תלמידיו של בלעם

יושבים להם תלמידי בלעם שבכל דור ודור ומטכסים עצות על ישראל כיצד להכשילם בעריות כיוון שמסור בידיהם ש"אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא"... והמה מתאווים לעריות, עד שחטאו אפילו בע"ז כדי להתירה בפרהסיה.
יושב לו תלמיד בלעם וחושב כיצד אוכל להכשיל את היהודים העיוורים בזימה.
ועולה לו רעיון, להמציא שו"ת, דהיינו שאלה ותשובה, שאלה רטורית ותשובה לגבי עיוורים-ממש שמתוכה ילמדו יתר ה"עיוורים" במרכאות להיכשל.
ומדעתו לענ"ד כתב כן, שהרי עיוורים לא גולשים בד"כ באינטרנט על מנת לבקש היתרים הלכתיים.
הנה השאלה הרטורית לפניכם :

תוכן השאלה
מהן ההלכות לגבי מגע עם אדם עיוור? האם מותר להקל באיסור נגיעה על מנת להכיר את הבת זוג כי גם יש עיניין של "בפניי עיור לא תיתן מכשול"...? והרי הוא לא ידע איך היא נראת... תודה על העזרה...
 
תוכן התשובה
שלום וברכה באדם רגיל- על אף שאסור להתבונן בנשים כדי ליהנות מיופיין, קבעה ההלכה כי הוא חייב לראות את המשודכת לו, אפילו בעולם של שידוכים בין ההורים בלבד, כדי שתמצא חן בעיניו, וכדי שיוכל לקיים את "ואהבת לרעך כמוך".
אותם שיקולים בדיוק קיימים גם ביחס לעוור, וזו הדרך של העיוור להכיר את בת הזוג. כל טוב
התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו
בתאריך כ"ב תמוז ה´תשס"ט

http://www.kipa.co.il/ask/show/186501%20


מזה זמן רב ידוע בציבור הדתי-לאומי המנהג חסר-המקורות של 'לבחון סחורה' טרם בחירתה, ועוד הרבה קודם קנייתה\קידושה אם בכלל,
האוחזים במנהג זה יש להם על מי שיסמוכו, הוריהם הנכבדים, זקני העדה המגולחים למשעי, וקהילתם התומכת והמעלימה עין, ובעין השניה קורצת.
נחזור למיודענו, תלמידו של בלעם.
הנ"ל כנראה נסמך על דברי החכמים בגמרא בקידושין:

"אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך"
(קידושין מא, א)

להלכה לא ראו בזה המפרשים כל איסור, ולא נקטו לשון איסור,
אלא "אין ראוי לו שיקדש וכו'.. עד שיראנה..."
(רמב"ם אישות פ"ג הי"ט)
‫
ולמה אין איסור בזה ?  כי לכתחילה הותר לאדם לקדש ע"י שלוחו:

שהרי המשנה בקידושין אומרת:

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ
(משנה קידושין פרק ב משנה א)

וכך נפסק להלכה אצל כל הפוסקים, 
כשהתייחסות לטעם האיסור שנתנו חכמים היא שעדיף 'בו' יותר מ'שלוחו' היכן שאפשר,
אלא שבשלוחו מותר היכא שאי אפשר ממרחק מקומו או מגודל צדקותו.
ולא אמרו בזה אסור (עד שיראנה) אלא‬ היכא שאפשר לו לראותה 
(בית יוסף אבן העזר סימן לה)

ובזאת מתורץ אגב מה שמובא בגמרא במסכת שבת :

"ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה  גידמת  ולא הכיר בה עד יום מותה אמר רב בא וראה  כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו"  (שבת נג:)

וקשה לכאורה הלא כביכול עבר על איסור חז״ל שאסור לקדש‬ אשה, עד שיראנה (?)

ונם באברהם אבינו כתב בפרשת "לך לך", "הנה נא ידעתי כי אשה‬ ‫יפת מראה את"
ופירש רש״י : "עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם‬"

ומקובל עלינו שאברהם אע"ה קיים כל התורה כולה אפילו 'עירוב תבשילין' !

אז איך לא הכיר ביופיה של שרה אע"ה אשתו טרם נישואיהם ?

