| נשלח ב-18/11/2009 17:17 |
 |
| |
שאלי בתי ונען....
יש לי שאלה!!!
אדם שהתאבד (לא עלינו ועל אף אחד מקרובינו...) מעל גיל עשרים.
האם יש תקנה לנשמתו?
מה יכולים לעשות קרובים/חברים כדי לעזור לו?
ואם הוא נקבר בקברי ישראל, מה הדין?
תודה מראש!!!
ועוד שאלונת, לא ככ' קשורה, האם רק אצלי, או גם אצלכם יש בעיה בימים אלו לראות את הסמלים האישיים של משתתפי הפורות, וכן קושי בהעלאת תמונות... ?
תודה...!
_________________
 רות-עבור...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2009 20:25 |
|
| |
| ruth77 כתב: |  |
יש לי שאלה!!!
אדם שהתאבד (לא עלינו ועל אף אחד מקרובינו...) מעל גיל עשרים.
האם יש תקנה לנשמתו?
מה יכולים לעשות קרובים/חברים כדי לעזור לו?
ואם הוא נקבר בקברי ישראל, מה הדין?
תודה מראש!!!
ועוד שאלונת, לא ככ' קשורה, האם רק אצלי, או גם אצלכם יש בעיה בימים אלו לראות את הסמלים האישיים של משתתפי הפורות, וכן קושי בהעלאת תמונות... ?
תודה...!
_________________
 רות-עבור...
|
|
קבלתי מהרב דהן שניתן לפדות מתאבד בצום ותענית וצדקה שיושבים עליו 10 אנשים עם לימוד לילה שלם.
אם תרצי אשאל אותו בפרוט...
אז יש תקנה אך קשה.
לגבי שאר השאלות של התאבדות, יש להבין שרוב ההתאבדיות של היום הם ללא התראה של המתאבד ולכן מקלים בעניין,
מאחר שיש תנאים בהלכה לקרטריון "מתאבד" , ולכן סביר שזה הכריע לקוברו עם שאר ישראל.
הנושא אכן חשוב ביותר, כיוון שמדובר בעניין של חיים ומוות, ולצערנו
מתרחשות התאבדויות רבות, ומצווה גדולה לעשות כל אשר לאל ידנו למנוע מקרים
אלה. לאור זאת אפרט מעט.
היהדות רואה בחיים מתנת א-לוהים שאסור
לקחתה, רק אלוקים עצמו יכול להמית אדם. החיים הם ערך נעלה ביותר, ואותם יש
לשמור. בתנ"ך מוזכרים מספר מקרי התאבדות: אבימלך, שמשון, שאול ואחיתופל.
לגבי שמשון ושאול חכמים דנו מה היתה סיבת ההיתר שלהם, ואילו השנים האחרים
אכן לא היו צדיקים ומעשיהם, כולל מעשה זה, לא היו רצויים. גם בספרות חז"ל
מסופר על מקרים של התאבדות שנתפסו כלגיטימיים, אך זאת בנסיבות מיוחדות
מאוד, בדרך כלל על קידוש השם.
סיפור ההתאבדות הידוע ביותר בתולדות
ישראל שהיו מי ששיבחו אותו היה, היינו סיפור התאבדותם של מגניי מצדה.,
עליו כתב יוסף בן מתיתיהו: "...אשר קיבלו עליהם לבחור בחיי כבוד או
מוות.... ויראים אתם את המוות הזה, הבא לפדותכם מצרות נוראות....... כי
אסון האדם הוא החיים ולא המוות, כי המוות קורא דרור לנשמות ושולח אותן
לשוב אל נווה הטוהרה...... עלינו לתת מופת ולקבל את המוות באהבה".
באופן כללי חז"ל הסתייגו בכל תוקף ממעשה התאבדות, ומצאו לכך אסמכתאות בתנ"ך לגינוי המעשה:
1) "לא תרצח-לא תתרצח" ראו איסור למעשה ההתאבדות,שכן משמעותה הרחבה של דיברה זו הוא דין רוצח עצמו הוא כדין רוצח זולתו.
2) "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט´ ה´) חז"ל למדו מכאן במסכת בבא קמא שאסור לו לאדם להתאבד.
3)
הרמב"ם מציין כי "ההורג את עצמו- כל אחד מאלו שופך דמים הוא, ועוון הריגה
בידו, וחייב מיתה לשמיים." כלומר האדם הוא איננו הבעלים על גופו, שכן הגוף
נמסר לו כפיקדון מאת הבורא, ע"מ שימלא באמצעותו את ייעודו ומשימותיו ע"פ
רצון ה´ .
4) לא רק שההלכה אוסרת מפורשות את ההתאבדות, אלא אף מטילה
עונש כבד על המנסה לשים קץ לחייו ונכשל. לפי הרמב"ם הורג את עצמו (שנכשל)
דינו בידי שמים. ואף על פי שדינו בידי שמים, הרשות בידי המלך ובית הדין
להורגו. ואם המלך או בית הדין לא הרגוהו, יש להענישו בעונש גופני אחר
חמור.
