|
|
| נשלח ב-10/12/2009 17:56 |
 |
| |
"הדמיון נחל שוטף, והשכל יטבע אם לא נוליכנו באוניה, היא רגשת הנפש וסערת הרוח" (אגרת המוסר, ר' ישראל סלנטר. שם שם)
תוקן על ידי מדויק ב- 10/12/2009 18:27:41
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 19:40 |
|
| |
אהבתי,
'נחל שוטף' הוא ביטוי לדבר שאין עליו שליטה. כך הדמיון פועל באדם ללא יכולת שליטה עליו, וזה הקשי הגדול בהתגברות על החלק המדמה - רק כשהראש חושב מחשבה שכלית עיונית הוא מוגן מפני הדמיון.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 13:43 |
|
| |
ריב, לא איש, אישה, חיה, בהמה, עוף, מלאך, שרף ושאר יצורי עולם לא דרשו ממני להפריד בין השניים. אולם תוהה אני בדבר אותו אומרים יצורי העולם על מאן דהוא "הוא אדם שכלי מאוד", ומה המשמעות של אמירה זאת? האם באמת הדבר - אפשר לומר שעיקר פעולתו של האיש היא מן השכל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 14:10 |
|
| |
מדובר כאן על שלושה דברים:שכל,רגש ודמיון.
לדוגמא:
אתה רואה בחלון הקונדיטוריה עוגת קרם שאתה מאד מאד מאד אוהב.
אתה מתמלא ברגש של שמחה כי יש לך כסף לקנות אותה.
אתה מתחיל לדמיין איזה כף יהיה לך כשתאכל אותה.
וכאן השכל מתערב ואומר לך:הרי משקלך הוא 100 ק"ג האם כדאי לך?
או:העוגה ממש לא בריאה האם כדאי לך לוותר על דבר חשוב כמו הבריאות למען הנאה רגעית וחולפת?
(אם אתה אומר על מישהו שהוא שכלי מאד הכוונה היא שהשכל שולט אצלו על הרגש).
למעשה בכל פעולת חשיבה מעורבים השכל הדמיון והרגש במינונים שונים וחשוב מאד לפתח את הדמיון אצל ילדים.
מפני שהדמיון משפר את כושר החשיבה המופשטת.
תוקן על ידי צענערענע ב- 13/12/2009 14:14:13
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 14:26 |
|
| |
אזו דוגמא נפלאה, וממש נוגעת היא לימי החנוכה, באופן אישי אודה בכל לבב כי משקלי רחוק ממאה קילוגרמים ועל כן אין לי צורך להשתמש בשכל בעניין אכילת הסופגניה ועודפי המשקל. אבל אם להתייחס ברצינות לדברים שהוד מעלתך כתבה והיטבה לבאר את שלשלות הדברים.
מה שאני מנסה להבין ולומר, שגם בהחלטת השכל יש מעורבות ריגשית, כלומר, זה שהשכל טוען שאין זה בריא לאכול משום עודף המשקל, הרי מחשבת שכלית זו גורמת לך לדמיין את עצמך אוכל את הסופגניה ברוב תאווה, ומשקלך עולה ואתה מדמיין את עצמך סוחב עוד כמה קילוגרמים שאינן יודע כיצד תוכל להשילם במהרה, ומחשבה זו יכולה לגרום לך לרגש של דחיה עצמית ועודפי שומן. אז, השכל בסופו של דבר גם משפיע על התחושה. לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 16:12 |
|
| |
אתה צודק..
אתה בעצם תארת את התהליך שבו השכל רותם את הדמיון לכיוון שלו. ואז יבוא רגש השמחה על שהתגברת .
ברור שבחיים במצבים שונים התמונה מורכבת יותר.
אבל מה שברור שבתהליך החשיבה חלק אחר של המוח פועל -לא אותו חלק שקשור לעיבוד רגשות אבל אין זאת אומרת שאי אפשר לחשוב ולהרגיש בו בזמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 17:32 |
|
| |
ספקנוני,
איזה מעורבות רגשית יש בשכל בפעולת חישוב כמו שתיים פעמים שתיים, ואיפה יש מקום לדמיון כאן ? מקום לרגשות ולדמיון יש כאשר השכל עוסק בצרכיו של האדם. אדרבא, היות והתורה מודעת לכך שאי אפשר שאדם יתנתק מרגשותיו מהיותו 'שכל כלוא בחומר' (רמב"ם שם שם), היא מצד אחד מתרה בו שלא יאמין בעצמו עד יום מותו וכי הוא עלול למעוד (אבות) - ומצד שני, מציעה אלטרנתיבה לזה שלא יכול לעמוד בפני יצרו ואומרת "ילבש שחורים יצא לעיר שאין אדם מכירו ויעשה את שחפץ לבו '
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2009 18:03 |
|
| |
ויאמר הקוסם, הקשיבו בני עירי,
רבות שבעה נפשי,
ראיתי חכמה ותבונה ולא הועילו לי,
רק שמחתי זנחתי,
אשובה נא אל ימי שטותי, ילדותי,
ויענו יושבי עמק,
הן קדמך החכם באדם, אשר אמר,
ריבוי הדעת מכאוב,
ולבסוף אף הוא הסיק וחזר,
יתרון לחכם מן הכסיל.
אף חכם הגויים, בן הגרמנים,
אשר קרא תגר על התבונה,
כתב בזו הלשון, [אנושי אנושי מדי, 287]
אל מאוכזבי הפילוסופיה- עד כה האמנתם כי לחיים יש ערך עליון, וכעת התאכזבתם.
האם חייבים אתם עכשיו לקטול אותם במחיר הנמוך ביותר?
_________________
עיתים אני מוצא עצמי מוטרד 'על מה השוטים מדברים זה עם זה, לעזאזל? היש לכם שטות גדולה מזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2009 02:22 |
|
| |
הרבה פנים למשנת הרמב"ם.
לעיתים מה שהוא מגנה, היא היא דעתו העמוקה.
בדרכו המתוחכמת, להסתיר וללבוש בערמה.
ולהשמיע לאזן חכם, מה שהיא רוצה לשמוע.
החשש מפני הצפת הדמיון את השכל,
יאות לבנות עליו כוונים לחלושי הדעת
להעמיד על אדניו כל עצה ומרדעת.
כי בזה כשלו כל ההמונים כנוגני נבל.
אך, הדמיונות כגודרות אין להם חזקה
יתאמתו הן לחכמים והן לנבערים
לשטופי הדימיון כמו למבצרי ההיגיון
ולו יביט השכל על עצמו
בקנאות שיפוטו את היוצאים חוצה לו
אזי יראה כל כל מעמדו
תהו ובלימה.
|
|
|
|
|
