למה נחרב בית המקדש ואנו עדיין בגלות??

ציטוט:

     "ידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים [ברכות דף ל ע"א; שו"ע או"ח סי' צד ס"א]. ומפורש שנוי ומשולש בתנ"ך כמוזכר למעלה. וכאן ראינו לזכור ירושלים שנית לומר שלא יספיק זה הרושם והרמז שאנו עושים לזכר ולדוגמא ולסימנא בעלמא, אלא היכא דלא אפשר. אז תעלה לנו הכונה והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה, הנמנע מפני האונס והסכנה. כי האנוס פטור מכל דבר 'וההכרח לא יגונה'; אומנם לא ישובח. ולא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור ובשעת רווח.

     ולזה צריך כל אדם מישראל לעשות בליבו הסכמה קבועה ותקועה לעלות לדור בארץ ישראל (הערת היעב"ץ: על כל פנים כשתמצא ידו די ההוצאה וקצת מעמד סיפוק פרנסה אם בדרך מלאכה או איזה משא ומתן, או לקבל ההספקה הנצרכת וההכרחית, כדי ליישב הארץ הקדשוה השוממה מבלי בניה). ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל מלך; אף על פי שחרב לא זזה שכינה ממנו.

     והדר בחוץ לארץ עובד ללא אלהי אמת [עבודה זרה יז ע"ב] כמו שאמר דוד המלך ע"ה [שמואל א כו, יט] 'כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'. ואמרו חכמינו ז"ל [עבודה זרה ח ע"א] ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם.

     על כן שמעוני אחיי וריעי המתגוררים בארץ לא לנו, על אדמה טמאה, זכרו זאת והתאוששו. זכרו את ה', וירושלים תעלה על לבבכם [...] ואל תחשבו להשתקע בחוץ לארץ חס ושלום, לקיים [ויקרא כו, לח] 'וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם'.

     זאת היתה חטאת אבותינו הראשונים שגרמו בכיה לדורות, כי מאסו בארץ חמדה. והיא שעמדה לנו בגלותינו המר, שלא אחד בלבד עמד עלינו. אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלוונו, על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו, כמת מלב נשכחנו. אחר ששכחנו דירת ארץ ישראל לגמרי.

     אין אחד מאלף מתעורר להחזיק בה להתיישב שם לדור. כי אם אחד ממדינה ושנים בדור. אין איש שם על לב מבקש אהבתה, דורש שלומה וטובתה. ולא מצפה לראותה. כמדומה לנו בהיותנו בשלוה בחוץ לארץ, שכבר מצאנו ארץ ישראל וירושלים אחרת דוגמתה.

     על כן באו עלינו כל הרעות, בשבת ישראל בארץ שפניא [ספרד] וארצות אחרות בשלוה בכבוד גדול מימי החורבן זמן רב, קרוב לאלפים שנה מזמן חורבן בית ראשון. ושוב נתגרשו ממנה [א"ה, גירוש ספרד בשנת רנ"ב] עד שלא נשאר שם ושארית לישראל בארץ ההיא. צדיק הוא ה' כי יצא מדעתם לגמרי ענין גלותם, והתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויעשו נאצות, ויתערבו זרע הקודש בעמי הארצות. 'צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ' [ירמיה ל, יז] 'היינו עזובה היינו שכוחה' [ברכות לב ע"ב]...

     כל זאת באתנו, כי כארז נמשלנו [יומא ט ע"ב, עי"ש]. ארץ צבי שכחנו, לשוב אל ארץ מולדתנו לא זכרנו. עיר קברות אבותינו לא דרשנו. אל גיל כעמים שמחנו. 'בגוים אין תורה'. לקבוע דירה [בחו"ל] חשקנו. 'מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר וגו' וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי' [ירמיה ט, יא - יב].

