|
|
| נשלח ב-11/8/2009 23:38 |
 |
| |
לשנרב
"מה שהפורום הזה מדגים לגבי החרדים הוא את האמרה המקובלת על עורכי דין, ולפיה תשעים ותשעה אחוז מהם מוציאים שם רע לכל היתר."
כך כתבת.
האימרה הזאת שייכת לסוג האימרות המעוררות חיוך אצל השומע אבל אין להן דבר וחצי דבר עם האמת.
הטענה מופרכת הן לגבי עורכי הדין והן לגבי החרדים.(והן לגבי נהגי המוניות,מורים,נהגי אגד ודן ואינסטלטורים)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 04:23 |
|
| |
לאמשלום,
נכון, התקשורת נוטה לייחס סטריאוטיפים למגזרים שונים, אולם החוק ונורמות עיתונאיות אמורות למנוע זאת. לצערי, הנורמות מופעלות רק כשמדובר ב"בייבי" של התקשורת.
החוק עצמו איננו מקיף מספיק, והתקשורת מוצאת דרך לעקוף אותו (הילד ששכחו בארץ ביקש בשדה התעופה 'סוכריה בהכשר הבד"צ').
<><><>
לנדב,
א) גם אם החברה החרדית "הרוויחה" את סטריאוטיפים בצדק, - הדבר מהוה פגם בנורמות ההתנהלות של התקשורת. (שקיים, אגב, לא רק ביחס לחרדים, כידוע...)
ב) ההתנהלות של החרדים, לדעתי, דומה לכל מיעוט, שבכחו להוות לשון מאזניים בבעיות שכלפיו/לדעתו הן שוליות, ולרוב האוכלוסיה הן קריטיות.
כמובן, אינני מצדיק את היחס לחברה החרדית, אלא את העובדה שהוויכוח איננו מתנהל ביושר ובכנות.
<><><>
לניקים נוספים,
קשה מאד להניח שהתורה גורמת לאדם להיות יותר מוסרי - אם הדבר איננו ניכר במבחן התוצאה, בפועל, בחברה שומרת המצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 09:39 |
|
| |
דעתי היא,
כי אין עלינו לשאול 'מפני מה היחס אל החרדים הוא כזה?'
יש עלינו להביט בתופעה זו כבנתון אמפירי ממדעי הטבע, ולשאול, עובדה זו כי היחס לחרדים הוא כזה וכזה, מה משמעותה? [הבחנה זו, היא לדעתי תרומתו המשמעותית של מדע הסוציולגיה, יש להביט בתופעות חברתיות כעובדות, או בלשונו של דורקהיים כ'דברים']
הרווח שבהיבט זה, שכשאנו מרימים קול זעקה כי ב'חדשות' הוזכר כי הדורס היה ג"כ אברך בשעות הפנאי, עלינו לשאול, מפני מה לידיעה זו יש ערך מבחינה 'חדשותית' [סקופית, חשיפתית .....] כשנשאל שאלה זו נקבל תשובות 'חברתיות', מן הסוג, שמכיוון שיש קירבה וריחוק בין שני עולמות אלו, מעוניינים הם לשמוע רבות אחד על התנהלות מגזר האחר, וכיו"ב. [אני בא להוציא מן השאלה הנשאלת בד"כ למה הביאו ב'חדשות' ידיעה גזענית שכזו?]
כמובן, שלפי גישה זו, זה מיותר עד טיפשי להאשים את ה'תקשורת' ביחס פסול לחרדים, התקשורת אינה כי אם ממלאה את רצונות וצרכי קהל היעד שלה, והם [קהל היעד] מעוניינים לשמוע על 'חרדים'.
דעתי היא, שסוגיית יחסי חרדים-חילונים, היא בראש ובראשונה, סוגיה חברתית לכל דבר, וככל סוגיה חברתית יש לדון בתחלה, בעובדות החברתיות לכשעצמם, ורק לאחמ"כ להתרחב ולדון על משמען בהרחב הכללי יותר. [למי שהיתה אי פעם היתקלות עם ה'סוציולוגיה' יהיה קל להסכים איתי!]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 10:16 |
|
| |
הציבור החרדי הוא ציבור חם ואוהב, אנשים בעלי תשובה, אהבה, כבוד, שמקיימים חיים נקיים ומלאי מסורת.
ייצוג לא הולם בתקשורת לא פוגע בהווי היומי של הקהילה.
אם בני האדם הדבקים באמונתם ימשיכו לחיות כהלכה, האנשים שסביבם ידעו את האמת. מי שלא מבין ומאמין למה שהוא רואה בצהובונים ובתשקורת - הרי ממילא אי אפשר להסביר לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 19:55 |
|
| |
החרד ועונשו
מזמן לא זכו המוחות היצירתיים בתקשורת הישראלית להברקה פיוטית כמו "האם המרעיבה", ומה עם "החונק מבצרה"? טלי פרקש קראה בעניין את סיקור שתי הפרשיות - וחטפה את הג'ננה
פורסם: 11.08.09, 13:21
אפצח בגילוי נאות: לא כאן הבמה לתשובה חד משמעית לשאלת מליון הזונדות. ולא, אני לא בטוחה באשמתה או חפותה של האם. הכבוד להכריע בעניין נפל בחלקו של בית המשפט כשהראיות והעדים משני הצדדים מונחים לפניו. מה שכן לצד הזמן שהיה לי בשפע לקרוא את סיפורי "האם המרעיבה-מרהיבה", פזלתי גם לעלילותיו של ה"בייבי פייס מבצרה". והאמת? חטפתי עצבים.
