| נשלח ב-20/11/2009 15:37 |
 |
| |
הגדול באדם - הג"ר ברוך פינס זצ"ל
התכונה הייחודית מאד שאפיינה את המנוח הגדול, וניכרה לכולם, הייתה מידת האנושיות הגבוהה והייחודית. ר' ברוך, היה משוחח עם נער כזקן, ילד וחכם, בקירבה ובחן. כל מי ששוחח אתו, כל מי שנכח במחיצתו, בבית ובקהילה, חש באהבה ובכבוד שהוא רחש לכל אדם באשר הוא אדם. למרות היותו בעל מעמד חשוב ומכובד, לא גרם לו הדבר להתרחק או להתנכר, אלא ההיפך הוא הנכון, הוא כאב כאבם של אנשים....
לא רק אנשים שהכיר, גם אנשים ששמע שנעשה להם עוול, היה יוצר עמם קשר ומנסה לעזור להם, לנחם ולחמם את הלבבות. הוא לא תמיד היה קורא אליו הביתה, כמנהג בעלי בתים ו'גדולים' חשובים. גם כשהיה מדובר באנשים צעירים ובריאים. הוא כיתת את רגליו והגיע לחבוש נפש דואבת וליישב מחלוקת כואבת. כל זאת, גם כשעד לאותו יום, לא היה לו שיג ושיח עם הכואב והדואב. הזוכה מטובו חש איך שאינו מקבל "חסד" אלא זוכה בהבעת אהבה אמיתית.
גם בתורתו ולימודיו, הוא השקיע רבות, מלבד ידיעותיו הגדולות במכמני הש"ס והמדרש, השקיע רבות בלימוד והבנת האדם ונפשו, ללמוד ולעשות. השקיע הרבה זמן להפוך את דברי התורה להיות מנחים דרך ולהיותם מאלפים ונשרשים בקרבו.
הוא אחד מהאישים היחידים שהכרתי, שראה את התורה כמקור בלתי נדלה להתקדמות אישית, במובן הישיר של העניין.
היה מורה דרך לרבים, ועם זאת ביחסו אל האדם הפרטי שם את מעמד גדלותו הצידה.
ועל כולנה, הוא לא שיחק משחקים. הוא היה גלוי מאד עם עצמו ועם סובביו. אם הרגיש שנטייה מסוימת באה ממקור כזה או אחר, לא היה מנסה לעטוף את הדברים באיצטלאות של שקר וזיוף, כפי שמצוי מאד אצל אנשי מעמד ברמה ציבורית כמו במעמדו של הרב היקר באדם, אב לאנושיות ישרה, אב למאות כואבים, אב לתורה לשמה, ללמוד על מנת לעשות את מה שמעבר לקיום ה'מלומדה'.
הייתה בו רחבות נפש, ויכל לסבול בענוות חן ובסבלנות דעות שצרמו לדעתו, ולהגיב אליהם בענייניות ובענווה בלתי מצויה.
פעם אמר לי "חשבתי שאינני ראוי לענות בעניינים העומדים ברום עולם המחשבה היהודית אבל לאחר שהרב פלוני שאני סומך עליו אמר לי שאני כנראה יכול לענות גם על שאלות אלה, אז אני מרשה לעצמי לענות".
מי יתן לנו תמורתו
ב.ד.ה
עליו אכן ניתן לומר "וכל בית ישראל יבכו את השריפה", דמויות כמו שלו חסרות במחסור עצום ואמיתי בקרבנו.
מן השמים ינוחמו כל אוהביו ואנכי וחברים רבים בתוכם.
עולם התורה היה נראה היום אחרת, אם היינו זוכים לראותו יושב על כס, מרביץ מתורתו ומקרין את מידתו הגדולה - מידת הענווה - הגדולה מכל המידות הטובות (כל' הרמב"ן) שגם הן היו בו, אשר גם מהם לא נחה ידו ולבבו הגדול אשר נדם.
