מחנוך עד מטטרון

עד כאן הספקתי.

בשבוע הבא אני מקוה לסכם על התפתחות תורת המלאכים. לאחריה, ניתן יהיה לראות איך משתלב חנוך בעולם המלאכים.

הרב מימוני
יום שישי היום ודבריך צריכים ע"ג.
אבל  מאד  צורם לי הפתיח- מחנוך- מטטרון. במחילה איזה עד? חנוך דמות תנכית שנלמד ממך ואיתך עליה??? אבל מטטרון????? 

הרי אפילו מי שמאמין בקיומו,- הוא מלאך. בידיש שואלים מה לתרנגול לבני אדם? מה למלאך ולבן אדם??

_________________

מודה ועוזב

הרב מימוני
בשבת לאחר שעיינתי במקורותיך, ראיתי כי לא הייתי צריך לכתוב מה שכתבתי, ועכשיו שכתבתי כאילו לא כתבתי.
יהי רצון מלפניך כמנהל, שתמחק מה שכתבתי- כאילו לא כתבתי- כפי שנאמר מחקני נא מאשכלך אשר פתחת.

ועל זה באתי על החתום- מודה ועוזב ירוחם!

_________________

מודה ועוזב

.

מיימוני



ועד שתמשיך - ואני מצפה לכך - רק שתי הערות:



1.
לפי תרגום רס"ג חנוך היה צדיק. את הביטוי "ויתהלך חנוך את האלוקים" תרגם רס"ג: וסלך חנוך פי טאעת אלה" = חנוך חי בכפיפות לה', לפי רצון ה'.

2.
בפסוק המתאר את מות חנוך, מוסיף רס"ג פתיחה של תיאור זמן. ויתהלך...ואיננו..." מתרגם רס"ג כך: וכאשר חי חנוך בכפיפות לה' - נפטר, וה' לקחו.

3.
אבן עזרא עצמו, אביר הרציונליסטים, קובע כי אליהו אכן לא מת - ובכך חולק על הטוענים כי מת. את הוכחתו הוא מבסס על האיגרת שמגיעה אחרי שנים רבות מידי אליהו. אחזור ואדגיש - זהו אותו אבן עזרא היוצא חוצץ כנגד המדרש כי יצחק היה בן 37 בעת העקדה, והמוכיח כי אליהו אינו פנחס, שכן לפנחס הובטחה כהונה לו ולזרעו.

מואדיב,

ראה רמב"ם הלכות עבודת זרה פ"א :
"צור העולמים,  לא היה שום אדם מכירו, ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון: חנוך ומתושלח, נח, שם ועבר. ועל דרך זו היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו"

_________________

מיימוני, ישר כח!
הנני להוסיף עוד שני מקורות, שדומני [לא קראתי בעיון מספיק] שלא הזכרת,
האחד, הוא ספר הישר, שם בפרשת בראשית, מסופרת באריכות על 'חנוך', אגדה מרתקת.
השני, יש לציין, כי 'חנוך' נמנה בין אלו שלא מתו, לפי ספירה המובאת באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 505 

מיימוני,

יש"כ! מרתק!


 מאמרי הרמב"ם - פרקי ההצלחה:

"..אמרו ויתהלך חנוך את האלהים ותרגם אונקלוס ארו אמית יתיה ה'. ולא ימלט ענינו אם המיתו האל יתברך הוא הגין בעדו וחוסו עליו כדי שישלם עליו שכר פעולותיו המתוקנות או בהפך זה. והנה הפכו הוא שקר שירע האל למי שנמשך לעבודתו הנה לא ישאר אלא שהוא ייטיב אליו וירגיעהו מזה העולם העכור המצער אל עולם הרוחניים הרמוז אליו כאומרם למען ייטב לך לעולם שכלו טוב והארכת ימים לעולם שכלו ארוך, ואמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. וזאת היא ההצלחה שאין לה דמיון ולא ערך ואומר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואם אמרת אתה המעיין שתפרש כי לקח אותו אלהים שלא המיתו אלא שהעתיקו ממקום למקום והוא עד עתה נשאר בכדור הארץ, הנה זה גם כן בטל להיות משך זמן חיותו יותר גדול באמרו ויהיו כל ימי חנוך חמש וששים שנה וגו', הנה מהכרח נשלמו ימיו ולקחו ה' אל הנעימות השלם כמו מה ישלם לאהבו כאשר ראהו מתיגע ישאהו אל מקומו המיוחד אליו וישאירהו בנועם מתמיד..."

