פרשת וזאת הברכה

פרשת וְזֹאת הַבְּרָכָה

" וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר, שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה."(לג,ז)

 רמב"ן מפרש - ואמר "ידיו רב", שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו, ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, הוא שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם, והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה.

 הפרשה השבוע מדברת על הברכות שבירך משה רבנו את השבטים לפני מותו

 למעשה הפרשה מקבילה לפרשת ויחי בה יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו, שמעון ולוי לא זוכים לנחלה בא"י עקב מעשה דניה בשכם והחלק שלהם בהריגת בני העיר שכם במטרה לכפר על המעשה הקשה שנעשה לאחותם דינה, שבט לוי זוכה להיות השבט  שמשרת בקודש את בורא עולם הוא עובד במשכן ובעתיד בבית המקדש למרות שאין לו נחלה הוא התורה מצווה מספר פעמים לא לשכוח  אותו ושיש שמחה השמחה היא לא שלמה אם אתה לא משמח את הלוי שבשעריך, לעומת זאת שבט שמעון לא מוזכר ואין ציווי  מיוחד לעזור לו וגם  הוא אינו זוכה לנחלה אלא יושב בתוך השטח של שבט יהודה, בברכה שמברך משה רבנו את שבט יהודה הוא אומר: " שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" חז"ל אומרים שכל המתפלל על חברו נענעה תחילה , יהודה מבקש לזכות לנצח את האויבים שלו לא במטרה להתחזק ולהתעשר , אלא שיהיה מקום לשבט שמעון והם יוכלו לחיות ביותר נוחות ושיהיה לו למעשה נחלה ועל זאת התפלל יהודה ולכן משה רבנו מבקש מבורא עולם שהוא ישמע את תפילת יהודה וכך בעתיד זוכה שבט שמעון לשבת במרכז שבט יהודה באיזור באר שבע וצפון הנגב.

 שבט יהודה הוא השבט הבכיר בעם ישראל וממנו יצאה המלוכה , והתפילה של יהודה מתוך כל שפע והגדולה שלו היא מיוחדת ובה הוא מבקש ברכה למען השבט של אחיו שמעון,למעשה בברכות שמשה רבנו מברך את העם לא מוזכר שמו של שבט שמעון בכלל בפרשה וזאת הברכה, למראית עיין לא נראת פה בכלל ברכה לשמעון אבל בפסוק הנ"ל מובא הרמז לברכה ולתפילה והכל במטרה להזכיר לנו "ש "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין"  (ב"מ ג; תענית א). ואין ברכה גדולה יותר שאח שלך מתפלל עלייך , ולכן אנו צריכים ללמוד זאת לעצמנו ובכל תפילה לנסות לחשוב על דבר אחד , שחבר או אח או שכן שקרוב אלינו חסר לו ולהתפלל עליו, וזה מה שיגרום גם לתפילה שלנו להתקבל ב"ה.

סיפור לשמחת תורה

איש זקן אחד נשא בזרועותיו ספר תורה בהקפות של שמחת תורה. ניגש אליו אדם אחד ושאל אותו: "האם לא קשה לך לשאת את ספר התורה? הרי אתה זקן וחלוש, וספר התורה כה כבד!"  
"אדרבה", השיב הזקן, "בחרתי דווקא בספר התורה הגדול ביותר, משום שנאמר כי 'התורה נושאת את נושאיה';* וככל שספר התורה יהיה כבד יותר, כן ייקל עלי לשאת אותו".
כאשר גורשו היהודים לתוך גטו ורשה נאמר להם, שאם הם לא ירוצו – יכו בהם. היה שם איש אחד בן שבעים, כפוף וחולני, שהחזיק בידו של נכדו הקטן. בשעה שהם רצו נפל הילד ונחבל ברגלו. כשהוא קם מנפילתו הוא יכול היה רק לצלוע. הסבא, שחשש שמא הנאצים יכו את הילד באלות, הרים אותו על כתפו, והכריח את עצמו להמשיך לרוץ.
"מה אתה עושה?" שאל אותו מישהו, "הרי אתה בעצמך בקושי יכול לרוץ, אתה זקן וחלש. איך אתה יכול גם לשאת את הילד על כתפיך?"
"אתה טועה", השיב הזקן, "לא אני נושא את הילד: הילד הוא זה שנושא אותי. אלמלא הוא לא הייתי מסוגל לעשות אפילו צעד אחד".  
כאשר אנו מקיימים מצווה כלשהי, המצווה הזו מחזיקה בנו. כאשר אנו שואפים להגשים מטרה נעלית כלשהי, אותה מטרה מנשאת אותנו, ושום משימה אינה נראית לנו קשה או בלתי אפשרית.

לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל , חיים בן חווה ז"ל' ,יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם בן חווה, אלברט בן עליזה, , שירה וינון ואמיתי בני שושנה  ,שמחה בת מנותה, חיים בן שמחה, אליס ורונית בנות שמחה ,שושנה  בת עדינה, דרורי בן טלי,מיכל בת ברוריה והילדים, תמי בת עדינה ,זיווג הגון  לאהרון רן בן שושנה,מרדכי בן בתיה, ורד בת בתיה,שמעון חביב בן לבנה, שלומי יעקובי  בן עדינה,פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טוב לאסף בן ורדה

לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים: [email protected]