| נשלח ב-29/12/2009 14:16 |
 |
| |
את אשר יקרא אותכם באחרית הימים
בפרשת השבוע יש קשר לגאולה
בראשית פרק מט
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
אומר רש''י על המקום
רש"י בראשית פרק מט פסוק א
ואגידה לכם - בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:
המקור לדברי רש''י
תורה תמימה בראשית פרק מט פסוק א
א"ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה(פסחים נו') הפירוש על פי הפשט
תורה תמימה הערות בראשית פרק מט
יתכן דדריש כן ממה שאמר הלשון באחרית הימים, דלשון זה מורה בכ"מ על ימות המשיח, כמש"כ (ישעי' ב') והיה באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה', וכן ביחזקאל ל"ח ט"ז ובהושע ג' ה' ובמיכה ד' א' ובדניאל י' י"ד, ועוד. והא דנסתלקה ממנו שכינה נראה דיליף כן מהא גופא שלא נודע לנו קץ הגאולה, א"כ לא הודיע יעקב אע"פ שחשב להודיע, וא"כ לא הי' זה רצון ה' וסילק אז נבואתו ממנו. ואמנם צ"ל דרק לענין זה נסתלקה נבואתו, וראי' שהרי מבואר בפרשה שהגיד כמה וכמה ענינים שיקרו בעתיד:
הדברים על פי סודות התורה הם כך יעקב רצה לגלות את מה רצה לגלות את הקץ כמו שאנו אומרים רצה לגלות אותו הקץ = שכינה יקרה אתכם באחרית הימים המידות הקדושות חסד.גבורה.תפארת.נצח.הוד .יסוד.מלכות. נקראים ימים מיהי אחרית דהיינו הסוף של הימים מלכות כידוע יום ראשון כנגד חסד יום שני כנגד גבורה עד שיום שבת כנגד מלכות אז יעקב רצה לגלות את המלכות הקליפות חופות על השכינה ויעקב רצה להפריד את הקליפות מהשכינה ועל ידי זה לא תהיה יותר גלות ועל זה נאמר שרצה לגלות להם את קץ הימין כידוע שיש שני קיצים קץ הימין הפרדת הקליפה מהשכינה וקץ השמאל היטמאות בקליפה ולא עלתה בידו שנסתלקה ממנו שכינה לכן לא יכול היה להפרידה ואף שחזרה אליו השכינה כאשר בניו אמרו שמע ישראל והוא ענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כבר לא יכל לגלות אבל הסוד של גילוי השכינה טמוע בתורה הקדושה ואומר הפתח האוהל רבי דוד אביחצירא הי''ד שנפטר על קידוש השם במרוקו שירו עליו פגז הוא אומר שהסוד לגלות את השכינה הוא יעקב אבינו רמז לנו בברכות לבניו והוא אומר שהסוד הוא לפרגן לחברים לאהוב אחד את השני על ידי זה גורמים לאחדות ולאחדות יש כוח לגלות את השכינה אז אם אנו רוצים גאולה רוצים לגלות את השכינה להפרידה מן הקליפה עלינו להרבות באהבה אחד לשני לחבר לשכן ולכל אחד מקורות פתח האוהל וזוהר
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רלד עמוד ב
לאתקשרא עם נפשייהו כחד למהוי רתיכא, בשעתא דפתח יעקב ואמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים באחרית דא שכינתא כביכול יהב עציבו ביה ואסתלק ולבתר אהדרו לה בנוי ביחודי דמילייהו ופתחו ואמרו (דברים ו') שמע ישראל וגו' בההיא שעתא קאים לה יעקב ואמר בשכמל"ו ואתיישבת שכינתא בדוכתה, ויקרא יעקב מאי קריאה הכא אלא קריאה לקיימא דוכתייהו לקיימא לון לעילא ותתא, ת"ח בכל אתר קריאה בהאי גוונא דכתיב (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע לקיימא דוכתיה באתר דאצטריך ולקשרא ליה וכן (בראשית כ"ה) ויקרא שמו יעקב וכתיב (שם ל"ג) ויקרא לו אל אלהי ישראל קודשא בריך הוא קיים ליה לאתר דא בשמא דא קריאה לקיומא קא אתיא אי תימא (יונה ג') ויקראו אל אלהים (שם ב') קראתי מצרה לי אל יי' הכי הוא ודאי לקשרא ולקיימא