|
|
| נשלח ב-27/12/2009 14:33 |
|
| |
קוסם, אפשרי:
אהבה עצמית היא אכן מוכרחת המציאות (לכאורה), ומכאן מענה לשאלה שבכותרת האשכול. אולם עדיין לא באו על פתרונן המקורות המובאים בגוף האשכול, ואשר הינם עיקר הקושי: כיצד יתכן לדרוש מאדם דבר המנוגד לטבעו ונמצא מחוץ לתחום השגתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 00:08 |
|
| |
"על פי המחשבה הגדולה של אחדות ההויה בטלה היא השאלה של אהבת עצמו, שאלה שמוה לראשית החטאת, ואלה ליסוד המוסר. לא יש כי אם אהבת הכל, שהיא באמת האהבה העצמית הנאורה והעליונה. והאהבה העצמית המזויפת, האוהבת את הניצוץ הקטן, המתראה לעינים הטרוטות, ושונאת את העצמיות המחוורת, הרי היא סמיות עינים, שאינה פחות כסל מאשר היא רשע. "(הרב קוק, קובץ ג, ו) "המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה איננה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה"(הרב קוק, קובץ א, קלב)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 16:12 |
|
| |
מחפש השראה:
תודה על הציטוטים המאלפים. אולם גישה זו, (כמו דברי הגר"ש שקאפ) המרחיבה ומפשטת את ה'אני' לכל ההוויה, עדיין סוגדת ל'אני'. הלזאת יקרא "שלא ע"מ לקבל פרס"?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 16:20 |
|
| |
אי הכי,
אין שום שאלה מהמשנה , כי אהבת עצמך תוביל אותך לעשות דברים שא על מנת לקבל פרס, כי אין פרס גדול מזה לנפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2009 16:30 |
|
| |
אבל האני הוא בעצם צלם האלוקים שבו נברא כל אחד, מה הרע באהבה וסגידה לצלם האלוקים.
רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ג מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל . מה אני לא בכלל ישראל??
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 28/12/2009 16:43:50
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2009 03:19 |
|
| |
I once heard from a godol from a previous generation that even the biggest kotzker chosod that they worked on emems and lshmo all day didnt achieve more then 30% leshmo .there is no such a thing as 100% lshmo on this world .Its a paradox .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 06:56 |
|
| |
מֵענין לעִנין באותו ענין: סתירה בדברי בעל "חובות-הלבבות"
הרי הם לפניכם:
ואם
לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה, יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה, והוא דרך הגמול
והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. ויאמר לך, הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך ראוי
לגמול העולם הזה והבא. וצריך שתשתדל כפי יכלתך, אולי תגיע לזה במעשיך וּבְהִמָּשֶׁכְךָ
אחרי עבודת הא-להים. וְשַׁוֵּה הגמול נגד עיניך, והשתדל בכל יכלתך להגיע אליו, כי הוא
תכלית אשרך ושמחתך, כמו שאמר דוד: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
ואם
תשמע אליו ותסמוך על דבריו, יפילך ממין ממיני השיתוף הנסתר, והוא, ששמת נֶעֱבָדְךָ
לנפשך, ממה שאתה משתדל במה שֶתִּמָּשֵׁךְ בו הנאת עצמך ושמחתך, ותדחה בו מעליה הדאגות
והיגונות. ולולא תקותך לזה, היית כופר בטובות הא-לוהים המתמידות עליך, ולא היית מחייב
את עצמך עבודה עליהן, עם שאינך רואה שהעבודה תֵאוֹת לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות
חכמתו. ובזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת
לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
(חובות
הלבבות, שער יחוד המעשה, פרק ה')
מסקנה (א): נדרש מהאדם לעבוד את ה' שלא ע"מ
לקבל פרס, ונכלל בזה גם השכר בעולם הבא.
הנה עוד ציטוט:
אבל אם האהבה בא-להים היא ביכולת האדם אם לא,
אומר בתשובת שאלה זאת, כי האהבה על שלושה פנים. אחד מהם, אהבה שֶׁנְּקַלָּה בעיני האוהב
אבדת ממונו בעבורה, – לא אבדת גופו ונפשו. ומהם, אהבה שֶׁנְּקַלָּה בעיני האוהב אבדת
חלק מגופו אם אבדת ממונו, כשהוא מקוה שתשאר נפשו בחיים, בעבורה. והפנים השלישיים, אהבה
שֶׁנְּקַלָּה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות.
וכבר מצאנו אברהם אבינו עליו השלום הראה אהבתו
בא-להים בכל הפנים האלה. בממונו: שהיה מוציאו על העוברים והשבים כדי להודיעם את הבורא,
ומה שאמר למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל" – ראיה על נדיבות נפשו ושהממון
נקל בעיניו. ובגופו: בברית מילה, שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה. אבל הִתְנַדְּבוֹ
באבדן נפשו באהבת הא-להים, מה שהראה בענין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על
אהבתו הזכה בא-להים ולבבו הנאמן באהבתו.
והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה בא-להים,
וכמוה לא תתכן מכל אדם, לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית, מפני שהטבע הֶפְכָּהּ וכנגדה.
וכאשר תִּמָּצֵא ביחידים מבני אדם, איננה כי אם באומץ הבורא ועזרתו אותם מגבור היצר
עליהם – גמול השתדלותם בעבודתו וקיום מצות תורתו בנפש נאמנה ולבב שלם ומצפון זך, כמו
נביאי הא-להים ובחיריו וסגולתו. ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא, מפני
שהטבע והיצר כנגדו. אבל השני פנים הראשונים הם ביכולת רוב המדברים, בהשתדלם בהקדמות
אשר הקדמנו בשער זה.
(חובות הלבבות, שער אהבת השם, פרק ד')
מסקנה (ב): אדם אינו מסוגל לעשות משהו (עבודת ה')
תוך וויתור על חייו הפיזיים, ורק יחידי סגולה הגיעו לכך בעזרה מיוחדת מאת ה'. וויתור
על שכר נצח בעוה"ב? מאן דכר שמיה...
אשמח אם נכבדי הפורום יואילו ליישב את הקושי.
תוקן על ידי אי_הכי ב- 21/01/2010 06:58:06
תוקן על ידי אי_הכי ב- 21/01/2010 07:02:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 11:07 |
|
| |
לא הבנתי את הסתירה- קראתי רק את המסקנות- אדם יכול להמשיך ולנהל אל חייו הרגילים לשאת אשה לטעת כרם לבנות בית, לשאת ולתת באמונה, הכל לפי מצוות ה',
ולא לצפות לקבל שכר על המצוות שהוא עושה, או עובר. לא בזה ולא בבא!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2010 23:37 |
|
| |
[לא הצלחתי לתקן את הפונט בהודעה הקודמת, עכשיו
זה קריא.]
מֵענין לעִנין באותו ענין: סתירה בדברי בעל
"חובות-הלבבות"
הרי הם לפניכם:
ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה, יתחכם
לך במה שהוא יותר דק מזה, והוא דרך הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. ויאמר לך, הנה
אתה מחסידי הבורא ומסגולתו, וכמוך ראוי לגמול העולם הזה והבא. וצריך שתשתדל כפי יכלתך,
אולי תגיע לזה במעשיך וּבְהִמָּשֶׁכְךָ אחרי עבודת הא-להים. וְשַׁוֵּה הגמול נגד עיניך,
והשתדל בכל יכלתך להגיע אליו, כי הוא תכלית אשרך ושמחתך, כמו שאמר דוד: "אור זרוע
לצדיק ולישרי לב שמחה".
ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו, יפילך ממין
ממיני השיתוף הנסתר, והוא, ששמת נֶעֱבָדְךָ לנפשך, ממה שאתה משתדל במה שֶתִּמָּשֵׁךְ
בו הנאת עצמך ושמחתך, ותדחה בו מעליה הדאגות והיגונות. ולולא תקותך לזה, היית כופר
בטובות הא-לוהים המתמידות עליך, ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהן, עם שאינך רואה
שהעבודה תֵאוֹת לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו. ובזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
"אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב
שלא על מנת לקבל פרס".
(חובות הלבבות, שער יחוד המעשה, פרק ה')
מסקנה (א): נדרש מהאדם לעבוד את ה' שלא ע"מ
לקבל פרס, ונכלל בזה גם השכר בעולם הבא.
הנה עוד ציטוט:
אבל אם האהבה בא-להים היא ביכולת האדם אם לא,
אומר בתשובת שאלה זאת, כי האהבה על שלושה פנים. אחד מהם, אהבה שֶׁנְּקַלָּה בעיני האוהב
אבדת ממונו בעבורה, – לא אבדת גופו ונפשו. ומהם, אהבה שֶׁנְּקַלָּה בעיני האוהב אבדת
חלק מגופו אם אבדת ממונו, כשהוא מקוה שתשאר נפשו בחיים, בעבורה. והפנים השלישיים, אהבה
שֶׁנְּקַלָּה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות.
וכבר מצאנו אברהם אבינו עליו השלום הראה אהבתו
בא-להים בכל הפנים האלה. בממונו: שהיה מוציאו על העוברים והשבים כדי להודיעם את הבורא,
ומה שאמר למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל" – ראיה על נדיבות נפשו ושהממון
נקל בעיניו. ובגופו: בברית מילה, שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה. אבל הִתְנַדְּבוֹ
באבדן נפשו באהבת הא-להים, מה שהראה בענין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על
אהבתו הזכה בא-להים ולבבו הנאמן באהבתו.
והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה בא-להים,
וכמוה לא תתכן מכל אדם, לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית, מפני שהטבע הֶפְכָּהּ וכנגדה.
וכאשר תִּמָּצֵא ביחידים מבני אדם, איננה כי אם באומץ הבורא ועזרתו אותם מגבור היצר
עליהם – גמול השתדלותם בעבודתו וקיום מצות תורתו בנפש נאמנה ולבב שלם ומצפון זך, כמו
נביאי הא-להים ובחיריו וסגולתו. ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא, מפני
שהטבע והיצר כנגדו. אבל השני פנים הראשונים הם ביכולת רוב המדברים, בהשתדלם בהקדמות
אשר הקדמנו בשער זה.
(חובות הלבבות, שער אהבת השם, פרק ד')
מסקנה (ב): אדם אינו מסוגל לעשות משהו (עבודת ה')
תוך וויתור על חייו הפיזיים, ורק יחידי סגולה הגיעו לכך בעזרה מיוחדת מאת ה'.
וויתור על שכר נצח בעוה"ב? מאן דכר שמיה...
אשמח אם נכבדי הפורום יואילו ליישב את הקושי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2010 07:27 |
|
| |
כשאדם עובד את הא-ל מיראה, זה לא אהבה עצמית ? מה ההבדל בין פחד מגיהנום והנאה מג"ע, לבין הנאה מגלידה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2010 10:36 |
|
| |
ירוחם,
א.
אני שמח
שלא מצאת סתירה בדברים, אולם בכדי שתוכל לספק לי הסבר לפי הבנתי, (דבר שעדיין לא קרה),
אבקש שתקרא את הדברים בכ"ז.
ב.
אם הבנתי
את דבריך לאשורם, אתה סבור שאדם יכול לעשות דברים ללא שום מניע; (כמו הנאה מיידית, הצורך הנפשי בדימוי עצמי חיובי, מצפון וצפיה לשכר
בזה ובבא) מדוע א"כ, הוא סוף-סוף עושה את המעשה? במקרה?
מרכ̡א טפח̢א,
אני מסכים עם כל מילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2010 12:45 |
|
| |
אי הכי לא אמרתי שאדם עושה מעשה ללא מניע, המניע להתהגותו של האדם בדרך שהוא הולך ופועל בה, א, מקבלת התורה כספר הכונה לדרך חייו, ב. מרגשות המוסר הטבעים שבו, ג. מרצונו להשתייך למסגרת חברתית מסוימת. מה לזה ולשכר שהוא מצפה או לא מצפה, הוא החליט לחיות בדרך זו, בלי כל ציפיה לשכר,
שכר מצוה- מצוה, הפרוש שאני מבין ונותן במאמר זה הוא- ההרגשה הטובה שיש לי לאחר שעשיתי מעשה טוב של מצוה, היא השכר שאני מקבל על המצוה שעשיתי, דוגמה- להבנת הענין- תרמתי כסף להצלת ילדה קטנה- והיא ניצלה, יש לי הרגשה טובה מאד מאד שעזרתי בהצלתה. וחילופיהם- כשאדם עושה מעשה רע- רגשות האשם והרגשתו הרעה מהמעשה שעשה - היא שכר העבירה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2010 09:02 |
|
| |
המושג "אהבה עצמית" איננו מובן לי בכלל מה זה בכלל ,האם שייך בכלל לאהוב את עצמך באותו אופן שאוהבים מישהו אחר.לכאורה כל המושג "אהבה" בכלל הוא סוג של יצירת קשר וחיבור עם האחר,מה ששולל בהכרח את המושג "אהבה עצמית" (גם המושג "להתחבר לעצמך" הוא מושג מושאל ולא מדויק, וכוונתו היא הכרת הרבדים העמוקים בנפש וניסיון לתת להם ביטוי והגשמה).האם אדם שאוהב את עצמו אהבה גדולה לא ירגיש בודד כאשר אין אחרים בסביבתו.או להפך כאשר אדם שונא את עצמו ואומר אני דפוק ואפס והלוואי והייתי מישהו אחר ,האם זה שנאה כמו שאדם שונא מישהו אחר ומאחל לו כל הרעות האפשריות ? או שמא סוג של דאגה לעצמי ורצון להטיב לעצמי ,על ידי הרצון להיות מישהו אחר ולהפסיק להיות "אני", וכך לפחות בשאיפה יהיו חיים טובים יותר.יותר נכון לתאר אדם שאוהב את עצמו כמי שבעל הערכה חיובית למידות ולכשרונות העצמיים (ובמקרים קיצוניים גם סוג של הערצה).ואם הגדרה זו נכונה אזי זה נכנס לדיון של מהי גאווה וענווה.
|
|
|
|
|