לחומרת האיסור ניתנו מספר טעמים:
1) קדושת החיים- ערך החיים גדול ביותר, ולכן חובה עלינו שמירתם.
2) האדם אינו בעלים על גופו, אלא הקב"ה.
3) המאבד עצמו לדעת כופר בעיקרון היהדות של שכר ועונש ועולם הבא.
4) המתאבד אין מיתתו כפרתו,היות שבאמצעי כפרה זה פשע ורצח את עצמו- איננו יכול חזור בתשובה.
5) גופו של האדם נמסר לו כפיקדון מאת הבורא לצורך מילוי משימותיו על פי התורה.
ע"פ היהדות ישנם מצבים מיוחדים שבהם התאבדות מותרת:
1) למען קידוש השם או כדי לא לעבור על אחת משלושת העברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת דמים.
2) פחד מייסורים - א. הפחד מייסורים כדי שיעבור על אחת משלושת העברות החמורות הנ"ל. ב. מהייסורים עצמם- חולה המתאבד עקב דיכאון, ייסורים וחששות מפני הבאות, רוצח כאשר ההשערה היא שעשה תשובה תוך תהליך המוות.
3) רוח שטות-שיכור או מסומם, בטענה שלא היה בר דעת בעת ביצוע המעשה.
4) תשובה על חטא שביצע. (הדעות בנושא זה חלוקות)
5) לצורך הצלת הרבים.
6)
קטן המאבד עצמו לדעת, חשוב כשלא לדעת. וכן גדול המאבד עצמו לדעת, והוא
אנוס כשאול המלך, אין מונעין ממנו כל דבר (שולחן ערוך יורה דעה סימן שמה,
סעיף ג).
הרמב"ם (הלכות
אבל פרק א הלכה יא) כותב: "המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין
מתאבלין עליו ואין מספידין אותו, אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת
אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים, ואי זהו המאבד עצמו לדעת, לא שעלה לגג
ונפל ומת אלא האומר הריני עולה לראש הגג, ראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה
מיצר ונפל ומת, הרי זה בחזקת שאבד עצמו לדעת, אבל אם ראוהו חנוק ותלוי
באילן או הרוג ומושלך על גב סייפו הרי זה בחזקת כל המתים ומתעסקין עמו
ואין מונעין ממנו דבר."
ניתן לראות כאן שההלכה קבעה סנקציות חריפות
נגד מתאבדים, כדי להתריע מפני מעשה זה. יחד עם זאת משתדלים לקבוע לגבי מי
שככל הנראה התאבד, שלמעשה לא היתה זו התאבדות, או שהוא חזר בו ברגע האחרון
וכבר היה זה מאוחר מדי. ועל כן בדרך כלל אין מענישים את אותו אדם כדין
מתאבד. בנוסף המסורת היהודית מחפשת נקודות זכות למתאבד, ומשתדלים להניח
שמי שאבד עצמו לדעת לא פעל מתוך צלילות הדעת, אלא מתוך יראה, או צער, או
שיצא מדעתו, או שסבור היה, כי בכך הוא מונע עצמו מלעבור על עבירות אחרות,
ולכן היחס כלפיו חיובי יותר וסלחני יותר על פי ההלכה. כמו כן יש מי שכתב
(שדה חמד, מערכת אבילות קכג) שלא נחשב מאבד עצמו לדעת אלא כשהתרו בו שלא
להתאבד, וקיבל ההתראה, שאמר: על מנת כן אני עושה, אבל אם לא התרו בו אין
לו דין מאבד עצמו לדעת.
ניתן לסכם ולומר שגישתה של היהדות
מקורה ברצון להחדיר לכל יהודי את ההכרה שתורת ישראל היא תורת החיים. היא
מחייבת את החיים ומסתייגת מהמוות. ההתנגדות להתאבדות נובעת מתוך העיקרון
הרואה קדושה בחיי הפרט. התפיסה היא שכשם שאסור לאדם להרוג את זולתו, כך
אסור לו להרוג את עצמו, ולכן ההלכה קובעת שאין להתאבל על המתאבד וכו´ כאמור לעיל. עניין זה חשוב ביותר גם כדי להרתיע אחרים מללכת בעקבות המתאבד, שכן ידוע שהתאבדות היא תופעה מדבקת. משום כך כאשר קורה מקרה של התאבדות חשוב להרבות בהסברה ובהשגחה על מי שהיו בקרבת המתאבד,
ובמיוחד אמורים הדברים בבני נוער. יחד עם זאת, כאשר בפועל קרה ומישהו
התאבד, מגלים כלפיו את מידות החמלה והחסד, וברוב המוחלט של מקרים לא
נוהגים כלפיו לפי הלכות המחמירות.
