חמש שאלות לתקשורת העוינת

דנה ספקטור מביכה את עצמה ואת ידיעות אחרונות
2. דנה ספקטור "חזרה בתשובה". הכותבת שמרוב עיסוק אובססיבי הפכה את מה שקורה בינו לבינה לאייטם המייגע והמשמים בתבל (בינינו, הרי הטורים של סבר פלוצקר יותר סקסיים), באמת מיצתה כנראה הכול ומכרה לעורכיה גימיק חדש: אני אתחזק לשבוע. אבל אין גבול לשטחיות: לחזור בתשובה, אליבא דספקטור (וחברתה היועצת החרדית שנשמעת לא חכמה במיוחד), זה ללבוש בגדים נורא חמים ואז לנסוע איתם לטיול בנהר בצפון. וואו. כמה חם וקשה.

התוצאה היא כתבה אלק-שנונה ומלאת בורות מביכה. ספק אם הגברת ספקטור הייתה מעיזה לפרסם כתבה דומה על שבט הזולו, כי מנהיגיהם לבטח היו דורשים

ומקבלים התנצלות. אולי, דנהל'ה, תנסי לא לדבר לשון הרע ולא לרכל יממה? (לא שאנחנו הדתיים מצליחים, אבל זו ודאי השאיפה שלנו). אולי תנסי לראות את הטוב ולא את הרע בכל דבר ובכל אדם במשך שבוע? (שוב, לא שכותבי השורות עומדים בכך, אבל זה האידיאל של היהדות).

אולי תנסי ללמוד תורה? לא לדקלם דברים שאת לא מבינה מתוך איזה סידור, אלא לשבת וללמוד טיפה תורה (חסידות, מוסר, פרשת שבוע, אפילו על היחס למיניות ביהדות). בפעם הבאה נסי לבדוק מה מתוך החוכמה העתיקה הזו, של אלפי שנים מדבר אלייך? בקיצור, כשאת רוצה לבדוק את היהדות על אמת, צרי קשר.

לא כל קריאה נגד התבוללות היא גזענות
3. כמעט מחצית מהעם היהודי הולכת לאיבוד בגלל נישואי תערובת. קוראים לזה "השואה השקטה". יהודים מתחתנים עם גויים, והעם היהודי הולך וקטן. יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי ראה את הנתונים המחרידים, ויחד עם משרד פרסום מקצועי (דרורי-שלומי) יצא בקמפיין "אבודים", עם מודעות חיפוש על הצעירים שאובדים לעם ישראל. כעבור ימים ספורים נאלצו בסוכנות לשנות את הקמפיין.

מתוך קמפיין "אבודים" של הסוכנות היהודית
"זו גזענות", טענו ארגונים רפורמיים וחילוניים, "זה קמפיין קיצוני מדיי, הוא לא פוליטיקלי קורקט". לא יאומן. הרי למי הקמפיין הזה באמת הועיל? לדתיים? אצלם, ברוך השם, הנתונים שונים. הקמפיין הזה מיועד דווקא לצעירים אמריקאים, יהודים-חילונים שלומדים בקולג' ואמור להיות מוטרדים מסוגיית ההתבוללות.

אדרבא, אם יש לכם בעיה עם הדמוגרפיה של החרדים, תעזרו לשנות אותה בתוך העם היהודי, ולא בחוץ. אבל שרנסקי, אסיר ציון שנאבק על זכותו לעלות למדינה יהודית, כבר לא מעודכן: היום גם לסוכנות היהודית אסור להגיד שחבל שיהודי מתחתן עם גויה.

אל תבלבלו לנו את המוח עם עובדות
4. עוד לא חלף שבוע מאז נרצח דוד מנשרוב ז"ל, צעיר בן 24 בנתניה. כלי התקשורת מיהרו לדווח על רצח בתוך ישיבה חרדית. הכתבים רמזו והטוקבקים געשו - הנה גם אצל החרדים רוצחים ולכן אין לחצופים עם הכיפות זכות להטיף לנו מוסר.

למרבה הצער, המציאות היתה שונה במקצת, שני החשודים ברצח לא היו אברכי-משי, אלא בעלי עבר פלילי עשיר. שניהם ישבו בכלא, בין היתר בגין עבירות אלימות. גם ה"ישיבה" שלהם לא היתה מוסד תורני מן המניין, אלא מקום בו ניסו לקרב אנשים מסוגם אל המסורת.

כרגיל, הפרטים המהותיים הללו שמעניקים זווית חדשה לכל המקרה, פורסמו רק באתרי האינטרנט החרדים ולא אוזכרו בתקשורת החילונית. אם בעבר חרדים היו צריכים להוכיח שהם לא פרזיטים נצלנים ושחלקם אכן עומדים בצפירה, עכשיו הם צריכים גם להוכיח שהם לא רוצחים. כאילו הם למדו בגן ילדים דתי, אחר כך בבית ספר דתי ואחר כך בישיבה והופ - הלכו לרצוח.

בחדשות 2 שמעו על אתיקה עיתונאית?
5. עבר שבוע מאז נחשף באתר זה כי שני עיתונאי חדשות ערוץ 2 דנה וייס ואילן לוקאץ' סיקרו פרשה ציבורית-חדשותית וגם פעלו בעמותה שהייתה בעלת אינטרס מובהק באותה פרשה. עד כה לא פורסם כי הדבר טופל בדרך כלשהי. אולי זה קשור לכך שהם היו חברים בעמותה נגד התחרדות רמת אביב? לוקאץ' צולם באירוע, כשהוא לבוש בחולצה של העמותה נגד חרדים ברמת אביב. דנה וייס הנחתה את הכנס של העמותה. לו הם היו מסקרים פרשה משפטית או כלכלית ואז היה מתברר כי הם היו בעלי אינטרס בה, האם גם זה היה עובר בשקט?

מקור: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/942/077.html