|
|
| נשלח ב-29/12/2009 00:31 |
 |
| |
הרב מיכי,
זו פניה לשכינה בלי ספק (למה או למי עוד אפשר לפנות ככה?) וזה עולה מגופו של השיר ומהקבלה לשירים אחרים. ראה על כך בספר 'רצוא ושוב' מאת מירה קדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2009 01:17 |
|
| |
תודה על הקובץ, אבל השאלה שלי היתה רטורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2009 10:56 |
|
| |
שלמה,
ראשית, אני בכלל לא רואה זאת. בה במידה זה יכול להיות פנייה לארץ ישראל, או לכל יישות נקבית אחרת.
שנית, השכינה אינה הקב"ה, והיא נקבית גם בהתייחסות המסורתית. הוא הדין לכנסת ישראל (ואולי גם אליה הו אפנה כאן).
וכבר שאלתי, מה פירוש 'א-להי צווני שאת לעוללייך'? לעולליה של מי? ודאי שזה לא הקב"ה עצמו.
אני מכיר שני מומחים לאלתרמן, ואולי אשאל אותם.
וכן כתב מוהר"מ בן (מנחם בן, ב-nrg):
לעומתו, אלתרמן היה משורר מאוהב מאוד: "כי סערת עלי לנצח אנגנך/ שווא חומה אצור לך /שווא אציב דלתיים / תשוקתי אלייך ואלי גנך/ ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים".
ועם זאת, ככל שמדובר ב"פגישה לאין קץ" , לא לגמרי ברור שהנמענת של השיר היא אשה. ייתכן בהחלט שהנמענת כאן היא דווקא תבל, כפי שכתב בשיר אחר: "מה דבקתי בך,תבל/שווא לפרוק אותך ניסיתי./מה חיכיתי לך עם ליל/ כתלמיד לגימנזיסטית". גם ב"פגישה לאין קץ" ייתכן שמדובר על תבל: "לספרים רק את החטא והשופטת/ פתאומית לעד, עיני בך הלומות/ עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל/ תאלמי אותי לאלומות".
מה שבטוח הוא שאפשר לפרש את הדברים לכאן או לכאן. זו האשה כתבל או התבל כאשה. העולם בכל מיקרה הוא גיבור מרכזי במהלך ההתאהבות הזה: העולם הוא מי שמכה את העין ואת הלב ב"שקיעות של פטל" , ותבל (או האשה) היא ש"מאלמת אותו לאלומות" ביופיה , כלומר, עושה בו כבשלה (וייתכן שהשורש הקובע כאן הוא השורש "אלם": היופי שלה פשוט הופך אותו לנטול-מילים).
תוקן על ידי mdabraham ב- 30/12/2009 10:59:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2009 15:53 |
|
| |
לשלמה
"השאלה שלי היתה רטורית"
כך כתבת.
השאלה שלך כלל לא היתה רטורית.
"רטוריקה" ביוונית היא תורת הנאוּם, אמנות הנאום. שאלה רטורית: שאלה מְדוּמָה, שאיננה מבקשת תשובה, שכן התשובה מובנת מאליה"
כלומר שאלה נקראת שאלה רטורית לא כאשר השואל מכריז ששאלתו רטורית כפי שעשית אתה אלא כאשר מהות השאלה איננה זקוקה לתשובה כמו למשל שאלתו של אברהם :"האף תספה צדיק עם רשע?"שאין צורך לענות על שאלה כזאת כי התשובה ברורה(בדרך כלל התשובה לשאלה רטורית היא :לא.)
לעומת זאת אתה שאלת :למי או למה אפשר לפנות ככה? והשאלה אינה רטורית מפני שהתשובה איננה ברורה מאליה..
הרעיון של מירה קדר שאלתרמן כיוון לשכינה נראה ממש לא מתאים.ן .לעומת זאת לשירה,לאהבה,לתבל,לאישה אפשר לפנות כך וניתן להסביר את כל השורות כפי שעשו מבקרי שירה רבים לשיר הסתום(מבחינת פרוש) הזה.
אתה כותב שמירה קדר בספרה כיוונה אותו לשכינה אולי אתה יכול לסרוק ואז נקרא איך הרעיון שלה מתאים לכל השורות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 00:15 |
|
| |
אני לא מבין את הקביעה שאם התשובה לשאלה מובנת מאליה רק בעיני השואל ולא בעיני הנשאל אזי אין השואל יכול לקבוע כי שאלתו הינה רטורית. היא כן רטורית, שכן הוא לא מצפה לתשובה. זה שהנשאל חולק על כך לא מעניין את הסבתא שלו.
ולגבי אלתרמן נזכרתי באורוול זצ"ל:
"אמפלפורת!" אמר.
