הערה קטנה לציבוני, בעניין ה"לוגי אינטואיטיבי".
כתבת לעיל – " הוכחה לוגית אינטואיטיבית היא רמת ההוכחה המשפיעה על חייך היומיומיים, כאשר אתה רוכש תרופה שנוסתה על 5000 בני אדם ומניח שהיא תשפר את מצבך ולא תהרוג אותך. אתה כנראה יודע יפה שזה לא מדעי ופעמים רבות אף לא ידוע כיצד עובדת התרופה.
או למשל, האמונה שאתה רוחש לטייס, לצוות הקרקע ולחברת התעופה בעת שאתה טס במטוס. אין זו תחושה מיסטית או הבנת האור הנפלא של חברת אל על, אלא מסקנה לוגית אינטואיטיבית.
שתי הדוגמאות שהבאת אינן דומות זו לזו כלל, וגם אינן דומות לנושא שעליו אנו מדברים.
ואסביר.
א. כתבת – " כאשר אתה רוכש תרופה שנוסתה על 5000 בני אדם ומניח שהיא תשפר את מצבך ולא תהרוג אותך. אתה כנראה יודע יפה שזה לא מדעי ופעמים רבות אף לא ידוע כיצד עובדת התרופה".
למרות מה שנראה לך כברור מאליו, הרי שסטטיסטיקה היא ענף מדעי לגמרי.
"מדע הוא שיטה לאיסוף ידע אודות העולם באמצעות צפייה, ניסוי והסקה שיטתיים, ודרכי מחקר שנועדו לפתח ידע זה. על כן מתמטיקה אינה מדע. הסטטיסטיקה לא מכילה כמעט ניסויים שהם אך ורק ניסויים בסטטיסטיקה, אולם היא מסיקה על יעילות שיטות המחקר שלה מהצלחת הניסויים להם היא מסייעת בתחומי המדע האחרים. על כן הסטטיסטיקה יכולה להיחשב למדע". (ויקיפדיה, ערך סטטיסטיקה).
נשאלת השאלה, מדוע אנו רואים פעמים כה רבות שהסטטיסטיקה טועה?
התשובה פשוטה: מדע הסטטיסטיקה איננו מתייחס למקרים פרטיים, אלא לסה"כ המקרים הכללי. [לדוגמא: אם תטיל מטבע 10 פעמים, בהחלט ייתכן שב7 מקרים יפול המטבע על עץ, ורק ב3 פעמים על פאלי, ולכן, גם לאחר 5 פעמים שהמטבע נפל על צד מסויים, אין לך שום אפשרות לדעת על איזה צד הוא ייפול בפעם הבאה. אך אם תטיל מטבע אין ספור פעמים, לעולם התוצאה תהיה 50-50, ולכן אתה יכול להסיק בודאות, שבסך הכללי המטבע יפול מספר פעמים שוה על שני צידיו].
אנשים רבים, מתייחסים לסטטיסטיקה כאל סוג של נבוי עתידות, ומאד מתרעמים על החזאי כאשר ביום פלוני ירד גשם למרות נבואתו. ולכן הם מגיעים למסקנה מוטעית, ש"החזאים אינם יודעים כלום". הבנה נכונה של הסטטיסטיקה תסלק מהם תחושה זו. כיון שאם נביט לאחור, על הסך הכללי של המקרים, לעולם נראה שהסטטיסטיקה אינה משקרת.
ולכן, תרופה שנוסתה כמו שצריך [ואינני מתכוין לתרופות אליל], הרי שיש לנו הוכחה מדעית, שמבחינה סטטיסטית תרופה זו מועילה. (וגם אם אין אנו מבינים כיצד התרופה עובדת, אנו יודעים בוודאות שהיא עובדת, וגם אם במקרה ספציפי התרופה לא תעזור אין מכך ראיה לחוסר יעילותה).
בנוגע להוכחת התורה, אזי כל ההוכחות ההיסטוריות והארכיאולוגיות על זמן כתיבת התורה, או על נכונות האירועים המוזכרים בה, אינן יכולות לגרום לנו להסיק באופן מדעי שאכן נגלה האלוקים למשה וביקש ממנו לצוות את בני ישראל את כל דברי התורה הזאת. [וגם אילו נצליח להוכיח בכלים שמוכיחים היסטוריה, שאכן אכלו ישראל המן 40 שנה, ונקרע להם הים, (דבר שאני מאד מסופק אם ייתכן.), עדיין אין להסיק מכאן על ההתגלות האלוקית וכנ"ל].
ולכן, המחשבה כאילו אם נוכיח את ההיסטוריה נגיע למסקנה "לוגית אינטואיטיבית" על נכונות המסר שבתורה, ברמה הדומה להוכחת היעילות של האנטיביוטיקה, אין לה על מה להתבסס.
ב. הדוגמא השניה שהבאת – " האמונה שאתה רוחש לטייס, לצוות הקרקע ולחברת התעופה בעת שאתה טס במטוס. אין זו תחושה מיסטית או הבנת האור הנפלא של חברת אל על, אלא מסקנה לוגית אינטואיטיבית"
כאן מדובר פשוט בטעות.
האמון שאתה רוחש לטייס, איננו נובע מ"מסקנה לוגית אינטואיטיבית", אלא מהיכולת התיאורטית שלך לברר את יכולתו אם תרצה. [וכעין העיקרון של "עדות שאתה יכול להזימה", עצם העובדה שאתה יכול להזים את העדות, היא סיבה להאמין לעד שאינו משקר].
לעולם לא אסכים לטוס בחברת תעופה שתמנע ממני את האפשרות לברר את מקצועיותם של טייסיה.
כיון שעדיין לא השתכנעתי שאני יכול לברר את אמינות המסר האלוקי שהועבר בתורה, אין לי שום סיבה להאמין לאלו הטוענים שקיבלו מסר כזה. [ודו"ק, שאין אני מבקש את ההוכחה עצמה, אלא רק את היכולת התיאורטית להוכיח דבר כזה].
