שאלות חשובות העלית, ונראה שהן מסמנות הבדלי גישה. אם מקבלים אותן כפשוטן, הן שאלות קשות מאד. אך בימינו, לאחר הבהרה פילוסופית, טכנית ומקצועית, מתברר שהן רק מוכיחות שיש להיזהר בשימוש במונחים פשוטים ומובנים לכאורה. "כוח" "גודל". מונחים כאלו שינו את משמעותם ואנו יודעים, או אמורים לדעת, לא להשתמש בהם באופן זהה לגבי חיי יום יום, הפיזיקה המודרנית, הפילוסופיה והתיאולוגיה.
מה שלא קרה בדורות קודמים, ולכן אפשר למצוא הוכחות שמשתמשות במונחים אלו ומעוררות את תמיהתנו, גם אצל הראשונים מעמנו וגם, להבדיל, אצל חכמי אומות העולם.
ואפרט.
א. שאלת אם הכוח תלוי בגודל. לפי פשוטו, זה ודאי לא כך. עוצמתו של פיצוץ של חומר נפץ אינה תלויה בגודלו אלא במרכיביו.
מנוף קטן שעשוי מחומרים מתאימים יישא משא גדול משל בעל חיים כלשהו גדול בממדיו.
אבל בתוך תחום מסויים, מסתבר שהגודל קובע. גלית היה גדול בממדיו מדוד ולכן חזק יותר. דוד ניצח כי השתמש בכלי נשק למלחמה מרחוק.
עניתי על השאלה לפי פשוטה, אבל סבורני שעלינו להסביר הרבה יותר למה הכוונה ב"כוח". אני עצמי הייתי שמח לענות על שאלה זו, אבל אין לי תשובה פשוטה ואחת ויחידה לשאלה. קשה לי מאד לומר מה זה "כוח" אם כי אני מכיר דוגמאות רבות לשימוש במונח זה. אני חושד כי אלו שימושים שונים ויש להם כללים שונים, ולכן עלינו, כאמור, להיזהר מאד בשימוש גורף במילה.
ב. עמנואל קנט, הפילוסוף הגרמני ששינה את פני עולם הפילוסופיה והתרבות במובנים רבים, תרם את ההבחנה כי לא ניתן לענות בשיקולים "הגיוניים" אם העולם הוא סופי או לא. הוא קרא לשאלה מהסוג הזה, שמובילה למסקנות סותרות, "אנטינומיה". ואכן, קשה לנו לצייר לעצמנו עולם אינסופי (איך יתכן אינסוף בפועל. זה נראה בלתי אפשרי, אבל אני עצמי חושד שזו מגבלה של שכלנו/מוחנו בלבד). מצד שני, אם העולם נגמר, מה יש אחרי הנקודה האחרונה שלו? חלל ריק? והאם החלל נגמר באיזה מקום? (יש לכך כנראה תשובה יפה מאד בפיזיקה של איינשטיין, ויש כאן מומחים שיוכלו לבאר אותה טוב ממני).
לכן תשובתי לשאלתך היא שהאינטואיציה שלך כילד היתה בריאה מאד, ואני היום כבוגר סבור בדיוק כמוך אז.
ג. איני יכול להתחייב לבאר את כל השיטות והמתודולוגיות מה לחשוב ואיך לחשוב שהוזכרו כאן. זה בדרך כלל מועיל לנסות לצייר לעצמי למה אני מתכוון, אבל לא תמיד "לצייר" הכוונה באופן מוחשי. כלומר, צריך להבין מה אני מוציא בפי או במקלדתי או אומר לעצמי ולא לדקלם ולהסתמך על זה שצריך להיות למילים מובן. צריך באמת להבין (ומה זה להבין? אהה, נניח לרגע שאנו יודעים מה זה, נגד הכלל שמובא כאן...).
אבל לגבי הקב"ה, הרי הוא נמנע הבנה על פי הגדרה מראש. וכבר כתבתי בנושא זה באשכולי על "לך דומיה תהלה".
אנסה לתרגם את המשפט "הקב"ה נמצא תמיד" לשפה יותר מובנת. זה לא אומר משהו עליו במהותו, אלא שכל זמן שאנו חיים, בין אני הפרטי, בין האנושות, וכל זמן שהעולם, נניח הגלקסיות, מתקיימים, תמיד יש ה'. היה לפניהם ויהיה אחריהם.
אם משרטטים ציר של זמן במחשבה, הקב"ה נמצא בכל רגע ממנו. ולא עוד, אלא שהוא עומד אל הציר הזה ביחס שקשה מאד לבאר והוא יחס של בריאה. ה' ברא את הזמן. אבל המשפט האחרון הזה נראה סותר מניה וביה. "ברא" זה פועל ופעולה היא בזמן, אז איך אפשר לדבר על בריאה של זמן? אכן, קשה. ובכל זאת, סבורני שיש בדבר ממש. ואם תרצה נאריך בדבר בל"נ.
ד. פתחתי נושא חדש מתוך דבריך. "אני לא מבין איך יש כזה דבר". אז מה? מה הביקורת בכך שאתה, אני או מישהו אינו מבין? אני משער שכוונתך למשהו יותר מאי הבנה. כוונתך כנראה שהשכל מראה לנו שזה בלתי אפשרי, והרי לא יתכן שמה שהשכל מורה שהוא בלתי אפשרי יהיה קיים.
אבל זו בדיוק הנקודה. שהשכל, שהוא כלי כה חשוב, ואיני ממליץ בשום אופן לוותר עליו, עדיין עלול להגיע למיגבלות. זה לא אומר שזה לא כדאי להשתמש בו. רק צריך לזכור שהוא אינו הכלי היחיד, והוא מחייב זהירות והיכרות רבה. ושוב, זה נושא לפתח, וכתבתי כדי לפתוח את הנושא ולא כדי לסתום פיות בטענה הלא נכונה שהשואל מעיד על חוסר כשרון ובורות. להפך! צריך להבהיר מה טוב בשכל ומה השכל עצמו מורה על גבולותיו.
 |
|
|