קיומא לעילא ומאן איהו סדורא דשבחא דמאריה וכל אינון מלין דבעאן קמי מאריה קיומא יהיב ליה למאריה דאחזי דביה תליא כלא ולא באתר אחרא הא כלא קיים קיומא, כה"ג ויקרא יעקב אל בניו קיים לון בקיומא שלים כגוונא דא ויקרא אל משה אתקיים בקיומיה, אמר רבי יצחק א' דויקרא אמאי היא זעירא א"ל אתקיים משה בשלימו ולא בכלא דהא אסתלק מאתתיה, בספרי קדמאי אמרי לשבחא ואנן הכי תנינן מאי דאסתלק לעילא יתקשר לעילא ולתתא וכדין איהו שלים, תו אל"ף זעירא מאתר זעירא הוה זעירא דאיהו רב באתחברותיה לעילא (נ"א לעילא ותתא וכדין שלים), ויאמר מאי ויאמר הא אוקמוה (נ"א כמה דאת אמר ויאמר בלבו) (ישעיה מ"ט) ואמרת בלבבך אמירה בחשאי, האספו אספו מבעי ליה כמה דאת אמר (תהלים נ') אספו לי חסידי אלא (ס"א קיים לון) קים לן האספו מאתר דלעילא הוא האספו בקשורא שלים ביחודא חד, ואגידה לכם מאי ואגידה רזא דחכמתא איהו, רבי יוסי שאיל לר"ש א"ל ואגידה או ויגד או ויגידו וכל כלהו דתנינן דרזא דחכמתא איהו, אמאי במלה דא (בכולהו) איהו רזא דחכמתא, א"ל בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פרודא והאי איהו רזא דחכמתא מלה דאתיא בשלימו ברזא דאתוון הכי הוא כד אינון בחכמתא אבל דל"ת בלא גימ"ל לאו הוא שלימו וכל גימ"ל בלא דל"ת דהא דא בדא אתקשרו בלא פרודא ומאן דאפריש לון גרים לגרמיה מותא ורזא דא חובא דאדם, בג"כ הוה מלה דרזא דחכמתא ואף על גב דאית יו"ד לזמנין בין גימ"ל לדל"ת לאו הוי פרודא וכלא קשורא חדא ועל דא מלה דא הכי הוא ודאי, ואגידה לכם רזא דחכמתא בעא לגלאה סופא דכל עובדיהון דישראל ואי תימא דלא גלי מאי דבעא לגלאה א"ה אמאי כתיב באורייתא מלה דיעקב שלימא ואתפגים לבתר ולא אשתלים מלה אלא ודאי אשתלים כל מה דאצטריך לגלאה גלי וסתים אמר מלה וגלי לבר וסתים לגו ומלה דאורייתא לא אתפגם לעלמין וכלא הוא סתים ביה באורייתא בגין דאורייתא הוא שלימו דכלא שלימו דלעילא ותתא ולא אית מלה או את באורייתא פגימו ויעקב כל מה דאצטריך ליה למימר אמר אבל גלי וסתים ולא פגים מכל מה דבעא אפילו אות אחת, רבי יהודה ור' יוסי הוו יתבי יומא חד אפתחא דלוד אמר רבי יוסי לרבי יהודה הא דחמינן דיעקב בריך לבנוי חמינן ממה דכתיב ויברך אותם אבל אן ברכתא דלהון, א"ל כלא ברכאן אינון דבריך להו כגון יהודה אתה יודוך אחיך, דן ידין עמו, מאשר שמנה לחמו וכן כלהו, אבל מה דבעי לגלי לון לא גלי דבעא לגלאה להו את הקץ והא אוקמוה דאית קץ לימינא ואית קץ לשמאלא ובעא לגלאה לון את הקץ בגין לאסתמרא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 14:49 |
|
| |
אפשר להביא לכאן עוד פירושים על הפסוק
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
גם תגובות כמו יפה תודה יעזרו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 18:55 |
|
| |
בס"ד
יישר כח....
ידידי היקר ....
ואת התודה .....
שנזכה להגיש במהרה בימינו ...
בגאולה השלימה ....
בבנין בית מקדשינו
במהרה בימינו ...
א. כ. י. ר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 13:32 |
|
| |
פירוש נוסף
מהספר צירופי אותיות המחבר ישראל ביר
חיים ארי׳ זיגגר
ראיתי ב ס פר שני המאורות, וז''ל איתא במדרש,
ביקש יעקב לגלות את הקץ, אמר לו הקב״ה לא
יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, וזה תמוה מאד, ויש לי
ליישב אותו כדאיתא בגמרא כתוב בעתו , שהגואל יבא בעתו.