_________________

מ. זוהר

מיימוני
תודה על הסקירה

לא התייחסת כאן לעניין הכרונולוגי של הגירסאות של סיפור חנוך. אם נביא אותן לפי הסדר הכרונולוגי אז אנו מוצאים כי בספרות החיצונית מן המאה הראשונה או השניה לפני הספירה חנוך הוא צדיק. אבל בספרות חז"ל, בתרגום אונקלוס התנאי ובמדרש רבא (מאה שישית) חנוך נמנה עם הרשעים ומת מיתה רגילה (אם כי בפסיקתא דרב כהנא, הקודם בכמאה שנה לבראשית רבה, נאמר: כל השביעין חביבין... חנוך שביעי בדורות). יש כאן מהפך בתפיסה של חנוך.
מה קרה בינתיים? בינתים הופיעה הנצרות. בנצרות יש מקום נכבד לחנוך. חנוך הוא טיפוס שהיה צדיק מת צעיר, עה למרום ועשה שם קריירה. כך לפי הספרים החיצוניים.זה בעצם תיאורו של ישו בספרות הנוצרית והנוצרים אימצו את ספר חנוך. לכן חכמי ישראל דחו את ספר חנוך כדי לא לתת לגיטימציה לסיפור על אדם שעלה למרום ונעשה בן האלהים.
הזכרת את הפולמוס בדברי רבי אבהו. זה העניין. רבי אבהו חי בקיסריה (בתקופתו של אוזוביוס אב הכנסיה שחי שם) רבי תנחומא חי באנטיוכיה והם צריכים להתעמת עם הנוצרים.
תרגום יונתן מאוחר הרבה יותר. יש בו רבדים שונים אבל ככלל הוא נכתב בהשפעה מוסלמית. הנצרות כבר לא מאיימת. אין פה נוצרים שרק מחכים לפליטת פה מצד פרשן יהודי, ואפשר לתאר את חנוך כצדיק.
(ואגב, בימי הביניים הגבולות בין הנוצרים ליהודים כבר ברורים ומוגדרים ואפילו באירופה הנוצרית יכולים היהודים לפרש את חנוך כצדיק בלי לחשוש מכך שישחקו לידי הנוצרים. והנה בכמה מכתבי היד של אונקלוס מימי הביניים הוסיף מישהו את המילה "לא" - לא המית אותו ה'. כעת זה כבר לא תפיסה מסוכנת).
הנצרות לוקחת גם את משה ואליהו כדוגמה לכאלו שהיו צדיקים ועלו למרום. אבל רבי תנחומא ורבי אבהו לא יכלו לתאר דמויות מפתח שכאלו באור שלילי. חנוך, לעומת זאת, מהווה חוליה חלשה ואפשר לזרוק אותו החוצה.
אם כבר התחלת להשוות, מעניינת ההשוואה לתיאור יונה הנביא בפי חכמי ארץ ישראל:
אנשי נינוה נראים כרשעים שחזרו בתשובה שלמה. גם אנשי האוניה הם גויים "טובים". במשנה ובתלמוד הבבלי נראה שהם אכן שבו בתשובה, אבל בארץ ישראל אומר רבי יוחנן שהתשובה היתה תשובת רמיה, שהרעיבו את הילדים והעגלים ועלתה צעקתם ואמרו לאלוהים אם לא תרחם עלינו אנו לא נרחם עליהם. גם ריש לקיש אומר שהם לא שבו ממש. הם שבו "מן הגזל אשר בכפיהם" ממה שבידם שבו וממה שהסתירו לא שבו.
אם כך שני אמוראי ארץ ישראל (ולמעשה יש נוספים) הופכים את התפיסה של תשובת אנשי נינוה וטוענים שלא שבו בתשובה.
הוסף על זה את דברי רבי יוחנן בירושלמי כי אביו של יונה מזבולון היה. את הפסוק "וירכתו עד צידון" הוא דורש על יונה: ירך שיצא ממנה מצידון היתה. זה לא דרש לשבחו של יונה (זה בניגוד לדברי ר' לוי האומר שיונה מאשר היה).
יש פה עניין שיונה אצל הנוצרים דומה לישו ולפאולוס. הוא צמח בין היהודים, ניסה לפעול בקרב היהודים ונכשל ולבסוף הצליח בפעולתו על אנשי נינוה. גם פאולוס, שמוצאו מתרשיש שאליה ביקש יונה לברוח, ניסה לתקן את היהודים ולבסוף הצליח (לנצר) את אנשי דמשק. אם כך אנשי נינוה הם הנוצרים החדשים ואמוראי ארץ שראל רוצים להראות שהם לא שבו בתשובה שלמה. הם לא רוצים לתת לגיטימציה לגירסה הנוצרית של סיפור נינוה.

תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 20/10/2009 2:00:49

מימוני
קצת לעזור לך בנושא, עי' בספר מלאכי עליון של ר"ר מרגליות, בערך מטטרון, שם יש הרבה מובאות על היחס למטטרון ומה הוא המושג. אני מאמין שתופתע.

פרוש 'ספורנו על התורה', בראשית  יז א :

התהלך, בכל אשר תפנה שם. לפני. כמסתכל בי לדעת דרכי כפי האפשר אצלך, כעניין "שוויתי ה' לנגדי תמיד" והיה תמים. וקנה השלמות האפשר למין האנושי : השכל וידוע אותי בידיעת דרכי, ובהדמות אלי כפי האפשר אצלך. כי אמנם פעולת כל נמצא תורה על צורתו, כאומרו "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות לג, יג) וזה הוא השלמות האחרון למין האנושי, והמכוון מאת האל יתברך בבריאה, באומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"

הרב יהודה קופרמן על ספורנו:

רבינו מפרש כאילו "התהלך" הוא סיפור ולא ציווי, ואילו "לפני" הוא הציווי. כלומר, כל אימת ולאן שאתה הולך- דאג לכך שתסתכל על דרכי ה' לקיימם שהם להיטב לזולת ולהוכיח לבני דורו כמוזכר ברבינו לעיל בנח (ו, ט) ובחנוך (ה, כב) - ורבינו סופר ומונה את השלבים בדרך להשגת השלמות. פירוש רבינו ש"תמים" שלם הוא כאונקלוס ורש"י - וכמבואר להלן שידיעתו היא רק על ידי ידיעת דרכו, ועם השגת ידיעת דרכו בא שלב 'תרגום' ידיעה זו לצד המעשי בפועלו של האדם. אם כן, לא בהשגות פילוסופיות ישיג האדם את השלימות, כי אם בהתדמות אליו יתברך במעשיו
 [זהו בחינת 'וצדיק' על פי 'אמונתו יחיה' את חייו (ואין הפירוש שיחיה בזה שהוא מאמין, או תוך כדי כך שהוא מאמין) דהיינו שידיעת הבורא יתברך יביא לידי מעשי חסד, כי 'מה הוא  - אף אתה' ]