| נשלח ב-27/7/2009 12:06 |
|
| |
מקורבי הרב דואק: הרב יושב ´שבעה´ על בנו הסורר
"הרב קרע קריעה כדת, ויושב ´שבעה´ על בנו, כדיו בן שסר מן הדרך", מדווחים בסביבתו של הרב יצחק דואק, ממנהיגי הקהילה החלאבית בדיל שבניו-ג´רזי, שבנו ´תפר תיק´ ליהודים רבים. האבל הגדול של הקהילה
פנחס וולף ו' אב תשס"ט 10:13 27.07.09
מאז שהפרשייה המסעירה בתולדותיה עלתה על סדר יומה, העיר דיל נבוכה ונדהמת. הפשיטה הכללית של רשויות ה-F.B.I. על ארבעים וארבעה אנשים ברחבי ניו-יורק, ביניהם רבנים נשואי-פנים, נכבדי הקהילה ויהודים חרדיים שעתידם לא ברור עתה – התאפשרה בשל מלאכה שחורה משחור עליה שקד בחודשים האחרונים אחד מבניה של הקהילה, סלומון (שלמה) דואק, בן הרב יצחק ורייזל.
"מזה חודשים ארוכים מסתובב שלמה וצד אנשים ברשתו", מספר בן הקהילה ל'כיכר השבת'. "הוא נקט בטקטיקות מתוחכמות – מפיתויים כלכליים ועד לבקשות ותחנונים בשל מצבו הקשה כביכול. כך הוא צד אנשים רבים, ביניהם קרובי משפחה, רבנים, מחותן של אביו ואף רב שלפני מספר חודשים כובד בסנדקאות בברית לבנו של שלמה.
האיש פעל בשיטתיות אכזרית. הוא יזם פגישות עם אנשי עסקים, רבנים וגבאי צדקה, ופיתה אותם בלשון חלקלקה. הוא הגדיל לעשות, כאשר זימן אדם חרדי תושב ישראל, והודיע לו על עסקה משתלמת שיש לו להציע. הלה התפתה, הגיע לפגישה, והצטרף לרשימה אומללה של ארבעים וארבעה אנשים שנפלו קורבנות למאמציו של דואק להציל את עצמו מזעם השלטונות, בשל מעילה כלכלית ממושכת שביצע, בגובה של כ-400 מיליון דולרים.
מעלליו של איש העסקים שהסתבך והחליט לסבך עימו את כל מי שנקרה בדרכו על ידי תפירת תיקים פליליים – הכניסו את הקהילה החלאבית המקומית כולה למבוכה חסרת תקדים. הם חשים נבגדים, לנוכח העובדה שהמפליל ערל-הלב הוא לא אחר מאשר בן קהילתם.
אולם אם הקהילה כולה חשה נבוכה ומסוחררת – הרי שבסביבתו של הרב יצחק דואק, ממנהיגיה הרוחניים של הקהילה האמידה – גדולה המבוכה שבעתיים. הוא אינו יודע כיצד לכלוא את רגשותיו הסוערים. יש בליבו זעם חסר מעצורים כלפי בנו הסורר, ובעיקר – כלימה נוראה לנוכח מעלליו.
מקורביו של הרב דואק דיווחו, כי הרב יצחק דואק החליט לשבת 'שבעה' על בנו, כדין בן שסר מן הדרך. "הוא קרע עליו קריעה, התיישב לארץ, והכריז כי יישב שבעה ימים ויתאבל על שבנו הלך בדרכים עקלקלות והפך ל'מוסר'.
במהלך השבת האחרונה, בעת הסעודה השלישית בהיכל בית הכנסת המפואר של הקהילה החלאבית בדיל שבניו-ג'רזי, הליט הרב יצחק דואק את פניו בידיו, ואמר לבני קהילתו בקול בוכים: "אני בוש ונכלם ממעשי בני. לא מיללתי ולא פיללתי שכך יעשה בני. וכעת, אני מתבייש לעמוד בפניכם. אין מילים בפי. אני מבקש את סליחתכם".
בני הקהילה הרגיעו את רוחו הנסערת של הרב יצחק דואק והבהירו לו שאבות לא יומתו על בנים, וכי את תוצאות המעשה הנפשע יישא הבן לבדו. לאב הצדיק אין כל קשר ואחריות למעשים הללו.
כעת, יושב הרב דואק על-גבי שרפרף נמוך, דש מעילו קרוע, עיניו דומעות והוא מסרב לקבל תנחומים על בן שסרח, וסבר שבאמצעות הפללה המונית של יהודים יציל את עורו.
מקור: http://www.*********/article.php?id=2834
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 16:20 |
|
| |
דינו של מוסר: מוות
קשה למצוא עבירה חמורה ממסירה. ע"פ הלכה מותר להרוג את המוסר כדי למנוע ממנו את המעשה, והוא, כמובן, יישא בנזק (איצטלה)
|
כך כתב הרמב"ם:
"אסור למסור ישראל ביד גויים בין בגופו בין בממונו. ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפילו היה מיצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גויים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא".
ובהלכה אחרי כן כותב הרמב"ם: "מותר להרוג המוסר בכל מקום. ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו ואפילו ממון קל הרי התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרין לו אל תמסור, אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו, מצווה להרגו וכל הקודם להרגו זכה".
ישנה הסתייגות, רק לפני שמסר מותר להורגו, אבל אחרי שמסר עונשו מסור רק לשמים, כפי שמבאר הרמב"ם: "עשה המוסר אשר זמם ומסר, יראה לי שאסור להרגו אלא אם כן הוחזק למסור הרי זה יהרג שמא ימסור אחרים. ומעשים בכל זמן בערי המערב להרוג המוסרים שהוחזקו למסור ממון ישראל ולמסור את המוסרים ביד הגויים להרגם ולהכותם ולאסרם כפי רשעם. וכן כל המיצר לציבור ומצער אותן, מותר למסרו ביד גויים להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו, ואסור לאבד ממונו של מסור ואף על פי שמותר לאבד גופו שהרי ממונו ראוי ליורשיו".
בנוגע לכך, כותב הרמ"א: "ויש אומרים דאין להרוג המוסר אלא אם כן אי אפשר להינצל ממנו באחד מאיבריו, אבל אם אפשר להצילו באחד מאיבריו, כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו, אסור להורגו".
ומה לגבי תשלום? המוסר חייב לשלם את כל הנזק. וזה לשון השולחן ערוך: "המוסר ממון בידי אנס, בין אנס עובד כוכבים בין אנס ישראל, חייב לשלם מהיפה שבנכסיו כל מה שלקח האנס".
"במה דברים אמורים, כשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו עובד כוכבים או ישראל אנס להראות, והראה, הרי זה פטור מתשלומין. ואם אנסו להראות שלו והראה של חברו, חייב.... ולא מקרי [-נחשב] אונס, אלא הכאות וייסורין, אבל לא אונס ממון".
ועוד דבר "קטן": הנצי"ב כתב, על פי המדרש, שכל מה שאומות העולם מצליחים לעשות צרות לישראל, זה רק כאשר יש איזה מוסר או מלשין שעוזר להם. כלומר, יש לכם טענות על אנטישמיות? טוב שתדעו למי לפנות.
כל המקשר את הכתבה לאירועים האקטואלים עושה זאת על דעתו בלבד. אנו, במדור איצטלה, אמונים להגיש לכם, הגולשים את גישת ההלכה ותו לא. |
|
 |
|
|
|
|
|
|