע"מ – בערבון מוגבל – היא חברה בה אחריות בעלי המניות מוגבלת. באופן מעשי, הכוונה היא כי הנושים אינם יכולים לרדת לנכסי הבעלים, מעבר להשקעתם הראשונית בחברה. לדוגמא, אם יבואו הנושים לאל-על וסך חובותיהם יעלה כל כל מה שיש בחברה, הם לא יוכלו להגיע לביתו של בעל מניה ולדרוש ממנו שישלם מכספו את חלקו בחוב... דומני כי סוגיית חברה בערבון מוגבל אינה קיימת במקורותינו, אלא רק בשו"תים מודרניים. משמעות הערבון המוגבל הוא כי לחברה יש קיום כגוף בפני עצמו. החברה היא ישות – Entity – עצמית מעבר להיותה זרוע הפעילות של בעליה." (מואדיב, השקעה בחברות שאינן שומרות שבת 
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1253483&forum_id=1364
).

המושג "חברה בע"מ" אכן אינו נזכר במקורותינו. במקורות נזכרת רק "שותפות", שבה כל השותפים נושאים באחריות אישית.

אם כך, האם בכלל יש אפשרות חוקית להקים חברה בע"מ על-פי היהדות? האם יש משמעות הלכתית לכך, ששותף (או כמה שותפים) אומר "אני מכריז בזה שהאחריות שלי מוגבלת ושלא יוכלו לתבוע ממני לשלם מכספי את חלקי בחוב של השותפות"? הרי לפי התורה אדם אחראי למעשיו - אדם לא יכול, על-ידי הכרזה כלשהי, להתנער מאחריות. הוא יכול להכריז מה שהוא רוצה, אבל לפי ההלכה זה לא תופס והוא עדיין יהיה אחראי למעשיו!

המושג הכי קרוב שמצאתי ל"ערבון מוגבל" הוא המושג של הלוואה שבה הלווה מקצה רכוש מסויים או קרקע מסויימת ואומר למלוה "לא יהיה לך פירעון אלא מזו" (נזכר כמה פעמים בבבא קמא ובבבא מציעא). אפשר להגיד, שחברה בע"מ היא שותפות שבה כל השותפים מצהירים "כל מי שמלוה לנו, לא יוכל לפרוע את חובו אלא מרכוש שנרשם על-שם החברה".

מה קורה אם החברה מוכרת את רכושה? לפי דין התלמוד, המלוה יכול "לטרוף" את הרכוש מידי הלקוחות, והלקוחות יכולים לתבוע את הלווה שמכר להם קרקע משועבדת, אלא אם כן הלווה מכר "בלי אחריות". אם כך, חברה בע"מ היא שותפות שבה כל השותפים מצהירים "כל מי שמלוה לנו, לא יוכל לפרוע את חובו אלא מרכוש שנרשם על-שם החברה, וכל מי שקונה מאיתנו, קונה בלי אחריות".

מה קורה אם החברה גורמת נזק בשוגג? לדוגמה, מה קורה אם מגלים שמפעל, שזיהם את האויר, גרם נזקים בריאותיים חמורים לתושבים, והם תובעים פיצויים, אבל המפעל פושט רגל? במקרה זה, על-פי ההלכה, אין משמעות להצהרות של "הגבלת אחריות", כל אדם אחראי לנזקים שהוא גרם ואינו יכול להתנער מאחריותו על-ידי הצהרה כלשהי. אם כך, כל אדם שהיה מעורב ביצירת הזיהום יהיה חייב לשלם פיצויים מרכושו האישי, ולא יוכל להסתתר מאחרי המסך של חברה בע"מ.

מה אומר החוק הישראלי במקרה זה? אם החוק קובע שהערבון מוגבל גם במקרה של נזק, אז החוק אינו מתאים להלכה.

(הנושא של חברה בע"מ נזכר גם באשכול המשאלות:
 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?whichpage=24&topic_id=2159756&forum_id=1364 )

חברה איננה ישות בעלת תודעה, ועל כן היא איננה יכולה לקחת אחריות ו/או לעמוד מאחורי התחייבויותיה.
מי שלוקח אחריות זה בני אדם.
מי שאמור לעמוד מאחורי התחייבויות אלו בני אדם (בין אם זה מנהלי החברה או בין אם אלו בעלי המניות)

לאן אני חותר?
אני חותר לכך שחברה בע"מ היא מנגנון לייצירת הסכמים בהם האחריות לא נופלת בצורה מלאה על שום אדם, ויש לי הרושם שזה מתכון לעוולות ופשעים אפורים.

_________________

יש להבדיל בין האחריות של בעלי החברה לחובותיה ולעסקות שנעשות על ידי החברה לבין נזקים שנגרמים.
לגבי הדבר הראשון הרי ברגע שהחוק הכיר בישות כזאת והדבר ידוע לכל מי שעושה איתה עסקים ולא גרע מכל תנאי וקניין שהעיקר הוא גמירות הדעת של הצדדים.
לגבי נזקים דומני שמי שמתרשל וגורם לנזק לא יכול להיפטר בשל היותה של החברה חברה בע"מ לא לפי החוק ולא לפי ההלכה.