אלא שמוכרח להיות כשיטת המרן ד'בית יוסף' דאיסור זה הוא לאו דוקא‬ ‫באם שאי אפשר לו לראות אותה עקב הרחק מקומו או מגודל צדקתו.

עד כאן לאיסור שהוא עצה טובה עם טעם שנתנו חז"ל לבל יעבור המקדש בהמשך נישואיו על "לא תשנא את אחיך בלבבך", ומשום "ואהבת לרעך כמוך" ולענ"ד כל המצוות בין איש לאשתו הנגזרות מתוקף שתי מצוות אלו של עשה ולא תעשה.


ישנה מחלוקת הנשנית בגמרא בין רב יהודה לחכמים האם סומא (עיוור) פטור ממצוות או לא,
כשרב יהודה (אותו אחד שמחייב ראייה לפני קידושין) פוטר את העיוור מן המצוות הקשורות לראייה.
להלכה יש חילוקי דיעות, כשבמצוות ראייה שונות כגון 'עלייה לרגל' אין מחלוקת על הרמב"ם שהעיוור פטור מלעלות לירושלים שלוש פעמים בשנה בזמן שהמקדש קיים, ולחוג שם את שלושת הרגלים.
וזה לשון הרמב"ם:
"וכל האנשים חייבים בראייה חוץ מחרש... וסומא... וכן הסומא בעינו אחת, או חגר ברגלו אחת פטור... ונאמר: "בבוא כל ישראל לראות...כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו, להוציא סומא שאינו רואה, אפילו נסמית עינו אחת שהרי אין ראייתו שלימה, כמו כן, כל החייב בראיה חייב בחגיגה, וכל הפטור מן הראיה פטור מן החגיגה"
(רמב"ם, הל' חגיגה, ב, א)

נחזור לחז"ל: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך" (קידושין מא, א)


אצל עיוור, לא יכול מבחן ומראה עיניים מדוקדק ככל שיהיה "לראות" באשה 'דבר מגונה', טרם ואחרי הנישואין !
עיוור יכול לזהות ע"פ חוש המישוש מכרים וקרובים כמו שמצאנו ביצחק אע"ה שמישש את ידיו של יעקב אע"ה לזהות האם מדובר בעשו.
אך לא נועד חוש המישוש להכשיר עיוור לזהות דבר גנאי במראה האשה ואינו מסוגל לגרום לו לדחייה זה לא שייך אליו לשים לב לאחר החתונה במשהו שרק העיניים הביקורתיות מסוגלות לראות,
שאפילו אדם פיקח (לא עיוור) לא רואה דבר גנות באשה אלא אם משתמש יותר מדי בכוח ראייתו לתור אחר עיניו למלאת כלי תאוותו רעב, כפי שאומר קהלת "לא תשבע עין לראות", ולהבדיל מאחד שאינו תר אחר עיניו כמו שראינו בגמרא לעיל אודות הצדיק שנשא גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה ! גידמת !
הכיצד ?
האם לא שם לב ע"י חוש המישוש שהיתה גידמת בעת שהיו יחדיו כגון שקיימו יחסי אישות בחושך (כפי שנפסק להלכה)?

אלא שליתר האיברים אין "עיניים" ולא "ראייה ביקורתית", באים על סיפוקם בנקל ואינם רעבים תמידית כל עוד העין לא רואה.

והעיוור נמצא כל חייו בחושך ללא יצה"ר של ראייה, אז למה בדיוק "דואג" תלמידו של בלעם ?

אין שום ראייה שמישוש מסוגל לגרום לעיוור תובנה לגבי האם האשה דוחה בעיניו או לא, כי על מנת כן, צריך למשש את כל הנשים בעולם ולא רק בפניהן, כדי לפתח הערכה לגבי האשה הנוכחית.
ואלו הבלים, כי הרי לעולם לא יוכל לדעת איך הנשים האחרות, אם יפות יותר מאשתו, או שנראות אחרת, והיא כביכול 'חסרה' ויש בה 'דבר מגונה'. 
חז"ל דאגו שאדם יראה בחירת ליבו לפני הקידושין דווקא משום חוש הראייה, ויצה"ר הנלווה אליו.