זה זמן מה שבחוגים החרדים מרבים לדבר על סיקור לא הוגן של התקשורת. הגדיל לעשות גדול מסבירני המגזר דודי זילברשלג שיצא בהכרזה שהנחמדות בתקשורת "פשטה את הרגל". "צריך להתנתק, די לדבר, שיתבשלו במיץ של עצמם", הוסיף בראיון לאתר "בחדרי חרדים".
מלבד העובדה המצערת כי עתה, בעת שתתקשר אלי תחקירנית חביבה ותבקש לראיין "מסבירן חרדי", דודי כבר לא כתובת. אין ספק כי הטענה שמשמיע חביב התקשורת ומלך הדו שיח וההידברות על כך שהיחס לחרדים הוא עוין מיסודו היא זעקה שצריכה להישמע. השוואה בסיסית "מלמעלה", בין היחס שקיבל אסף גולדרינג למעשיו לעומת הגברת הירושלמית, די בזה כדי לזעוק "זה לא פייר".
- "האם המרעיבה" - מזמן לא זכו המוחות היצירתיים בתקשורת הישראלית לכזו הברקה פיוטית. רק חבל שלאחריה יבש מעיין החדשנות. מה עם "האב הרוצח?" או "החונק מבצרה"?. מסיבה לא ברורה החוק הלא כתוב בתקשורת המונים הישראלית קובע שרק להורים חרדים המואשמים בפלילים צריך להמציא כינוי.
- "מיהו נורמטיבי?" - במהלך קריאת הכתבות העוסקות בשתי הפרשיות חזרה ונשנתה ההתייחסות לאסף גולדרינג כאל בחור "נורמטיבי". לוחם נגד "הכיבוש", סרן בצה"ל. יפה נפש המתגורר בחלום בורגני בשרון. אי לכך, אין ספק בכלל, כי רק השד שנכנס בו גרם לו לסחוט (לכאורה!) את החלום הישראלי ביחד עם ריאותיה של ביתו.
לעומתו החרדית הירושלמית על בגדיה המשונים והעגה האידישאית היא לחלוטין לא "נורמטיבית", לפחות לא על פי קנה המידה התקשורתי. פרט קטן ושולי: לפי מדד העדה החרדית - הסביבה בה חיה האם - היא נורמטיבית בריבוע. ככה נראות רוב הנשים במאה שערים. אם כי רובן, כך לפחות זכור לי מהפעם האחרונה שביקרתי שם בגינה הציבורית, רודפות אחרי הקינדרלעך עם פיתה וגמבה.
- אומרים שסיקור תקשורתי, מן הראוי שישמור על רמה מינימאלית של אובייקטיביות, כדי שהקורא לפחות יצטרך להתאמץ קצת כדי לגלות את הלך הרוח של כותב הידיעה. הצחקתם אותי. גלו לי למה התנפלו כתבי המשפט והפלילים בדיוני בית הדין על בני משפחתה של האם הירושלמית התומכים בה. ולמה אותם כתבים ממש לא שיסו עצמם (גם כן כלבי הדמוקרטיה) בבני משפחתו של גולדרינג על תמיכתם בבנם. הטיה תקשורתית קלאסית כבר אמרנו?
- ולפינאלה, "האשמות האמיתיות". את דעתו של ציבור המתחממים הישראלי שכלי התקשורת היו לו לבבואה אפשר היה לחוש היטב בטוקבקים שקיבלו השניים. אצל האם הירושלמית חזרו ורבו הניסוחים של "כל החרדים מתעללים בילדיהם", "חרדים לכלא" ועוד פניני לשון ממוחזרים לעייפה.
אצל גולדרינג, לצד תגובות מתבקשות של הזדעזעות (בכל זאת נשארו כמה שפויים כאן), נצפו תגובות של "האם אשמה", "די לסחטנות הנשית בגירושין" ו"הכל בגלל החזרה בתשובה". רק נניח לרגע, היפותטית, שהרוצח היה חרדי חשוך והאם הייתה חוזרת בשאלה היוצאת "לעולם החופשי". האם גם אז רציחת ביתה כעונש הייתה דבר המתקבל על הדעת?
המציאות המצערת היא שלא ברור לי אם העובדה שנוח להאשים נשים (תכסיס ידוע עוד מימי בראשית), הוא כאן הסיבה למסיבה. או אליבא דזילברשלג, התשובה "לצייד המכשפות הדוסיות" טמונה בכיפה או במטפחת על ראש הנאשם. ואולי בתוך תוכי אני לא ממש רוצה לדעת את התשובה. מה שבטוח שעם החזרה שלי מחופשת הלידה לתקתוק על המקלדת אני לא אפסיק לנסות להוכיח שרק הידברות תנצח.
|
|
|
|
|
|