וכתוב אחישנה, דמשמע אפילו קודם זמנה? ומתרץ כאן
שעושין רצונו של מקום אפילו קודם זמנה, כאן שאין עושים
רצונו של מקום יבא בעתו. ואיתא בגמרא שפעמים נקרא
יעקב ופעמים נקרא ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום
גקרא ישראל, לשון שררה. בזמן שאין עושין רצונו של
מקום נקרא יעקב, לשון עקב, וזה פירושו ביקש יעקב לגלות
את קץ הימין, דמשמע מזה שיבא דוקא בזמנה, ואמר לו
הקב״ה לא יעקב וכו׳ אלא ישראל, ולמה כן, אלא צריך לומר
כאן שעושין רצונו וכו׳ כנ''ל, משום הכי לא אפשר לגלות את
הקץ הימין, משום כשעושין רצונו יבוא קודם זמן, וק״ל, ודפח''ח;
וכעין זה איתא בספר כנסת ישראל על הפסוק ויקרא
יעקב לבניו, ויאמר האספו ואגידה לכם וכו׳ באחרית
הימים, פירש רשיי זיל, בקש לגלות להם את הקץ וגסתלקה
ממנו
ממנו השכינה, והדבר לפלא מה זה חטא גדול רצה יעקב אבינו
לעשות לגלות הקץ לשבטי יה הקדושים, עד שבעבוד זה נסתלקה
ממנו שכינה? אך דהנה כתיב אני ד׳ בעתה אחישנה, והקשו
אם בעיתה מאי אחישנה אלא זכו אחישנה לא זכו בעיתה
ועתה נחזי אנן איזה קץ היה חפץ יעקב לגלות,
כי אי אפשר לומר לגלות להם הקץ של אחישנה, אין לזה זמן
קבוע כלל, רק על דרך היום אם תשמעו לקולי, כי זה תלוי
בבחירות ישראל שיעשו תשובה יהיה הקץ הזה, אלא ודאי לומר
שבקש לגלות הקץ האחרון של בעיתה ועל כן יהיה כמדבר על ישראל
שלא יהיו ראויין לקץ של אחישנה על כן נסתלקה ממנו שכינה וקל להבין
איתא בספר בית ישראל, מהרה״ק מ ר ן ז י ן זצ״ל, על
ענין קץ המשיח, וז״ל, הלא נראה בכמה מקומות
בספרים הקדושים, נאמד רמז על קץ ביאת משיחנו, וכולם
הוכיחו מן המקרא כידוע, ומהתימה היא זה, מדוע לא בא עוד
באותן הימים, וזהו אי אפשר לומד שלא ראו האמת ח״ו, אך
הענין הוא דהאמת אשד זמן ביאת משיחנו הוא בכל יום, רק
שהדבר תלוי בתשובה כמאמר חז״ל ששאלו אימתי אתי מר,
והשיב היום אם תשמעו בקולו, וזאת ידוע דליכא מידי דלא
דמיזי באורייתא. ולפ״ז מה שאמדו שזמנו בכל יומ, ממילא
נרמז רמז חזק בתורה על כל יום ויום על הקץ רק שהדבר
תלוי בתשובה, וע״כ אמרו חקדמונים ז״ל כל אחד על זמן אחד,
וחוכיח כן מן••המקרא, כי באמת יש רמז חזק על כל הימים
האלה, רק אם הי׳ עושין תשובה היתה באמת הגאולה, ויהי׳
רצון שיהי׳ באמת הגאולה במהרה בימינו, אמן, עכ״ל:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2010 15:28 |
|
| |
"וזאת אשר דיבר להם אביהם, ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אותם." (מט, כח)
במסכת סוכה למדנו בשם רבי אליעזר: "אין לך כל שבט ושבט מישראל, שלא יצאו ממנו נביאים. שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים."
מבאר רש"י: שאול המלך ודוד המלך, שהתמנו למלכים על פי נבואת שמואל הנביא. לפי דברי הגמרא, שבט יהודה ושבט בנימין לא זכו, שיצאו מהם נביאים כמו שאר השבטים, אך זכו, שיצאו מהם מלכי ישראל, שמונו על ידי נביא.
במסכת סוטה למדים: "משמתו נביאים הראשונים, בטלו אורים ותומים." מבררת הגמרא מי הם אותם נביאים הראשונים, אשר על אודותם מדבר התנא במשנה - "מאן נביאים הראשונים? אמר רב הונא: זה דוד ושמואל ושלמה." (סוטה מח, ב) רב הונא מסביר מיהם הנקראים במשנה נביאים ראשונים – הווי אומר: דוד המלך, שמואל הנביא ושלמה המלך. דוד ושלמה היו משבט יהודה. הם אומנם היו מלכים, אך בנוסף היו נביאים בעצמם.
