אבלות וחתונה...שאלה

יישר כוח למשתתפי האשכול ולוטו על ההקבלה הרעיונית בין שבעת ימי משתה ואבילות. הבוקר הייתי בניחום אצל משפחה ישיבתית, בה אחד האבלים תלמיד חכם מופלג והשתמשתי גם באשכול הזה (כמובן ללא אזכורו) ונוכחתי איך ש'בחוץ' עדיין כה רחוקים מהחשיבה לפי עקרונות המתגלגלת כאן. היה לי דו-שיח עם אותו תלמיד חכם שהתנהל בערך כדלהלן.

הת"ח קרא לי לקרב את הכסא שלי יותר קרוב אליו ומכך החל הדו-שיח.
קוני: ברמב"ם כתוב שעל המנחמים לשבת עם האבלים (על הקרקע) ולהיות יושבים ודווים עמם (בשקט). הרעיון של הניחום הרי הוא שהמנחמים מביעים לאבלים: 'אנחנו אתכם'.
הת"ח: מי אומר שזה הרעיון?
קוני: כך מורות ההלכות. ההלכה הזאת מהרמב"ם והשורה לאחר הקבורה שמקבלים אותם עמנו.
הת"ח: מניין לומר כך?
קוני: זה פשוט. ומניין לומר ש'פנים חדשות' לשבע ברכות אין הכוונה לאפר איסורי הנאה הנקרא 'פנים חדשות'? אדרבה, לדבריך מה עניין הניחום?
הת"ח: חסד גם עם החיים לומר להם שלא היה לו עוד מה לעשות בחיים וכו'
קוני: לא כתוב בכלל שצריך לדבר אלא לשתוק ורק אם האבל פותח יש לענות לו.
הת"ח: ומה תאמר כשבאים להשתתף בחתונה?
קוני: אדרבה אותו הדבר, גם זו תמיכה חברתית ש'אנחנו אתכם בשמחתכם'.
הת"ח: זה לשון של המודרנים.
קוני: נו, אנחנו מדברים עברית. ביידיש זה היה נשמע אחרת.

התחלתי את האשכול בשאלה על ההקבלה בין "שבע ברכת" לשבעת ימי האבלות.
הפעם אוסיף שקיימת הקבלה גם למנהג ה"שולם זוכר":

אחד הטעמים לסעודת ה'שולם זוכר' שהיא מעין בבואתה של סעודת ההבראה בעת החזרה מלוויה של אחד משבעת הקרובים. את הסממנים הדומים אנו יכולים לזהות בכך שאוכלים מאכלים דומים - עדשים, חומוסים, כעכים עגולים וביצים. מאכלים עגולים אשר מסמלים את המסר כי גלגל סובב בעולם, גלגל של עצב ושל שמחה, של מוות ושל לידה. אולם על מה אבלים בעת לידת התינוק? האבל הוא ברוח האגדה המספרת על כך שהתינוק ברחם אמו יודע את התורה כולה, ורק עם הלידה טופח מלאך על שפתו ומשכיח ממנו את התורה והוא נאלץ ללומדה מחדש במשך כל חייו. האבל הוא על שכחה זו של התורה, והציבור משתתף עמו באבלו ובכך גם מתחייב לסייע לו בלימודה המחודש. בהנחה שאגדה זו חלה גם על בנות, שגם הן חלק מעולם התורה ולימודה - הרי ש'סעודת הבראה' זו יכולה להיעשות גם לבת.

בברכת "וגילו ברעדה"
שבת שלום!