סנשו ואפיק

יש חיי מסחר  תעשיה ובניה, ויש חיי רעיונות לא ישימים מבחינה מעשית

זו דווקא דוגמה די גרועה, בירור למי שייך הקרקע הוא אלמנטרי (משום מה בשטחים יש הרבה יותר בנייה ב"טעות" על קרקעות פרטיות מאשר בתוך הקו הירוק).
אגב גם לדבריך, נניח כי הקבלן לא אשם אבל גם הקונים, הספקים ויתר הנושים לא אשמים, האם הם צריכים למכור את המיטה שלהם? במה חטאו?

ירוחם,
כמו סנשו, אני חושב שהדוגמא שלך דווקא מלמדת הפוך.
אותו אדון מוכשר ונמרץ היה בודק היטב את כל ההפתעות שעלולות לצוץ (לו כל הארחיות היתה נופלת על כתפיו)
כמובן ששכחת את העובדה שמי ששילם את המחיר אלו האנשים שכל כספם הלך לטימיון, והכל בזכות שאותו הקבלן לא ירד לעומק העיניין, ולא חשב על מכלול הבעיות שעלולות לצוץ (הרי ביניין לא מוקם על אוויר.. את התוכניות אתה עושה איפה שהוא.. מן הסתם צריך לבדוק מה אומר הגוף בעל הכוח, בנוגע לשטח הזה...)
אחרי שאותו הגוף נותן אישור- האחריות צריכה לעבור לפיתחם.
מן הסתם קבלן לא אמור לקחת בחשבון את הקפריזות של מנהל מקרקעי ישראל ו/או שופטי בית הדין הגבוהה לעוולות.

סנשו,
אני לא יודע מה איתך, אבל אני הייתי מעדיף לעשות חוזים עם בני אדם שעומדים מאחורי ההתחייבויות שלהם.
"לעמוד מאחורי ההתחייבויות" - פירושו לקחת אחריות על המעשים.
את הנ"ל, רק ישויות בעלות תודעה יכולות לעשות.

מאחר שכל חוזה דורש מכל אחד מהצדדים לקחת אחריות על מעשיו, נובע שכל אחד מהצדדים חייב להיות בעל תודעה.
אבל חברה בע"מ זו ישות נטולת תודעה.
לכן אי אפשר לדרוש ממנה לקחת אחריות על מעשיה.

לדרוש מחברה בע"מ לעמוד מאחורי ההתחייבויות שלה זה כמו לדרוש מהמכונית שלך לא לקחת אותך לכבישים מסוכנים, ולא לעשות פניות חדות.
במילים אחרות- כשאתה בא לבית משפט- אתה חייב למצוא את הנהג.
וכשמכונית נוסעת בכביש- בהכרח מישהו מנהיג אותה.

ולדאבוננו, בעולמנו שלנו- תאונות קורות.
וכל תאונה- מישהו אינה. (אינה=גרם לה)
וזה משום שאדם הוא יצור בוחר.
גם אם זה רק היסח הדעת או דיכאון לאחר לידה.

מה אתה אומר? מה ההצדקה לקיומן של מכוניות שנוסעות ללא נהג, או לחילופין- מכוניות שנשלטת על ידי שלט רחוק (מתוך סוויטה של 5 דונם על שמירה צמודה), ושאי אפשר להביא את הנהג שלהן לבית משפט?

אני לא הנחתי שום דבר - סיפרתי  סיפור מהחיים, הבעיה על הבעלות תתברר בסוף כלא נכונה . אבל זה כבר יהיה מאוחר לכולם.

מי האשים כאן מישהו? נדמה לי שרק אתה. כל טענתי היתה, שקצב החיים לא מאפשר, חלמות.

פרופ' טלמון אמר פעם- מי שלא קומוניסט עד גיל 20 -אין לו לב, מי שממשיך להיות קומוניסט לאחר שהוא בן עשרים- אין לו שכל.

_________________

מודה ועוזב

אפיק, איש לא מכריח או מציע להכריח אותך לעשות עסקים או לקבל התחייבויות עם/מ-חברה בע"מ, אבל מי שמחליט לעשות זאת יודע למה נכנס, על כן אני לא רואה בעיה בכך.
ירוחם, קצב החיים מאפשר להחליט מי יפשוט את הרגל הקבלן או אלו שחתם איתם ולהם על חוזים והתחייבויות.

סנשו,
כשאני בא לחתום על החוזה, נציג המכונית (=החברה) יכול להגיד לי לפני החוזה מה שרק בא לו, ואח"כ לטעון "לא ידעתי, לא שמעתי, מה אתה רוצה ממני? אני בסך הכל פקידון שממלא הוראות".

כל זה נובע מכך שזה בכלל לא חוזה (בדיוק כפי שמכונית לא נחשבת צד שני).
אם כבר, אז זה הסכם על וויתור זכויות מצידך.
נציגי המכונית (=החברה) יכולים לדרוש ממך לספק להם סחורה תוך זמן כזה וכזה ואם זה לא אז תענש בצורה א', ב', ג',
 ואתה מצידך יכול לקבל התחייבויות מכאן ועד הודעה חדשה, רק שלפתע מתגלה שהפקיד טעה (טעות אנוש, קורה) ולצורך העיניין - אם להשתמש בדוגמא של ירוחם- השטח שעליו עומד הבית שניתן לך כערבון- בכלל לא שייך לחברה אלא לאיזה פאלח ערבי שחיי שם לפני 200 שנה.

אז אל תחתום על חוזים כאלו.