בספר "תורת הקנאות" הקשה המחבר מדוע נקטה המשנה לשון זו דווקא – "משמתו נביאים הראשונים". מדוע לא פירטה ופירשה: "משמת שלמה, בטלו האורים ותומים". לצורך מה האריכה וסתמה כל-כך? הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק ב, מה) סובר, כי דוד ושלמה לא הגיעו למעלת הנבואה ממש אלא למעלה פחותה ממנה, הנקראת: "רוח הקודש".לפי דבריו, מובנים דברי הגמרות, שכל השבטים זכו לנביאים ממש. משבט יהודה ומשבט בנימין זכו למלכים, שמונו על ידי נביא. ברם דוד ושלמה לא היו נביאים ממש.
במסכת מגילה למדים אחרת - "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו (=החסירו) ולא הותירו (=הוסיפו מצווה כלשהי) על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה." (מגילה יד, א) רש"י בשם בעל "הלכות גדולות" מונה את הנביאים, שנבואתם הוצרכה לדורות. הנביא הי"ג במניין הוא דוד המלך והי"ד – שלמה המלך. הגמרא מביאה בהמשך, שמרדכי היהודי היה אחד מאותם מ"ח נביאים, שהיו לישראל. הגמרא מונה גם את שבע הנביאות, שנתנבאו לישראל, ובתוכן מציינת את אסתר המלכה. כידוע, מרדכי ואסתר יצאו משבט בנימין. דוד ושלמה הם, כמובן, משבט יהודה. אם כן, נראה שהיו.
האברבנאל, בפירושו על ספר מלכים א' (ג, ה), מוכיח מהגמרא במגילה וממאמרי חז"ל נוספים, שדוד ושלמה היו נביאים ממש – נגד דעתו של הרמב"ם.
לפי כל הנאמר עד כה, אכן הגמרא במסכת סוכה אינה מובנת בקריאה סתמית – היאך מובא, ששבט יהודה ושבט בנימין לא זכו לנביאים ממש?
חשבתי לבאר זאת כך: אדם, במיוחד מנהיג, נקרא על שם עיקר פעילותו. עיקר גדולתם של דוד המלך, אחריו – של בנו שלמה המלך, ושנים אחר כך – של מרדכי, המשנה למלך אחשורוש ושל אסתר המלכה – הייתה מלכותם, הדרך שבה-באמצעות תפקידם הרם-הנהיגו את ישראל. הם אומנם זכו לנבואה, אבל הם לא התבלטו בנבואתם. הגמרא במסכת סוכה אומרת: "אין לך כל שבט ושבט מישראל, שלא יצאו ממנו נביאים" – כוונתה: נביאים כאלה, שנתפשו בעיני העם בתור נביאים. מי נתפש בעיני עם בתור נביא? – מי שעיקר תפקידו היה לנבא לישראל! ראיה לדבר נוכל למצוא בתארים, שבהם מכונים בפינו אותם מנהיגים: שמואל הנביא, נתן הנביא, משה רבנו-אדון הנביאים (לשיטת הרמב"ם) ולעומתם, דוד המלך, שלמה המלך וכן אסתר המלכה.
בהמשך הסוגיה במסכת מגילה שואלת הגמרא: מדוע נתן יוסף הצדיק לבנימין יותר מתנות משנתן לשאר אחיו? "לכולם נתן לאיש חליפות שמלות, ולבנימין נתן... וחמש חליפות." אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק - ייכשל בו? (=יוסף עצמו הלא נמכר לעבד מחמת קנאת אחיו בו. הייתכן אפוא, שהוא עצמו גורם כעת קנאה בין אחיו בכך שנותן לבנימין חמש חליפות??) דאמר רבא בר מחסיא: אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת (=צמר משובח), שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו (=שנתן יעקב ליוסף כתונת פסים, ונתקנאו בו אחיו), נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. (כיצד אפוא נתן יוסף לבנימין מתנות יותר מאשר לשאר האחים?) אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו (=משבט בנימין), שייצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות, שנאמר: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן".
גם יוסף הצדיק, שרואה ברוח הקודש את מרדכי היהודי, רואה את מרדכי בתור משנה למלך, בתור יהודי אשר יוצא לפני המלך אחשורוש בלבוש מלכות, ואינה מודגשת נביאותו, שכן מרדכי נתפש בתור מנהיג, בתור משנה למלך, המנהל את מאה ועשרים ושבע המדינות ביד רמה - לטובת עם ישראל
מקור הרב שיינפלד
|
|
|
|
|
|