     כי ישראל קרוים נחלת ה' [שמו"ב כ, יט] והארץ היא נחלתו. והתורה תלויה בשניהם, בעם ה' על נחלת ה'. והעוזב אחת עוזב [גם] השנית, על דרך האמת [הסוד]. ואמרו בבראשית רבה [המדרש על פרשת לך לך מו, ט] 'אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי, ואם לאו אינם מקבלים'.

     ואין להאריך ב[מה ש]ידוע כמה הפליגו חכמינו ז"ל בשבח ארץ ישראל והדרים בה. כי התלמוד והמדרשים והזוהר וספרי החכמה מלאים מפה לפה.  וכן המפרשים מלאו ידיהם לה' להזכירה  לשבח גדול, בייחוד הראב"ע [רבינו אברהם אבן עזרא; ר' בראשית כג, יט, וכן לג, יט] והרמב"ן על התורה [ויקרא יח, כה; וראה במפתחות לכתבי הרמב"ן כ-40 מקומות על ארה"ק] - יעוין עליהם. ובעל ספר הכוזר החסיד [רבינו יהודה הלוי] הפליא בדבר זה בכמה מקומות מספרו. כמעט שעל קוטב זה סובב קוטר ספרו, מבריח מן הקצה אל הקצה תחילתו וסופו, חתימה מעין פתיחה. וכן בשני [פי"ד] וברביעי ממאמריו. והכל הולך אחר החיתום [של הספר] שמוצא שפתיו שמר כאשר בפיו מילא לאמר, לטענת המלך המתוכח עמו, שרצה לעכב על ידו ולהחזירו מדעתו [לנסוע לארה"ק]. בתום לבבו, בחכמה והשכל ענה [לו],  לטורח עינוי הדרך וסכנה, לא חשש לא נסוג אחור ולא פנה. 'צדק לפניו יהלך וישם לדרף פעמיו' לחתום בה ימיו. ינוח על משכבו בשלום. צדיק יסוד עולם, זכה וזיכה רבים בויכוחיו ותוכחותיו האלוקיים. 'רוח ה' דיבר בו', 'בא איש האלוקים עד הלום'...

     א"כ מה יש לנו לעשות אנו העניים ואביונים השוכנים קרוב לקוטב הצפוני אשר לא זרח שם אור השכינה מעולם. ורחוקים מאד מאדמת הקודש ומלשון הקודש, על אחת כמה וכמה שיש לנו להתאמץ ולעלות במרכבה בקרון ובאסדה אל ארץ חמדה. ולא יעצרנו הגשם והשלג מלכת אל מקום העבודה. ואין טענה מחמת הסכנה, כי בשעת שלום אין סכנה כל כך. וסכנת המדבר והים בודאי אינה קרויה סכנה לענין זה, לפטור ממצווה גדולה כזו דמצלה ומגנא. (ועיין שו"ע [אבה"ע סי' ע"ה] שאפי' בשעת חירום מנוא אמון והלאה חייבים לעלות, אע"פ שאין הולכין משם כי אם בספינה או דרך המדבר).

     ומלכים ושרים עוברים ושבים באניות הלכו בציות [תהלים קה, מא]. ראה דרכך בגיא וביקעה, על כל הר וגיבעה. יחד עשיר ואביון לקנות נכסים רצים כסוסים. דרכם בים חומר מים רבים [חבקוק ג, טו] ובעזים נתיבה. הביטו ארחות תימ"ה קוו הליכות שבא [איוב ו, יט. א"ה, הדגיש את תיבת תימ"ה לרמוז על תמיהתו על אלה המתאמצים כ"כ במסחרם ונוסעים בדרכים מסוכנות, אך לגבי עליה לא"י מתחמקים בטענת סכנה]. ולמה לא תקנה לך תחבולות להמלט על נפשך בהיות לאל ידך לעשות, לבוא להתלונן בצל שדי ותחת כנפיו לחסות?".

_________________

מדינה פלסטינית תתפוצץ לנו בפנים !!