תוקן על ידי יהוסף ב- 20/11/2009 15:57:05
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 20:25 |
|
| |
"ויש יתרון בגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורת מטעיו" (רמח"ל) שורות אלו עולות במוחי כאשר שמעתי בצער רב על פטירתו של ר' ברוך ז"ל.
היכרותי האישית עימו החלה משיחה סתמית בשמחה משפחתית, הוא ז"ל הזכיר מאמר עמוק מר' ירוחם ממיר, הסבתי את תשומת לבו למאמר חז"ל הסותר את הדברים ומתוך כך באנו לדון בדברי הגדול באדם, הוא עומד ואומר ואני מקשה כנגדו, עד שלבסוף הטיב להגדיר את הנוסחה המתאימה והיו הדברים בהירים וברורים כיום שניתנו למרגלות הבימה שם במיר. מאז כל פגישה עימו הפכה לחוויה רוחנית מעולה, כשרון החכמה ויתרון המעשה שהיו לו למכביר הותירו על פני בני שיחו תחושות עונג ונגיעות חכמה, הרגשת השומע היתה כי שיחה עמו משלימה את מסגרות הדעת ומקרבת אל תכלית החכמה, רוחב דעתו וכשרון הסברתו ידעו לספק כל אדם מחכם שבישראל ועד פשוטו של יוד.
הוסיפו עליו הספדנים שקיבל יסורים באהבה, כידוע יש המקבלים יסורים באהבה מתוך הכנעה וצידוק הדין או מתוך ציפייה בגמול נאה ושכר רב בעולם הבא, אולם יש בחינה נוספת של יחידי סגולה והיא קבלת יסורים מתוך הכרה והרגשה של שותפות אמת עם בני אדם תוך הרגשת אחריות חברתית עליונה, אותם יחידים ליבם נוקפם להיות מן המעטים שהשעה משחקת להם להיות חיים בטובה ולהתענג בשעה שאחרים מתייגעים ומתענים, יתכן אפילו שטועמים בעינויים מעין קורת רוח ותיקון למרדות הלב מעין פירעון חוב לכלל, קבלת יסורים עם אהבה ולא מתוך אהבה, אהבת הכלל והתייחדות עם המתייסרים בעל כרחם, זוהי מעלתם של יחידי סגולה ומעלתו האנושית של ר' ברוך.
אינני מן הספדנים אולם את הרגשתי כתבתי בשורות קצרות אלו: כאן היה אדם שגדלותו העצומה נמזגה באופן מושלם עם פאתוס של אנושיות מדהימה, חברתו הנעימה הייתה לנו - ידידיו לעונג ולחמדה. ר' ברוך – תחסר לנו, לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ת.נ.צ.ב.ה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 13:03 |
|
| |
אילפא, תודה על דבריך, כל מילותיך קולעות השערה, כזה היה האיש!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2009 14:31 |
|
| |
ישבתי לידו באיזו מסיבה ושוחחתי עמו על דא ועל הא ובין היתר על סבל ועוול שנגרם לו ע"י אדמור מחרדיבן. בדיבורו של הרב פינס לא הורגשו שום תחושות שליליות כלפי מי שהרע לו עד מאד! זה מתאים לתיאור עליו בהודעות הקודמות!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 15:30 |
|
| |
ללינקזעצצער
הקישור לא עובד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 20:43 |
|
| |
צענע
נראה לי שיש כאן צנזורה פנימית של הייד פארק. נתקלתי בתופעה דומה באיזה פורום שבו התלוננו שאי אפשר ללנקק, למשל, לפורומים חרדיים מתחרים. למשל, כיכר השבת. אולי זה מה שקרה כאן, וזו לא אשמתו של לינקי, אלא פעולה אוטומטית של תוכנת ניהול הייד פארק.
הפתרון היחיד הוא לעקוף זאת על ידי ציון השלמת הלינק בנפרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2010 20:53 |
|
| |
כוונת לינקי למאמר הזה.
|
|
|
|
|