----------------
לגביי תצוגת סמל אישי זה אצל כולם הבעיה!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 08:10 |
|
| |
אכן כמו שאמר רן על פי ההלכה רק אדם המאבד עצמו לדעת דהיינו שמתאבד מתוך יישוב הדעת אינו זוכה להיקבר בחלקת ישראל
אבל היום כבר לא קיימים אנשים כמו בזמן הגמרא שהיו מתאבדים מתוך רצון לביצוע הפעולה
אלא מתוך אי יישוב הדעת ומאיבוד הדעת לכן לא חלים עליהם דיני מאבד עצמו לדעת
התיקון לאדם כזה הוא וודאי קשה ולא פשוט כל כך לכן לכתחילה לא אנסה לומר מהי הדרך לכך
הסמל האישי כן גם אצלי לא רואים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 16:59 |
|
| |
תודה רבה רבה!!!
אם כן, יוצא מהדברים, שחייל, הרחוק מתורה ומצוות וההבנה של המושג התאבדות מבחינה יהודית, שהתאבד בגלל סוג של תסכול, וכלל לא היה נראה שהוא רוצה לשים קץ לחייו... אפשר לדונו במידת הרחמים? האם גם הוא יזדקק לסוג של תיקון למרות הכל?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 19:32 |
|
| |
כן ודאי אבל לא חלים עליו דיני מאבד עצמו לדעת
סיפור אישי אבי עליו השלום התאבד זה סיפור ארוך את פשוט התפרצת לדלת פתוחה
ישנם תיקונים כאלה שעושים את האמת אני לא עשיתי את התיקונים שישנם
פשוט אני חושב שזכות התורה שאני לומד עומדת לזכותו ובפרט שאני לומד את תורת הסוד עץ חיים אוצרות חיים
מתפלל לפי כוונות הרש''ש שמי שמתפלל תפילה אחת עם כוונות הרש''ש כאילו שסיים ללמוד את כל העץ חיים
אז אני מאמין שברא מזכה אבא לכן זכויותי ולימוד תורתי מגינים בעדו ומעלים אותו מעולם לעולם
אבל כן אם רן יכול להביא לנו מרבי שמעון תיקון אני גם ישתדל לעשות אותו בלי נדר
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 21:26 |
|
| |
| המשקיף כתב: | | כן ודאי אבל לא חלים עליו דיני מאבד עצמו לדעת
סיפור אישי אבי עליו השלום התאבד זה סיפור ארוך את פשוט התפרצת לדלת פתוחה
ישנם תיקונים כאלה שעושים את האמת אני לא עשיתי את התיקונים שישנם
פשוט אני חושב שזכות התורה שאני לומד עומדת לזכותו ובפרט שאני לומד את תורת הסוד עץ חיים אוצרות חיים
מתפלל לפי כוונות הרש''ש שמי שמתפלל תפילה אחת עם כוונות הרש''ש כאילו שסיים ללמוד את כל העץ חיים
אז אני מאמין שברא מזכה אבא לכן זכויותי ולימוד תורתי מגינים בעדו ומעלים אותו מעולם לעולם
אבל כן אם רן יכול להביא לנו מרבי שמעון תיקון אני גם ישתדל לעשות אותו בלי נדר
שבת שלום
|
|
ראיתי באינטרנט שכך פסק הרב עובדיה בשו"ת שלו (אתר הדברות על שאלת התאבדות)
שאכן כמו שאומר מורנו המשקיף,
לימוד תורה וכל מה שעושים בשביל נפטר אלא שיוסיף יותר ממה שמשקיע בנפטר רגיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 09:34 |
|
| |
אתר עם הרבה קישורים בנושא
די בכל אתר ואתר נותן הרבה קישורים מעניינים לנושא אחרית הימים והגאולה
http://atarvatar.zzl.org
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 21:41 |
|
| |
המשקיף - אכן התפרצתי לדלת פתוחה... וואוו! לא פשוט! שתתקבלנה כל התפילות! יישר כוח!
rot123 - תודה רבה! אתר יעיל!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 06:42 |
|
| |
המשקיף ממש כואב לשמוע שלא תדע עוד צער
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 23:30 |
|
| |
תודה חברים אבל זה היה מזמן לפני 30 שנה הכאב נעלם כבר מזמן לצערנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 08:38 |
|
| |
יש בספר לשון חכמים למרן הבא"ח תיקון לעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 14:29 |
|
| |
נו בכבוד תעשה מערוף צלם אותו ותעלה לכאן אם זה אפשרי לי אין את הספר
זכות הרבים תעמוד לך במשימה
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2009 10:56 |
|
| |
המשקיף היקר.
לצערי אין לי סורק....
אבל מי שיכול להעלות את זה כאן זה נמצא בספר לשון חכמים של הבא"ח ח"ב סי' מב'.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות
|
|
|
|
|