לא באה צעקה מן הטלסקרין. אמפלפורת עמד תחתיו, נפתע קצת. מבטו נעשה מרוכז יותר ויותר, ולבסוף נתמקדו עיניו בוינסטון.
"אה, סמית!" אמר. "גם אתה!"
"מדוע הכניסו אותך לכאן?"
"לומר את האמת-" הוא ישב בתנועה גלמנית על הספסל מול וינסטון.
"יש רק עבירה אחת, אינך סבור כך?" אמר.
"ואתה עברת אותה?"
"מסתבר שכן."
הוא הניח יד על רקותיו, כמשתדל להיזכר במשהו.
"קורה לפעמים," פתח ואמר בפיזור-דעת.
"הצלחתי להיזכר במקרה אחד- מקרה אפשרי אחד. היה בכך טעם לפגם, בלי ספק.
עסקנו בהוצאת מהדורה מדעית של שירי קיפלינג.
השארתי את המלה 'אלוהים' בסוף אחת השורות.
לא היתה לי ברירה!" הוסיף ברוגזה כמעט, והרים פניו והביט בוינסטון.
"לא היה אפשר לשנות את השורה. לא מצאתי מלה אחרת להשלים את החרוז.
ימים שלמים יגעתי את מוחי.
לא מצאתי."
(1984)
תוקן על ידי Shlomo_L ב- 31/12/2009 00:16:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2010 08:50 |
|
| |
מעבר לגיחוך שבדיון על זהות מינית של הא-ל יש לציין כי, טכנית, בעברית תקנית כשיש תערובת של זכרים ונקבות הבטוי התקני הוא זכר (עדיין זה כך, לתשומת לב הפמיניסטיות שבאקדמיה ללשון). ומדוע לא גם כשיש אי שייכות לזו"נ?
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 22/02/2010 09:02:22
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2011 17:31 |
|
| |
בעקבות הדיונים כאן על 'האקדמיה ליהדות' הצצתי שם, וראיתי שמוה"ר דינו ירד לסוגיא זו. בהתייחסו למאמר חז"ל (ב"ב יז.) שבמרים לא נאמר 'על פי ה'' מפני הצניעות [למען הדיוק יצוין שבגמרא לא נזכר 'צניעות' אלא ש'דרך גנאי הוא'], הוא מעיר שאלהים אינו זכר יותר מאשר נקבה, ומוסיף שהרי משתמשים בלשון נקבה כלפי השכינה. [עיי"ש איך שרוצה לבאר דברי הגמרא].
בענין זה רציתי להעיר:
א] כמדומה ש'שכינה' הכוונה לענין זה שהקב"ה 'שוכן' בעולם ואינו מתכוון לקב"ה 'בעצמו'. כך שאין זה נכון לומר שלפעמים מתייחסים לקב"ה בלשון נקבה.
ב] 'רכב' ו'מכונית' הם שני שמות של חפץ אחד. והנה, כאשר מדברים על רכב מתייחסים אליו בלשון זכר, ועל מכונית מדברים בלשון נקבה.
נראה ששורש הענין הוא, ש'רכב' הוא שם בעל צליל זכרי [כמו בבני אדם, שרוב השמות הם בעלי צליל זכרי או נקבי] ו'מכונית' הוא שם בעל צליל נקבי. ונמצא שהדיבור בלשון זכר או נקבה אינו מכח התייחסות לחפץ אלא משום שאי אפשר לשלב באותו משפט שם 'זכרי עם התייחסות 'נקבית' או להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2011 17:55 |
|
| |
"אני גם מודע לכך שאלוהי אברהם הוא (אם להתבטא בעדינות) זכר שבזכרים, וגם את זה אני מקבל כמוסכמה לצורך כתיבת שמות הגוף. תיאולוגים מתוחכמים יותר דוגלים באלוהים חסר מיניות, ואילו כמה תיאולוגים פמינסטים מנסים לתקן עוולות היסטוריות בכך שהם מתייחסים אליה (אליו?) כאל נקבה.
אבל מהו בסופו של דבר ההבדל בין נקבה לא קיימת לבין זכר לא קיים? אני מניח שבהצטלבות הדרכים ההזויה בין תיאולוגיה לפמיניזם, קיום אכן עשוי להיות תכונה חשובה פחות ממיגדר".
יש אלוהים. ריצ'רד דוקינס עמ' 58.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2011 18:08 |
|
| |
טרם הספיקותי לעיין בספר הנ"ל, אך אם לשפוט לפי הקטע המצוטט צודק מי שהשוה [נדמה לי דינו באחד ממאמריו] את רמת הטיעונים שם ל'בלוג באינטרנט'.
|
|
|
|
|