לא חשו חז"ל לעיוורים או אפילו לצדיקים, שהרי כתבו "שמה יראה בה דבר מגונה"

והנה עכשיו בדור פרוץ לגמרי בעריות - שהדת היא המחסה היחיד מהן,
יושבים תלמידיו של בלעם ומטכסים עצות על ישראל כיצד להכשילם בדבר עבירה, והכל באיצטלא של חסד ורחמים על עיוורים,
ולא טפשים הם תלמידיו של בלעם, ידוע להם היטב, נראה, נשמע וגלוי מה קורה במחוזותיהם, בין בנים ובנות, וידוע להם שקל מאוד לקלקל את נפשם של התמימים ולהביא פקחים-עיוורים לידי מכשול, ע"י שיסברו שהנה קראתי\שמעתי שהרב שרלו מתיר למשש - רק צריך להיות עיוור.
"אז הנה אני עוצם עיניים כאילו הייתי עיוור"

מוסק בפוסקים שאפילו קרבה לעריות היא בחינת יהרג ובל יעבור כפי שסברו חכמים בין היתר מהגמרא להלן :

אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא 
(רש"י:נימוק מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי)

ובאו ושאלו לרופאים...

ואמרו (הרופאים) אין לו תקנה עד שתבעל... (האשה שראה אותה ה'חולה')

אמרו חכמים ימות ואל תבעל !

(לפחות) לו תעמוד לפניו ערומה ?  (אמרו חכמים) ימות ואל תעמוד לפניו ערומה ! 

תספר עמו מאחורי הגדר ? (אמרו חכמים) ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר !

פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' שמואל בר נחמני חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה.
בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה שפיר (מובן למה אסור לספר עימו )
אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי ??
כולי האי רב פפא אמר משום פגם משפחה (רש"י: שמשפחת האשה היו בושין בדבר)
רב אחא בריה דרב איקא אמר כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות
(רש"י: לעמוד בפני האנשים לתת בהם עיניהם וימסרום להם לביאה)

ולינסבה מינסב (רש"י: דאין כאן פרוצות בעריות דכולהו ליעבדן הכי ולינסבן ואין כאן עבירה אלא מצוה)

לא מייתבה דעתיה  (רש"י: ולא ירפא בכך)

כדר' יצחק דא"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה
 (רש"י: כשל הכח מדאגות רבות ואין רוח קמה באיש להיות תאב לאשתו לפיכך ניטל טעם ביאה)

וניתנה לעוברי עבירה (רש"י: שיצר הרע תוקפן ומרבה תאותן)  

שנאמר: מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם (משלי)

(בבלי סנהדרין דף עה.)

ראינו שאפילו כשמדובר בפיקוח נפש שדוחה את כל התורה כולה או אפילו רק בספק פ"נ,
אסרו חז"ל על קרבה לעריות בדרך של הרבה פחות ממישוש !

אז לשם טעם שנתנו חז"ל לפקחים לראות מקודשת טרם קידושה, יש להתיר לעיוורים שלא שייך בהם זה הטעם,
מה שייהרג ובל יעבור ???

אינני טוען שעיוור לא צריך לדעת עם מי הוא עומד לגשת מתחת לחופה, יש המון נושאים חשובים כמו מידות, והתאמה בין מידות, גשמיות ורוחניות, דברים שצריך עיניים להם כמו גם שכל בקודקוד.
ולשם כך יש להיעזר בשליח פיקח מקורב לעיוור.
שאפילו אדם פיקח שאינו עיוור יכול לקדש אשה עם שלוחו (מה שראינו במשנה לעיל).
אבל להכשיל עיוורים ולא עיוורים בקרבה לעריות ?
ולשם מה ?
האם עיוורים בכלל פנו אליו שיתיר להם ?

מסתבר שרק עיוורים נמצאים בקרבתו, שלא רואים כיצד הנוכל מוליך אותם שולל או שמה בחרו שיוליכם בחשיכה בה חשקו.
כל שבוע יוצא תלמידו הנ"ל של בלעם שאגב היה סומא באחד מעיניו - ודווקא זאת שרואה יראת האל, בפרובוקציות חדשות לבקרים.
מה שהבאתי כאן היא רק דוגמית לפרובוקציות שהוא יוצר.

שבוע טוב, חודש טוב ותודה רבה למחזקים ולמעודדים.